הפגנת תמיכה בתושבי עזה במארסיי

במהלך ההפגנה המחיזו צעירי הקהילה אירועים קטלניים הממחישים את סבלם של תושבי עזה, שלטענתם המדיה מתעלמת מהם

Print Friendly

מאות מפגינים בקריאה כולנו פלסטינים - צילום: עמית מנדלזון

מאות מבני הקהילה הערבית במארסיי, בחיזוק של כמה עשרות מנציגי השמאל הצרפתי, הפגינו היום אחר הצהריים בתמיכה בסבלם של תושבי עזה בנמל הישן של העיר.

במהלך ההפגנה המחיזו צעירי הקהילה אירועים קטלניים הממחישים את סבלם של תושבי עזה, שלטענתם המדיה מתעלמת מהם. כמובן שהמידע על האירועים הללו נלקח היישר מהמדיה עצמה, אבל מבחינתם של תושבי צרפת שאינם מתעניינים במיוחד באירועים – הדבר איננו מובן מאליו.

חלק מהמצגת - חיילים ישראלים עוצרים מפגין פלסטיני - צילום: עמית מנדלזון

כמובן שהמפגינים התעלמו באופן מוחלט מקיומו של ארגון החמאס או רקטות על ישראל ו/או בשימוש שנעשה באוכלוסיה כמגן אנושי והתרכזו בסבלם של תושבי עזה שנגרם מההפצצה המסיבית.

חלק מהמצגת - אם מבכה את מות ילדיה - צילום: עמית מנדלזון

ההפגנה לא נגררה לאלימות והמשטרה ישבה בחיבוק ידיים. בין אנשי השמאל שנכחו במקום, אף כי הקפידו לא להתבלט, היה גם ז'אן-מארק קופולה, מנהיג המפלגה הקומוניסטית הצרפתית במארסיי. בשיחה עימו הוא הבהיר לי שהוא מודע היטב לחצאי האמיתות והשקרים אותם מפזרים המפגינים ונוכחותו במקום היא מעצם היותו נציג המפלגה, שלקחה על עצמה לתקן את כל עוולות העולם.

הוא מודע לאפשרות שהפגנות מסוג זה מקשרות את יהודי צרפת באופן ישיר למדיניות ממשלת ישראל ועלולות ליצור תגובת שרשרת אנטישמית, אבל הוא גם ציין את הנוכחות המוגבלת של אנשי השמאל ואת הפסיביות שלהם, דבר שאיננו מובן מאליו.

הקהילה הערבית הפעילה ביותר בתמיכתה בפלסטינים בעזה היא הקהילה המוסלמית האלג'יראית הגדולה, אבל בסך הכל האירועים במזרח התיכון לא הובילו לשום אירוע קיצוני, והמשטרה אישרה את ההפגנה. הפגנה שהייתה אמורה להיערך בפאריז נאסרה.

 

Print Friendly

על אודות עמית מנדלזון

צלם, עיתונאי, ארכיטקט, מעצב ואיש הי טק, חי במארסיי, צרפת. יזם שותף ונכון להיום עורך ראשי של מגפון. מתמקד בצילום חדשות, צילום רחוב, וכתיבה http://www.amitm.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה אירופה, ב, בעולם, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על הפגנת תמיכה בתושבי עזה במארסיי

  1. מאת ניר‏:

    עוד תמונה של המצב העדין בצרפת מבטו של איתמר רועי (26), סטודנט לתואר שני, מתגורר זה שלוש שנים בפריז

    השבוע חזרתי לפריז אחרי חופשה קצרה בישראל. נכנסתי למונית בשדה התעופה הצרפתי וכמו שקורה הרבה פעמים, נקשרה שיחה ביני לבין הנהג. הוא קארים. אני איתמר. שלוש שנים שאני פה והוא אינו יודע מאיפה באתי. יש לי מבטא די כבד, כך אומרים, שמסגיר כל מיני לשונות, אבל עברית לא הייתה אף אחד מניחושיו. הוא שאל איך היה בריו כי בחישוב מהיר הגיע למסקנה שאני ברזילאי. אמרתי שאני מפולין. אף פעם לא שיקרתי בנוגע למוצאי, אבל תמונות בקבוקי התבערה ברחובות פריז הדאיגו אותי, וחזותו ומבטאו של האיש חילצו ממני אוטומטית סיפור כיסוי.

    הוא שאל מאיפה אני חוזר והשבתי שמחופשה בישראל. “ומה? מה שקוראים בעיתונים? פיצוצים בתל אביב?". “שמע", עניתי, “פה ושם נשמעה אזעקה, אבל בכל זאת היה נפלא. האוכל, האנשים, מזג האוויר".

    התגובה שלו הפתיעה. “אני חושב שהם צודקים, הישראלים", הוא אמר, “אבל הם לא מטפלים בעניין שלהם נכון. הם אנשים טובים, היהודים. לא פראיירים. עוד באלג׳יר הם לא היו פראיירים. הם בכל מקום פה בצרפת ואנחנו מבינים אותם והם אותנו כי יש לנו מנטליות דומה". “היו פה המון הפגנות השבוע", הוא המשיך במונולוג, “אנשים ירדו מהפסים. בקבוקי תבערה, ונדליזם בבתי כנסת. כל השכנים שלי הפגינו עם חולצות של פלסטין. הם בחיים לא היו שם אבל מבחינתם זו המדינה שלהם. נו מה, והיהודים הצרפתים לא מרגישים חייבים לעם שלהם?

    “הישראלים הם כמו האמריקאים. הלוואי שפה זה היה ככה. אני יודע שיש לי דעה חריגה. ברמדאן אני אוכל חזיר, אני אתאיסט. אני מכבד את כולם, אבל בצרפת היום כבר לא מכבדים אף אחד כי כולם עושים מה שבראש שלהם. כשאומרים שאין אישור להפגנה שורפים את השכונה. ישראל צריכה לכבד את הערבים. היא באה אליהם הביתה, לא להפך. בסוף הם יקבלו מה שהם ירצו, רק שאני לא בטוח שהם יודעים מה הם רוצים".

    “אז איפה הם טועים?" אני תוהה. “הם צריכים לחזור לאירופה", הוא משיב, “יקבלו אותם חזרה באהבה. הם לא ינצחו". “מה אירופה? גם באירופה יש חיכוכים. אתה מאלג׳יר, תחזור לאלג׳יר?". “לא. יש שם הרבה בלגן" הוא מודה. “אם פה מפגינים נגדם כמו שאתה מספר, אולי אין להם ברירה אלא להילחם על מה שיש להם?" אני מקשה. “אם היית ישראלי, מה היית עושה?", הוא שואל. “לא יודע, ואתה?". “אני הייתי בורח", הוא מפתיע בדעה חריגה בהגינותה: “אם לא מנצחים, בורחים".

    מי שקורא בין השורות ידע לספר שישראל איננה נושא השיחה שלי עם האיש הנחמד הזה. זהו מונולוג של צרפתי החרד לגורלו, לא לגורלנו. צרפת, שהמציאה את החילוניות, מתקלפת כרגע מערכים שהנחילה לעולם על ידי קולות שמרניים. זה לא יקרה מחר וגם לא מחרתיים, אבל מלחמת האזרחים בוא תבוא ושנינו מודאגים מתוצאותיה. ישראל בסך הכל שופכת אור על החושך שאליו צרפת צועדת.

    איתמר רועי (26), סטודנט לתואר שני, מתגורר זה שלוש שנים בפריז