"תג מחיר ונוער הגבעות הם כינויים מתוקים למפלצת שהגיעה הזמן לקרוא לה בשמה: קבוצות ניאו נאציות עבריות", אמר ביום שישי הסופר עמוס עוז. "אין שום דבר בעולם שהניאו נאצים עושים והקבוצות האלה לא עושות פה למיעוט".

עוז הוסיף: "הגיע הזמן לקרוא להם בשמם. אולי ההבדל היחיד נעוץ בכך שהקבוצות הניאו-נאציות שלנו נהנות מרוח גבית של לא מעט מחוקקים לאומניים, אולי אפילו גזעניים, וגם רבנים שנותנים להם ביסוס שהוא בעיני פסאודו-דתי, הוא בעיני התהום שבין היהודים לבין המילים של היהודים".

כאחד ממוקיריו של עמוס עוז, צר לי על ההשוואה לניאו נאצים – שהימין הקיצוני צפוי עוד לעשות ממנה הון פוליטי. אנשי "תג מחיר" הם גזענים חשוכים, פונדמנטליסטים דתיים ואנשי טרור מסוכנים – אבל הם לא ניאו נאצים. הטרור שלהם הוא מתעתע, משום שהוא מתחפש למן סוג של מעשי נעורים שנובעים, אולי, מעודף הורמונים. אבל האמת היא שאנשי הטרור האלה מתכוונים, תוך שימוש באמצעים הפשוטים ביותר – תרסיסי צבע, חריכת שטיחוני תפילה במסגדים וניקור צמיגים בדוקרנים – להצית תבערה גדולה, שתגרור את ישראל והפלסטינים למלחמה בלתי נשלטת.

מבחינה זאת הטרוריסטים של "תג מחיר" מסוכנים אפילו יותר מקבוצות ניאו נאציות, עם מליציות מאורגנות, מדים ומצעדים. זאת משום שסכנת הארגונים והמפלגות הניאו נאציים הרבה יותר מוחשית וגלויה לעין. במובן מסוים הם מסוכנים יותר אפילו מן "המחתרת היהודית" שפעלה בראשית שנות ה-80 תוך שימוש בנשק חם ובמטעני חבלה. מעשי אותה מחתרת – רצח תלמידי המכללה האסלאמית בחברון; הניסיון להתנקש בחיי שלושת ראשי הערים בגדה ופציעתו הקשה של חבלן משמר הגבול שניסה לפרק מטען שהניחו – הדליקו מיד אור אדום במקומות הנכונים. לכוחות הביטחון ואכיפת החוק ניתן מיד היתר לפעול, ללא מגבלות, לחשיפת ההתארגנות המחתרתית – וזו, אכן, חוסלה תוך זמן קצר יחסית.

לעומת זאת, כאשר מדובר בפיגועי "תג מחיר", אפילו אנשי חוק ומשפט, שיודעים ומבינים בדיוק מהו פוטנציאל הנזק שלהם – מסרבים להתיר אמצעים יעילים להילחם בסוג הטרור הזה. הם מעדיפים להתחבא מאחורי ההגדרות המשפטיות השמרניות. כאשר יתעוררו מתרדמתם – כמו אותה צפרדע שמתבשלת באיטיות – זה עלול להיות מאוחר מדי. זה עלול לקרות רק כשיפלו קרבנות ממש מבקבוק תבערה שהושלך ע"י הפורעים הללו (וכבר היו דברים מעולם) או כאשר תפרוץ תבערה בלתי נשלטת – ואז כבר יהיה מאוחר מדי.

בדבר אחד צדק עמוס עוז, ללא ספק. מאחורי הקבוצות נושבת רוח גבית של גורמים לאומניים ודתיים קיצוניים. זוהי תמיכה ישירה, שניתנת לקבוצות האלו בחשאי, בזרמי המעמקים של הימין הקיצוני.   זוהי גם חצי קריצה, מצד מגלגלי עיניים – שמדברים כביכול בשם עקרונות ה"דמוקרטיה". אלו "נחרדים", למשל, מדרישת שרים כלבני, אהרונוביץ' ויעלון – להגדיר את מעשי ה"תג מחיר" כטרור לכל דבר. במקום להתייחס לסכנה, הם מציעים להמשיך ולטאטא אותה אל מתחת לשטיח, תוך המשך השגרה הרגילה של הדלת המסתובבת.

בטרור יש לטפל כמו בטרור – ולא בסלחנות. אין מדובר כאן בפשיעה עבריינית רגילה של בני נוער. ולכן יש להקצות לנושא הזה אמצעים מיוחדים – גם מבחינה חוקית וגם מבחינת כוח אדם וטכנולוגיה. זוהי סכנה אסטרטגית של ממש – וכבר עכשיו אנחנו מתחילים לשלם מחיר מדיני על רפיסות הטיפול בפשעי השנאה של הימין הקיצוני.

לראשונה ניתן מקום של "כבוד" לטרור היהודי, מתוצרת הימין הקיצוני שלנו, בדו"ח רשמי של הסטייט דיפרטמנט על הטרור בעולם, שהתפרסם רק לפני מספר ימים. אם חלילה ייפגעו מוסדות נוצריים לפני ביקור האפיפיור בארץ – התוצאה המדינית תהיה הרת אסון.  אם לא ימהרו להבין אצלנו את חומרת העניין – וכבר יש סימנים ראשונים לכך – גם המחיר בנפש וברכוש, אפילו בתוך תחומי הקו הירוק, יהיה בלתי נסבל.

אבל, בינתיים, ישנם רק דיבורים – ומעשים אין. והצפרדע ממשיכה להתבשל…