הנמל ושדה התעופה שלהם יהיו הערובה לשקט שלנו

נמל גדול ומודרני, שדה תעופה בינלאומי, מעברים פתוחים, אזורי דיג נרחבים, כל אלה הם מלכודת הדבש שלהם ותעודת הביטוח לשקט אצלנו. כמה שהם יהיו יותר מפותחים ומושקעים – ככה יהיה להם יותר מה לסכן ועל מה לשמור. תנו להם לגדול ולהתפתח – הקידמה שלהם תהיה תעודת הביטוח שלנו

Print Friendly

אין גבולות לישראל ואין גבול לטיפשות המדינית שלה. לעשות שלום לא יודעים, לנהל מלחמה לא מסוגלים, לנצח לא מוכנים ולהפסיד לא יודעים.

אין בור ואין משוכה ואין מכשול שמדינת ישראל לא נכשלת בו ולא נופלת לתוכו. מתאפקים כשצריך לתקוף, תוקפים כשעדיף לחכות, נסוגים כשמאוחר ויקר.

מי יסכן נמל כזה? (צילום: עמוס מירון, ויקימדיה)

ובעיקר עוסקים עכשיו במי ניצח, מי הפסיד ומה הייתה התוצאה. כאילו זה היה משחק כדורגל. סטנגה. חיפשו תמונת ניצחון. ניסו להרוג את מוחמד דף, ואפילו לא יודעים אם הצליחו. מצד שני, הצליחו לחסל כמה מפקדי שטח (בכירים?  שיהיה בכירים) וכבר הכריזו שזו תהיה חתיכת צריבה בתודעה. ומה אנחנו מקבלים בתמורה? צריבה של התודעה שלנו. הם בשלהם, הם מכתיבים את הקצב – אנחנו נגררים בלי חוש של קצב.

לא מדברים עם הפתח'? מדברים. לא מכירים באש"פ? מכירים. לא נושאים ונותנים עם חמאס? נושאים וגם נותנים. ועוד איך.

מצור? למה מצור? מה טעמו ולשם מה הוא הוטל? מי בכלל זוכר מאיפה הוא נולד ומה היה הרציונאל שלו. לפקח על סחורות שנכנסות? מפקחים ממילא. לעצור העברת נשק? הוא עבר כך או כך. להגביל הכנסת מלט? בטון? ברזל? נו באמת. 2 מיליון בני אדם, כבישים ובתים. וגם מנהרות. הם הרי לא מייצרים לבדם את המלט הזה.

ועכשיו המו"מ המגוחך ש(לא) מתקיים מול חמאס, מול הג'יהאד, מול הפלגים, בקהיר. באים והולכים. מקימים ומפוצצים. נוסעים ולא נותנים. נוסעים וחוזרים. בטיפשות מופגנת, פתטית, אנחנו מוחאים כפיים למצרים שמכניסים לצד השני, ולא שמים לב שאנחנו היחידים שמשלמים את כל החשבון. למצרים יש את האינטרסים שלה, ובעיקר את האחים המוסלמים שלה – ובאפס מחיר היא עושה לחמאס את המוות וסוגרת איתו את חשבון הבגידה והאחים שלה. אפס מחיר מצרי, כמובן. כי את המחיר האמיתי אנחנו משלמים. בכסף (הרבה מאוד כסף), בהרוגים (יותר מדי), בפצועים (הרבה יותר מדי), בחצי מדינה משותקת למשך קיץ שלם. לא ייאמן באיזו קלות נפלה ממשלת ישראל בפח המצרי השקוף הזה. והם אפילו לא מסתירים את הציניות הבוטה שלהם בכל התהליך הזה. ואנחנו? אנחנו נגררים ומשלמים. כמה טיפשות.

הדמיית שדה תעופה. שווה לסכן? (אתר משרד התחבורה)

וההתעקשות על הנמל. ועל שדה התעופה. ועל אזורי הדיג. מה? למה? רוצים נמל ימי גדול? נמל בסדר הגודל של רוטרדם? תפאדלו. אדרבא: שיבואו משקיעים מכל העולם, שיחפרו את הנמל, שישקיעו שם מיליארדים בדולרים ובאירו, שיהיה נמל עצום וגדול ואדיר. כזה שאוניות ענק, מיכליות, אוניות סוחר וספינות תענוגות ואהבה וקזינו יעגנו בו. למה לא? הפיקוח על כניסת נשק יהיה האינטרס של המשקיעים. איזו חברת ספנות גלובלית תרצה להגיע לנמל שעלול להיות מופצץ בכל רגע בידי הישראלים ו/או המצרים בגלל איזו אוניית נשק מצפון קוריאה או איראן? איזה תייר יעלה בדעתו לעגון בנמל של עזה אם יידע שטילים יעופו מעליו ועליו?

שדה תעופה? גדול? בינלאומי? מצוין. מעולה. בואו נראה את הגרמנים, השוויצים, הבריטים, ההולנדים, היפנים, הקוריאנים, מוכנים לנווט מטוס נוסעים אחד לנמל התעופה הבינלאומי של דהנייה בלי ערבות חד משמעית, נוקשה, קפדנית, ששם טיל לא יעוף וגם לא פצצת מרגמה אחת. והרי על סיכון אפסי של פגיעת רסיס של טיל כיפת ברזל – סיכוי של אחד למיליארדים – הם ברחו ליומיים שלמים מנתב"ג. אז לקחת סיכונים בגבול רפיח חן-יונס? הצחקתם את לופטהנזה.

אזורי דיג? השתגענו לגמרי? שידוגו איפה שהם רוצים וכמה שהם רוצים. מה אכפת לנו בכלל? מה בכלל העניין הזה? למה זה בכלל העסק שלנו איפה וכמה ידוגו הדייגים קשי היום האלה בים של עזה? במה בדיוק הם מסכנים את האתוס הלאומי שלנו? את הביטחון הלאומי? מה, זה הכל בגלל הדאגה לאוכלוסיית הדגה המידלדלת בים התיכון? מלחמת שלום השרימפס? הצוק האיתן של הדניס?

אל תתנו להם דגים - תנו להם לדוג (צילום: בצלם)

אה, כן. בגלל הזיכיון לחיפושי הנפט של תשובה או דומיו. ובכן, בדיוק: כמה עשרות ואפילו מעט סירות וספינות דיג רעועות ישאבו על קשית את כל הגז ממעמקי הים של עזה.

אז הפוך גוטה, הפוך. הנמל, שדה התעופה, המעברים הפתוחים, הדיג – כל אלה הם מלכודת הדבש האולטימטיבית שלנו. כמה שהם יהיו יותר גדולים, מפותחים, מושקעים, מזמינים וכלכליים עבור העולם הגדול והעשיר – ככה יהיה לנו יותר שקט. תנו להם לגדול, להתפתח, להתקדם.

הקידמה שלהם תהיה תעודת הביטוח שלנו.

[related-posts title="מדבר אל הקיר - טורים קודמים"]

 

 

Print Friendly

על אודות טובי פולק

טובי פולק - יזם ועורך ראשי של "מגפון" - עיתון ישראלי עצמאי. לשעבר חבר מערכת מעריב, כותב, עורך, מנכ"ל ובעלים של חברת "תוכן העניינים בע"מ"
פוסט זה פורסם בקטגוריה בארץ, בטחוני, מאמר מערכת, מאמרי עמדה, מדיני-פוליטי, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על הנמל ושדה התעופה שלהם יהיו הערובה לשקט שלנו

  1. מאת פרילנס‏:

    על מה אתה מדבר? על אלה שמעל אלפיים הרוגים (לפני פינוי ההריסות), יותר מרבע מיליון פליטים ומאות אלפי הומלסים חדשים, ילדים בטראומה שירטיבו במכנסיים עד גיל זקנה, מנהיגים הרוגים, פצועים או מחופרים באדמה, עשרות אלפי נכים, אלפי לוחמים הרוגים או מושבתים ואיבוד הלגיטימציה הבינלאומית, חושבים שה"התנגדות" ניצחה?
    על אלה אתה בונה שיקבלו את ההגיון המערבי שלך?
    מטריד לחשוב שהאנשים שיוצאים לחגוג את ההישג הזה עכשיו ברחובות הם השכנים שאיתם נתקענו פה לנצח

  2. מאת טובי‏:

    וואו, סוף סוף שותף לדעתי. חשיבה מחוץ לקופסה. זו הדרך !
    עזה יכולה להיות פנינה תיירותית, מסחרית ותעשייתית.
    תנו להם שישגשגו, כדי שיהיה להם מה להפסיד.

  3. מאת ארבם‏:

    מדוע הנחת היסוד שישראל נכשלת בטיפול בעזה או שישראל מעוניינת בשקט בעזה?
    אם מדברים על ישראל האמיתית ולא על הפנטזיה הציונית על מדינת אור לגוים אזי ניתן לראות שישנן סיבות גיאו פוליטיות (אולי לא הכי ליברליות או נאורות) שמסבירות מדוע המצב בעזה דווקא תואם את האינטרסים הישראלים:
    סיבה אחת יחסית ברורה היא בידוד חמאס ומניעת ממשלת אחדות פלסטינית שעשויה לזכות להכרה בינלאומית ולגרום ללחץ על ישראל להגיע להסכם. כל זמן שעזה והגדה הם יישויות נפרדות הסכנה הזו קטנה מאוד.
    יש כמובן סיבות נוספות מדוע הסכם עם הפלסטינאים נתפס בעיני שועי המדינה כסיכון ולא כהזדמנות אבל קצרה התגובה מלהכילן – בגדול אפשר לומר שמבשחק הגיאו פוליטי העימות (כל עימות) יכול בהינתן המניפולציות הנחוצות לשרת היטב את האינטרסים של בעלי השלטון קרי השארתם בשלטון. זה נכון לביבי, זה נכון לחמאס וזה נכון גם לכל מי שהיום מרוויח כסף מהעימות – תעשיות הבטחון (הישראלית וגם זו האמריקאית), תעשיית הנפט העולמית (מעגל הפטרו-דולרים הסעודי-אמריקאי הוא אחת מאבני היסוד של הכלכלה הגדולה בעולם והעימות הישראלי-פלסטיני אחד מאבני היסוד של השארת השלטון הסעודי במקומו) אבל גם לבנקים הישראלים ולא מעט בעלי הון אחרים.
    יתכן וכמוני אינך מסכים עם תפיסת המדיניות הזו וחושב ששלום ישרת טוב יותר את האינטרסים של אזרחי ישראל – אז ראשית זה קצת נאיבי להניח שהמדינה פועלת לטובת אזרחיה אבל חשוב מכך זה שמבט אמפירי על התנהלות ישראל ב-47 השנים האחרונות מראה שאנחנו מאוד *לא* רוצים להחזיר את השטחים והדבר נכון גם לממשלות הנחשבות שמאל – אולי מדברים על זה הרבה אבל לא באמת עושים או שעושים אבל מבוששים ומתעכבים – כשמישהו אומר כל הזמן שהוא רוצה לעשות משהו אבל לא עושה זה מלמד משהו, בדר"כ שאותו אדם לא באמת רוצה.
    אז אם רק לצורך הדיון נניח שאכן ישראל רוצה דווקא לשמר המצב הקיים (כי התפיסה היא שעדיפים שטחים עם עימות מתמשך על פני החזרת השטחים וסיכוי לשלום) – אז ההתנהלות בעזה היא אולי לא הצלחה גדולה אבל גם לא כשלון!
    ובוודאי שלתת לעזתיים שדה תעופה ועצמאות זה דבר שנוגד את המדיניות והאינטרס – עזתים עצמאיים וחופשיים עשויים חלילה לחבור לאבו מאזן ולאיים על ישראל בשלום בלחץ בינלאומי או לכל הפחות בשינוי הסטטוס קוו שהוא תמיד בראש מעייני השועים למיניהם.
    בשורה התחתונה כל הפליאה למול "המכשולים שישראל לא נכשלת ליפול בהם" נעלמת אם נחלצים מההנחה האופטימית-נאיבית והלא תואמת מציאות שישראל כיישות גיאו פוליטית (לא העם) רוצה לעשות שקט בעזה (רוצים שקט אבל שקט של חיות בכלוב שמדי פעם נכנסים לפרק אותם קצת כדי שיזכרו להיות בשקט).

  4. מאת שרה‏:

    איזה כיף! איך לא חשבנו על זה קודם? אני לא יודעת אם אתה נאיבי עד כדי כך, או פשוט עצל, במקום לעמוד מול הבעיה ולהתמודד אתה, אתה מוותר מראש,. אתה חושב שלחמאס איכפת אם עוד נמל ועוד שדה תעופה יופצצו להם? הרי הכל ייבנה שוש ושוב בכסף של אחרים. בסופו של דבר הם למדו האגרסיביות שלהם משתלמת. כפי שהם מסכנים את חיי כל תושבי עזה וכפי שהם לא חסים על הבתים שנהרסו ועל המנהרות שהושמדו, הם לא יחוסו על נכסים אחרים כי המטרה שלהם זה לא שדה תעופה בעזה, אלא נתב״ג, ולא נמל בעזה אלא נמלי אשדוד וחיפה. כדאי שתתחיל לחשוד בכוונות הלא טהורות של החמאס וגרורותיו.

  5. מאת דוד ע‏:

    אתה צודק לחלוטין, אילו לא היינו עוסקים בעזה.
    הם קיבלו "התחלה" של הטבות, תיירות ותשתיות בימי אוסלו (שדה התעופה בדהנייה פעל כמה שנים, היו אפילו ישראלים שבאו להתארח בכפרי נופש על הים) ואחרי פינוי גוש קטיף (חממות ותשתית חקלאית). ההגיון אומר שמשם הם היו אמורים ללכת בדרך אותה כתבת. אבל הם לא.
    לכן, ללא פירוז/ערבויות וא מנגנון פיקוח – אסור להסכים

  6. מאת ניר‏:

    גם אני בעד שיהיה להם נמל שדה תעופה אבל רק אחרי שיעברו פירוז של נשק ומנהרות כאשר לא יהיו בעזה רקטות ויפסיקו להתעסק במנהרות אין בעיה אבל הם מזכירים לי סיפור של העקרב שביקש מהצפרדע שיעביור אותו את הנהר כולם הזהירו את הצפרדע אל תעביר את העקרב הוא יעקוץ אותך הצפרדע בסוף הסכים והעביר את העקרב לקראת הגעתו לסוף הנהר עקץ העקרב את הצפרדע נו אמר לו הצפרדע למה?? ענה העקרב מה אני יכול לעשות אני בסופו של דבר עקרב

  7. מאת יולו‏:

    שטויות ,למדנו שההגיון המערבי לא עובד אצל הערבים כמו אצל הכותבים במגפון
    פעם נוספת מעמידים אינטרסים כלכליים של העזתים מול האינטרסים הגיהדיסטים שלהם ומקווים שהכלכליים ינצחו ,כמה תמים

    • מאת גל‏:

      לא יודע למה זה הופיע אצלי בקיר הפייס.. כנראה שחבר הגיב, אבל אם כבר נכנסתי אז:
      אתה מתאר במשפט קצר למה הפסקתי לקרוא את מגפון. זו תמונת מראה של הימין הקיצוני של "פצצת אטום על עזה", חשיבה צפידה, חסרת יכולת להסתגל לעובדות ומציאות כפי שמתגלות. דוד ע. מזכיר שהם היו בדיוק במקום הזה, אבל החצופים פשוט מעזים לא לחשוב כמונו, ולרצות דברים אחרים. זה שיח שלעולם לא יתקדם למקום פרודוקטיבי.