ראש ממשלת ישראל נחוש וממוקד מטרה. אפילו בביקורו ביפן, כך לדברי המקורבים, בנימין נתניהו פינה זמן כדי לעסוק בסוגיה הקריטית.

ומה היא הסוגיה הבוערת שמדירה שינה מעייני ראש הממשלה? לא מדובר במשא ומתן התקוע, משבר הדיור שנמשך כבר שנים רבות (מה נסגר עם ה"סופר-טאנקר לביורוקרטיה"?), ואפילו לא באיום האיראני המפורסם שנתניהו כל כך נהנה לנופף בו.

ובכן, הנושא הבהול שהעסיק את ראש הממשלה בזמן שהותו בניכר הוא עניין פרסונאלי לחלוטין: למנוע מרובי ריבלין לדרוך בבית הנשיא. עבור המטרה הנשגבת נדמה כי ראש ממשלתנו מוכן לעשות הכל – לפני כשבוע הוא ניסה להוביל מהלך לביטול מוסד הנשיאות, אך לעת עתה נראה כי הרעיון נגנז עקב ההתנגדות הנחרצת בקרב בכירי הקואליציה.

לתפיסתי, ראוי לשקול את ביטול מוסד הנשיאות לנוכח העלות הגבוהה והעובדה כי מדובר במשרה חסרת משמעות אופרטיבית. עם זאת, ההחלטה חייבת להתקבל לאחר דיון ציבורי ולא בשליפה מהמותן חודש לפני הבחירות. ודאי כשכל הפארסה נובעת ממניעים אישיים.

כשנחתה על נתניהו ההכרה כי הבחירות לנשיאות יתקיימו, הוא המשיך להפגין חשיבה מחוץ לקופסה ושלף את הטריק התורן – הרצת יעקב נאמן, שר המשפטים לשעבר ואיש אמונו של ביבי, למשרה הנחשקת בישראל. למען ההגינות, צריך לציין כי נתניהו הכחיש את הידיעה בשיחות עם חברי הליכוד, אך מי שבוחר לסמוך על מילה של ביבי – אדם שנושא באמתחתו אינספור זגזוגים – עושה את הצעד המשונה על אחריותו בלבד.

מצד אחד, נחמד לחזות בראש ממשלת ישראל, שאי-עשייה מתמדת הפכה לשמו השני, מפגין לפתע פעלתנות בלתי נדלית. מצד אחר, אם יו"ר הליכוד היה מעז להשקיע רק עשירית מהזמן שהוא מקדיש למלחמה בריבלין לטובת תהליך השלום או טיפול ביוקר המחיה, ייתכן כי מדינת ישראל הייתה יוצאת נשכרת.

אז מה מניע את נתניהו במלחמתו נגד ריבלין? לכאורה, מצופה ממנהיג הליכוד להתייצב מאחורי האיש, בקרב הייצרי על הנשיאות ואף לסייע לבחירתו. ריבלין, מוותיקי הליכוד ובשר מבשרה של תנועת חרות ההיסטורית, הוא ליכדוניק "שרוף" שמסוגל לפזם בלהט את שורת המחץ של ז'בוטיסנקי "שתי גדות לירדן – זו שלנו, זו גם כן". בניגוד למועמדים אחרים, לרובי ריבלין אין עבר מפוקפק, ובשנת 2012 הוצמד לו התואר "אביר איכות השלטון", שמוענק מטעם התנועה לאיכות השלטון.

התשובה לשאלה המסקרנת – מה מקור האיבה שנתניהו רוחש לריבלין – נעוצה כפי הנראה, כמו תמיד, בכבודה השברירי של "הגברת". ריבלין, באקט שהיווה פשע נגד האנושות, העז לבצע את החטא הנורא מכל – השמעת אמירה שהעליבה את הגברת נתניהו. באוקטובר 2010 יו"ר הכנסת דאז עקץ את ראש הממשלה כשאמר בישיבת הקואליציה: "אשתי לא ממנה אנשים". האמירה נשמעה בעקבות טענות מוכרות על כך ששרה נתניהו מעורבת במינויים בלשכת ראש הממשלה.

ביבי מוכן למחול על הרבה מאוד דברים – הוא סלח לצחי הנגבי שהורשע בעדות שקר, ואף פעל למנותו ליו"ר ועדת החוץ והביטחון, אך על פגיעה באגו של "הגברת" אף פעם אין מחילה (אם מישהו עדיין מטיל ספק בעניין, כדאי שיפנה לגברת ליליאן פרץ). תוסיפו לכך את העובדה שריבלין היה יו"ר כנסת ממלכתי, שהתחשב באופוזיציה ולא נענה לגחמות של ראש הממשלה, ותבינו את האמביציה של ביבי להיאבק באויב המר.

טבעי למדי, ואפילו נוגע ללב, כשראש ממשלה מתייצב לצד רעייתו, אך ברגע שהדבר נעשה תוך רמיסה של המדוקרטיה – זה בלתי מתקבל על הדעת. שר הביטחון הגדיר לאחרונה את ג'ון קרי כאובססיבי על רקע מאמציו להניע את תהליך השלום. נדמה שהמילה "אובססיה" משקפת באופן מושלם את מכלול פעולותיו של ביבי בסאגת הבחירות לנשיאות.

אינני נמנה עם חסידיו של רובי ריבלין. אני סבור שאמונתו בארץ ישראל השלמה מהווה סכנה לעתידנו, ועלולה להוביל למדינה דו-לאומית. אף על פי כן, כשראש הממשלה מכופף את כללי הדמוקרטיה כדי למנוע ממועמד לגיטימי להיכנס לבית הנשיא, ליבי עם הצ'ילבה של נתניהו.

לצערי הרב אין לי זכות הצבעה, אבל חברי הכנסת הישרים (לתחושתי הקצת-מעורערת עוד נותרו לנו כמה כאלה), שחרדים לגורל הדמוקרטיה, צריכים לתחוב לקלפי פתק עם שמו של ריבלין. בחירה בריבלין – אדם ישר וחף מתחמנות פוליטית – תספק תשובה מוחצת לרדיפה הבלתי מוצדקת שמנהל ראש הממשלה.

בזמן האינתיפאדה השנייה רווחה בישראל הסיסמה: "תנו לצה"ל לנצח". ברוח הסיסמה הפופוליסטית, אני מפנה קריאה נרגשת לכל חברי הכנסת – תנו לרובי לנצח!

[related-posts title="מאמרים קודמים של תומר פלג"]