[rating=3]

לבמאי הצרפתי סדריק קלאפיש יש אופי חסר מנוחה ורומנטי באותה מידה. הוא בשנות ה-50 המוקדמות לחייו, יצר כבר כ-11 סרטי קולנוע באורך מלא (ביניהם "פודינג אירופאי" ו"פריז"), ורבים מהם צולמו בערים שונות ברחבי אירופה. הנושא שהוא מתמחה בו: שלבים בחייהם של אנשים, לפחות כפי שהוא חווה אותם. סרטיו מלאי הומור, הגישה קלילה וקל לאהוב אותם.

הסרט הנוכחי, "פריז פינת ניו יורק", אכן מתחיל בפריז, אך עובר משם לניו יורק, היכן שלמד קולנוע בגילאי 23-25. זהו החלק האחרון בטרילוגיה שהחלה בשנת 2002 בסרט "פודינג אירופאי". הסרט האמצעי בסדרה, שתורגם בארץ לשם ההזוי "פודינג אירופאי 2: בובות רוסיות", צולם בלונדון, בסנט פטרסבורג ובמוסקבה.

הדבר הקבוע בסרטים אלו הוא הליהוק, שבראשו מככב רומן דורי ("צל הימים"), כסופר מצליח, קסוויאה. אי אפשר סרט צרפתי טוב בלי יקירת צרפת, אודרי טוטו ("אמלי"), ואיתה גם ססיל דה פראנס ("פיתול מושלם") וכן קלי ריילי ("הטיסה"), המגלמות את מנעד הנשים שהוא מעריץ – אם כי חייהם של כולם תמיד מסובכים, אחרת לא יהיה נושא לסרט.

הסרט הראשון בסדרה נעשה עם צוות שחקנים מכל רחבי אירופה המתערבבים יחד בבית משותף בברצלונה. הם היו חלק מתוכנית "ארסמוס", יוזמה של האיחוד האירופי המקלה על החלפת סטודנטים בין אוניברסיטאות. מסתבר, שבעקבות ההצלחה הפנומנאלית של הסרט בזמנו, הרשמת הסטודנטים לתוכנית "ארסמוס" הוכפלה. ככל הנראה, היו הרבה בני 20 ומשהו שאהבו את הרעיון של להתאהב בעיר זרה ויפה. הסרט העניק תחושה של אופטימיות, שמחה, אך גם לא היה קליל מדי. קלאפיש צילם את הסרט בצילומי כתף ובסגנון חופשי (ללא חצובה), וליוו אותו הרבה טריקים חזותיים, שהפכו אותו למגניב ומרענן ביחס לתקופה.

חמש שנים לאחר מכן, אותן דמויות מהסרט המקורי מתחתנות, בעקבות האשכולות הרומנטיים שהחלו לבצבץ בברצלונה. קסוויאה נפרד מאוהדת איכות הסביבה, מרטין (טוטו), והחל לצאת עם וונדי (ריילי). חברתו הלסבית, איזבל (דה פראנס), התחזתה לארוסתו. קסוויאה נאבק עם הקריירה שלו כסופר מתחיל, ועם המשיכה שלו לדוגמנית סיליה (השחקנית לוסי גורדון, שהתאבדה בשנת 2009).

עתה ב"פריז פינת ניו יורק" (שמכונה בצרפתית ובאנגלית "פאזל סיני" – "Chinese Puzzle", ומוזר שלא הוסיפו גם הפעם את הקידומת "פודינג אירופאי"), הדמויות מתקרבות לגיל 40 וחייהן עדיין כמרקחה. וונדי וקסוויאה נשואים מזה 10 שנים בפריז. וונדי מודיעה שהיא לוקחת את שני ילדיהם ועוברת לניו יורק, שם היא פגשה בגבר חדש.

קריירת הכתיבה של קסוויאה פורחת, אבל הוא עוזב הכל ועוקב אחריה לארצות הברית, כדי להיות קרוב לילדיו. איזבל כבר שם, לאחר שהתאהבה בבחורה אמריקנית ממוצא סיני, ג'ו (סנדרין הולט, "בית הקלפים"). כפי שבוודאי צפוי, גם מרטין תגיע באיזשהו שלב לניו יורק.

הקצב של הסרט הזה ביחס לשני קודמיו הוא איטי יותר, אך לא איטי. יש לו אפקטים חזותיים נאים במיוחד, שבהחלט ניתן לכנותם כמרעננים מבחינה קולנועית. קסוויאה וחבריו תמיד בקצב, ממהרים או מאחרים לאנשהו. בניגוד לסרטים הקודמים, הם מתנהגים ביתר אנוכיות, הם פוחדים מזיקנה ויש להם רעיונות מוצקים על מה הם עוד מעוניינים להגשים בחיים. לפחות לבינתיים.

כידוע, הכל משתנה כשמתווספים ילדים לתמונה. על כן, זהו סרט בוגר יותר במובן זה, כי החיים יותר רציניים. במקביל, ישנן גם השלכות: חוסר אחריות פוגעת בחפים מפשע, למרות שקלאפיש אף פעם לא מטיף כאיש מוסר. הוא פשוט רואה את הסיבות שאנשים עושים דברים טיפשיים.

"פריז פינת ניו יורק" הוא סרט שקשה לעמוד בפניו בשל המקוריות וההומור, על אף הדרמות הרבות ברקע. קלאפיש שומר על כל הדמויות קרוב ללב הצופים ומצליח לבנות את ההומור סביבן ולאורך על הסרט.