פרו הנה המדינה השלישית בגודלה בדרום אמריקה (מיד אחרי ברזיל וארגנטינה), שוכנת לחופי האוקיאנוס השקט (כ-2400 קמ' של חופים) וגובלת באקוודור, קולומביה, ברזיל, בוליביה, וצ'ילה. בפרו כ-29 מיליון תושבים, יותר ממחציתם מתגוררים לאורך החוף ומהם שמונה מליון בעיר הבירה לימה, העיר הגדולה ביותר במדינה.

הגעתי לפרו לטיול בן שבועיים והתמקדתי בלימה, קוסקו, מאצ'ו פיצ'ו וכפרי דרך האינקה. החלום להגיע לאגם טיטיקקה, שנמצא ברכס האנדים על גבול בוליביה ופרו נגוז בעיקר בגלל כשל טכני של חברת התעופה בה הגעתי – המזוודה לא הגיעה איתי. כך איבדתי יומיים חשובים ויקרים. אבל לא נתתי לזה לקלקל לי את הטיול עם המוצ'ילרית הפרטית שלי, הצאצאית שלי שהגיעה לפרו שבועיים לפני, ושימשה כמתורגמנית צמודה הודות לספרדית המשובחת שלה.

בפרו מתקיים מיקרוקוסמוס גיאוגרפי ותרבותי שמרביתו השתמר מזה אלפי שנים. שילוב של תרבויות עתיקות מימי האינקה ועד תקופת הכיבוש הקולוניאלי הספרדי, הביא את פרו להיותה פנינת תיירות המושכת מבקרים מכל רחבי העולם. כל תייר יכול למצוא כאן את שאהבה נפשו – נופים מרהיבים של ערים וכפרים, ג'ונגל, הרים, חופים ומדבר; מגוון ביולוגי, זיאולוגי וגיאוגרפי עצום; מבנים ארכיאולוגיים, מוזיאונים, קתדרלות ושווקים ; רפטינג, טרקים, שייט ועוד אין ספור פעילויות.

אחד האתרים המתויירים ביותר בעולם, שנמצא בפרו, הינו העיר האגדית מאצ'ו פיצ'ו (או כפי שהוגים זאת המקומיים מאצ'ו פיקצ'ו). סיפור העיר אפוף בערפל לא פחות מהערפל הפיזי האופף אותה ואת ההרים הנישאים סביב לה. אני אביא את גירסאת המדריך שלי, מצאצאי שבט הקצ'ואה, הם בני האינקה העתיקים.

קצת היסטוריה

העיר מאצ'ו פיצ'ו נבנתה על ידי צאצאי האינקה בתחילת המאה ה-14, והיוותה מרכז אדמיניסטרטיבי החולש על ישובי דרך האינקה להסדרת הכלכלה והביטחון בסביבה. עם התקדמות הכיבוש הספרדי, נאלץ מלך האינקה האחרון לגייס את כל הכוחות האפשריים למלחמה, ותושבי היישוב הלכו ללא היסוס אחרי המנהיג המהפכן טופאק אמארו, כששים אלי קרב שיציל את קיומם.

הישוב ננטש מתושביו ולמעשה אבד בתוך הג'ונגל שכיסה אותו אט אט, עד שנמצאו שרידיו בשנת 1911 על ידי חוקר אמריקאי בשם פרופ' היירם בינגהם. פרופ' בינגהם הנודע, שלדברי המדריך היווה את ההשראה לגיבור הקולנוע אינדיאנה ג'ונס, עמד בראש משלחת מטעם אוניברסיטת ייל, ומצא את העיר רק בזכות חוואי מקומי שהפנה אותו למעבה הג'ונגל בתוכו הסתתרה העיר מאז שננטשה. העיר לא התגלתה על ידי הכובשים הספרדים ולכן לא הושחתה והשתמרה באופן מופלא על כל חלקיה, ומכיוון שכך, זכתה לשם "עיר האינקה האבודה".

עיר האינקה האבודה

מאצ'ו פיצ'ו קיבלה את שמה על שם ההר הסמוך לה, מכיוון ששמה המקורי אינו ידוע. העיר ממוקמת על רכס הר בגובה 2,430 מר' ומחולקת לשלושה איזורים עיקריים:

המתחם הקדוש – הכולל את מזבח סלע הקבורה, מקדש שלושת החלונות, מקדש הקונדור, מקדש השמש, והסלע המקודש.

המתחם המלכותי – בו התגוררו שליטי העיר והאצולה.

המתחם האזרחי – אשר שימש את יתר התושבים ובו נמצאו מבנים פשוטים אשר שימשו למגורים, לעבודה ולפולחן. כן נמצאו כאן מכתשים ששימשו לטקסים אסטרולוגיים שונים ושעון אסטרונומי ענק.

בכניסה לאתר ממוקמת בקתת השומר, אשר שוחזרה באופן מוחלט כולל גג העשוי קש, וחולשת על פני האתר כולו. באתר נמצאו 150 בתים ולכן משערים שבתקופת השיא התגוררו בו מאות רבות של אנשים.
מבני האבן המרשימים, המקדשים, המזרקות, הכיכרות והטראסות מקושרים כולם באמצעות גרמי מדרגות ושבילים רבים, ומשתלבים אלה באלה באופן מושלם.

העיר ניזונה ממי מעיין טבעי הנובע במדרון צפוני לעיר, בעזרת תעלות השקייה ומזרקות חצובות באופן מדוייק ומעורר הערצה. המעיין הוא גם אחת הסיבות שהעיר לא התגלתה, שכן בזמנו הישובים נהגו להתבסס לאורך הנהר (אורובמבה) ומכיוון שהעיר הזאת נבנתה הרבה יותר גבוה, בזכות המעיין המזין אותה, פסחו עליה – גם בעת הכיבוש וגם בעת החיפוש.

כאשר עמדתי שם, במרומי ההר, מוקפת במבנים המרשימים ובאיתני הטבע שבאים לידי ביטוי בכל זוית מבט, הנשימה נעתקת. גם הטיפוס בגובה תורם לקושי הנשימה, אך בעיקר המראה המפעים, המרשים, מעורר ההשתאות והשאלה – איך הם הצליחו לבצע עבודה ארכיטקטונית מושלמת שכזאת, בנשיאת אלפי אבנים ענקיות במשקל של מאות טונות, לפני מאות שנים.

כאשר הגעתי למרום מקדש השמש ולתצפית החולשת על האתר כולו, הדבר היחיד שיכולתי להוציא מבין שפתי, וגם זה במאמץ נשימתי ניכר, היה WOW.

איך מגיעים ?

העיר האבודה נמצאת כ-70 קמ' מהעיר קוסקו, שנחשבת בירת האינקה ומהווה מוקד תיירותי יוצא דופן בעוצמתו ונשוא הפרק הבא במסעי. מיטיבי לכת יכולים להגיע מהעיירה אגואס קאליינטס ("מעיינות חמים" בספרדית), בהליכה וטיפוס במעלה ההר במשך כשעה-שעתיים.

מוצ'ילרים אמיתיים ומיטיבי לכת מצטיינים במיוחד יכולים להגיע לאתר במסגרת טרק של יומיים – שלושה (או יותר אם מתעקשים) בדרך האינקה מהעמק הקדוש ועד למעלה ההר (חכו חכו, תשמעו גם על העמק).

את המסע שלי לעיר האינקה האבודה, כתיירת מן המניין שאינה מורגלת בהליכה מוגברת, עשיתי בטיול מאורגן. החבילה כוללת הסעה מקוסקו אל העיירה אוליינטנטמבו, משם ברכבת האינקה אל העיירה אגואס קאליינטס, עיירה קטנה שבליבה מסילת רכבת, אירוח של לילה בהוסטל מקומי (אז היה ריח של עובש בחדר, אז מה), ומשם, בשעה 05.30 יחד עם נחיל תיירים ארוך ארוך, טיפסתי עם האוטובוס המקומי אל מרומי המאצ'ו פיצ'ו (כ-25 דקות נסיעה מורטת עצבים). למטיילים המטפסים רגלית מומלץ לצאת לדרך בשעה מוקדמת עוד יותר על מנת להגיע לפני החום הגדול, וליהנות מהזריחה המרהיבה. המהדרין ממליצים על תחילת טיפוס בשעה 04.30 בבוקר.

מומלץ לבקר באתר בעונה היבשה, כלומר ינואר-מארס אינם מומלצים למאצ'ו פיצ'ו, שכן אז שבילי האתר בוציים ומחליקים, ואם שואלים אותי, שומרי נפשם ירחקו, שכן גם במעט הגשם שאנחנו חווינו, הרגשתי סכנת החלקה מתמדת.

מיטיבי הלכת, המוזכרים לעיל, ימשיכו את הסיור ויטפסו על הר סמוך, שנקרא וואינה פיצ'ו וממנו יזכו לנקודת תצפית מרהיבה אל העיר האבודה.

בשנת 1983 הוכרז האתר כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו ובשנת 2007 נבחר כאחד משבעת פלאי תבל החדשים. מאז הולך ומתגבר זרם המטיילים מדי שנה ושנה, עד כדי כך שמספר המבקרים מוגבל והעלייה לאתר מומלצת לאחר תיאום מראש.

האתר מנוהל ביד רמה, ובצדק. הביקור נעשה בליווי מדריך בלבד, ישנה רשימת איסורים ארוכה הכוללת אכילה, עישון והתערטלות (כן כן היו גם כאלה….), וכל מתקני השירותים והקפיטריה נמצאים מחוץ לאתר הארכיאולוגי עצמו.

אחרי שביקרתם במאצ'ו פיצ'ו וביליתם באגואס קליאנטס כ- 24 שעות, אתם יכולים בקלות לתפוס את הרכבת הראשונה חזרה לקוסקו או ליעדכם הבא.

[related-posts]