[rating=4]

תשכחו מהסרט "המבול" ומשלל סרטי התנ"ך שעומדים להציף אותנו בקרוב. סיפור הבריאה האמיתי נמצא ב"סרט לגו". הסרט נע במהירות הדמיון והוא בעצם הרפתקה היפראקטיבית ותלת ממדית, שעוברת בנשימה אחת מעלילה מטורפת לטירוף מערכות. זהו סרט שהופק על ידי אימפריית צעצועים הגורפת מיליארדי דולרים מדי שנה, ובהחלט כדאי להניח את לבני הלגו שנייה בצד, ולרוץ לקולנוע כדי להשתעשע – והכוונה כאן היא למבוגרים, ופחות לילדים.

בכוונה אדגיש את המדובבים בשפה האנגלית, כיוון שהסרט אינו פונה לקהל הצעיר הדורש דיבוב לעברית. אמנם אין בדיחות גסות, אך מרבית העלילה עוסקת בפילוסופיה, היסטוריה, דת וידע נרחב בתוכניות טלוויזיה, קומיקס, מוזיקה וכדומה – כך שהנושאים לא ידברו אל הגיל הרך.

העלילה עוסקת בפרזידנט ביזנס (וויל פארל, "חדשות בהפרעה"), שמקבל לידיו פריט מסתורי שנקרא "קראגל". לעומתו, הקוסם ויטריוויוס (מורגן פרימן, "סוף סוף וגאס"), מנבא כי ביום בהיר יגיע אדם "מיוחד" כדי לעצור את השימוש לרעה בפריט זה. שמונה שנים מאוחר יותר, בנאי לגו פשוט למדי, אמט (כריס פראט, "היא"), נתפס כ"מיוחד" ומגויס לעצור את פרזידנט ביזנס המרושע, תוך שהוא נלחם בשוטר הרע (ליאם ניסן, "נון-סטופ").

שני הבמאים והתסריטאים, פיל לורד וכריס מילר, מצליחים להוכיח שהם הילדים הגדולים ביותר בהוליווד כיום (עד כה הם ביימו יחד את "גשם של פלאפל" ואת "רחוב ג'אמפ 21"), ומצליחים להגיע לשיא ההצלחה המסחרית שלהם בסרט זה – ששובר את הקופות את טבלאות המבקרים בכל העולם. רצפי הפעולה, הבדיחות וההפניות לתרבות הפופ טסות לכיוון הצופים במהירות האור, וצפייה חוזרת בוודאי תספק עוד הרבה הלצות שפוספסו בצפייה ראשונה.

לורד ומילר מנצלים את מלוא היתרונות שקיבלו בזיכיון ליצור את הסרט מטעם חברת לגו העשירה, והצליחו לשלב בתסריט גם את באטמן (וויל ארנט, "גנוב על הירח"), מבחר כוכבי NBA, גנדאלף מ"ר הטבעות", אברהם לינקולן, צבי הנינג'ה, וויליאם שקספיר ועוד, וכולם חיים ביחד בסדר עולמי לגואיסטי במיוחד.

כל כך הרבה הופעות אורח של שחקנים מגיעים לאוזני הקהל, כך שהסרט נשמע כמו פופקורן של קולות מוכרים המתפוצץ ללא הרף במסיבת הפתעה. יש גם אינספור מחוות נוסטלגיות עבור הקהל הבוגר, והבמאים מנצלים את ההזדמנות כדי לחלוף מעל ליותר מחמישים שנות ההיסטוריה של חברת לגו עם מבחר ערכות בנייה, החל מכלי רכב פשוטים ועד חלליות מתוחכמות. התוצאה היא פיצוץ של כל ערכי התרבות המודרנית, תוך פרודיה על מוזיקת פופ מטופשת וסאטירה גאונית על סיטקומים טלוויזיוניים.

עבור סרט שהופק על ידי קונצרן צעצועים, הוא די מפתיע שהוא פונה במסר נגד תאגידים, אם כי מצד אחר הוא בהחלט עושה חשק לרוץ ולקנות כמה ערכות לגו לבנייה בבית. כן, גם המסר לפרסומת העצמית לא נסתר. עם זאת, זה לגו, ואלו אחד הצעצועים היחידים שנותרו המאפשרים לילדים קטנים (וגם להרבה יותר גדולים) להשתמש בשכל הישר כדי ליצור עולמות חדשים.

חשוב לצפות בסרט בשפה האנגלית, כיוון שרוב הבדיחות (הבנויות בעיקר מכפל מילים), לא יתורגמו היטב לעברית. קולו של פארל כנבל המרושע משעשע ומקומם, ואילו פראט הופך את דמותו לאהובה, מרוב התלהבות עצמית חסרת בושה – כך שאי אפשר להתאהב בנאיביות של אמט. קולות נוספים שראויים לציון הם אליזבת' בנקס ("משחקי הרעב") המגלמת את שותפתו למסע של אמט, ווילדסטייל. כמובן, אי אפשר שלא להתמכר לקולו הכריזמטי של מורגן פרימן כאשף האצילי, ועוד אינספור מחוות ממיטב השחקנים של הוליווד ו-SNL.

היופי האמיתי של "סרט לגו" הוא המחויבות להנפשה בסגנון סטופ-מושן, המבטיחה שכל דמות תנוע בסביבה הפיזית של יכולתה – בהתאם לדמויות לגו האמיתיות (כלומר, אי אפשר לסובב את היד או הראש בזווית שדמות הלגו לא יכולה לסובב). בנוסף, כל הדמויות עשויות ממנעד המוצרים המופיעים בקטלוג של חברת הלבנים מפלסטיק. אפילו המים במקלחת של אמט הם בעצם חתיכות קטנות של לגו. תשומת הלב לפרטים הקטנים של איך פועל עולם הלגו היא מבריקה, כולל האור והצל המשתקפים מקוביות המשחק, וחשוב לשבח את השלמות היצירתית שיצר אולפן האנימציה האוסטרלי, אנימל לוג'יק.

"סרט לגו" הוא מתנה קולנועית נפלאה לחג הפסח, שמציתה את הדימיון, הודות לטירוף הנועז של לורד ומילר. בוודאי יש לצפות לסרט המשך בעתיד הקרוב.