במטרה להציע פתרון לשיפור יכולת התמרון מיד לאחר שיגור הטיל וכל עוד המנוע הרקטי של הטיל פועל, מתכננים איתי הוס וגיא קטרנצ'יק, שני סטודנטים במכללה האקדמית להנדסה ע״ש סמי שמעון, טיל עם מנוע דלק מוצק המונחה בהנעה וקטורית, שזו טכנולוגיה המבוצעת על ידי הסטת כיוון הפליטה של גזי השריפה. הטכנולוגיה מיושמת כיום רק במנועים המופעלים בדלק נוזלי ובמנועי סילון. הפרוייקט של שני הסטודנטים בוחן את האפשרות ליישם טכנולוגיה זו במנועים רקטיים בעלי דלק מוצק, בשילוב ניהוג אווירודינמי על ידי בכנפונים.

שיפור יעילות התמרון

טילים המשוגרים לצורך יירוט מטוס או טיל אויב מתמרנים אל מטרתם באופן אוטונומי. הניהוג מתבצע על-ידי הזזת משטחי היגוי אווירודינמיים ("כנפונים") סביב צירם. הכנפונים המונעים על-ידי מנועי סרוו חשמליים מייצרים "זווית התקפה" שהינה הזווית בין משטח ההיגוי לבין כיוון זרימת האוויר על פני המשטח. זווית זו יוצרת כוחות ומומנטים ביחס למרכז הכובד של הטיל ובכך מתבצע שינוי כיוון מעוף הטיל – קרי "תמרון".

יעילות התמרון באמצעות "כנפונים" תלויה בין היתר במהירות המעוף. בדרך כלל מיד לאחר השיגור מהירות הטיל נמוכה ובכך יעילות התמרון בשלב זה מוגבלת. שילוב הנעה ווקטורית, שהיא טכנולוגיה המבוצעת על ידי הסטת כיוון הפליטה של גזי השריפה, באה לפתור בעיה זו.

הפרויקט בוצע בכמה שלבים

• שלב התכן, בו נחקר הנושא של זרימה במספר מאך גבוהה הכוללת את ההשפעות השונות אשר המענה להן דורש תכן מיוחד.
• בניית מדגים בקנה מידה מוקטן בעל יכולות טיסה המשלבות שינוי ווקטור הדחף על-ידי מנוע סרוו קטן שתפקידו הזזת נחיר הפליטה אשר נבנה לפי התכן. המדגים נשלט באמצעות שלט רחוק שוגר בהצלחה והוכיח כי ההיתכנות קיימת.
• בניית מדגים בקנה מידה מלא לצורך בחינת האפשרות ליישום מעשי בהיבט התמודדות עם מגבלויות של מקום, בחירת רכיבים, ואינטגרציה כוללת של המערכת. (דגם זה אינו תוכנן לטוס).

פרויקט זה הראה כי השליטה בווקטור הדחף במנוע רקטי אפשרית ובעלת יכולת גבוהה בשיפור תמרון הטיל.