ברי סחרוף פותח את השנה

עם בלורית כסופה וגיטרה אדומה ברי סחרוף מצליח לחשמל את הקהל הרב שמילא את רדינג 3 בתל-אביב. גם יובל אראל היה בחגיגת הרוק הגדולה

Print Friendly

האמת שאת ברי סחרוף, זמר, מוזיקאי רוק, פזמונאי, מלחין ומפיק מוזיקלי ישראלי, אין צורך להציג. סחרוף הטביע חותם מיוחד עם צליל אופייני בסצנת הרוק הישראלי והוא נחשב לחלוץ ומוביל בתחום ומהווה מודל לחיקוי למוזיקאים רבים הצעירים ממנו. לאורך כל השנים הללו נוצר גרעין ההולך וגדל, ההולך ונהיה צעיר משנה לשנה של קהל עצום ורב המעריץ את המוזיקה שלו ועושה הכל כדי לא לפספס את מופעיו הרבים בכל רחבי הארץ.

יש לו את זה. סחרוף. צילום: יובל אראל

נקודת ה"פורסט גאמפ" האישית שלי מול ברי סחרוף נמצאת הרחק באמצע שנות השבעים. אני חוזר לסיפורים המוכרים שלי אודות מועדון הרוק הישראלי בהפקתו של שאול גרוסברג  במסגרת "חולצה כחולה" בבית לסין, מעוז התרבות של הסתדרות העובדים, מוצאי שבת בשולי החגים, ליתר דיוק 4 באוקטובר, 1975.

אחרי הצלחה אדירה של סצנת הרוק, מחליט גרוסברג להרים ערב עם שלל הרכבים ולהקות מהטובים שבאמתחתו. אחד ההרכבים המוזמן להופיע הוא של כמה צעירים, מאוד אפילו, חלקם טרם סיימו את בית הספר התיכון, משחקים אותה רוק מתקדם ומתגנדרים בשם "חלום קוסמי". המוזיקאי הבכיר ביניהם הוא יוסי מר חיים, לצידו אדר שכטר – ילד פלא בקלידים שכיום עונה לשם אדר אבישר, לצידם אחד מחלוצי המוזיקה המתקדמת דני ווב המפעיל מוג וסינתיסייזר, המתופף גיל לדין ונער בן 17 לערך המנגן בגיטרה חשמלית, בחור מרמת אביב ושמו ברי סחרוף.

כמה שעות מוקדם יותר ההרכב עורך את החזרה האחרונה שלו לקראת הערב, אני, ילד שמתרוצץ שם בין הרגליים של המוזיקאים, משחק אותה אחד מהחבר'ה, עובד בחנות התקליטים הכי מטורפת בסצנה של אותם ימים "פאז", מרגיש שייך לפעילות, מובל על ידי אותו גרוסברג המהווה מעין מנטור עבורי לסצנה, עולה לקומה השנייה של בית לסין, אולם די גדול המתהדר בשם "המרתף העליון" כדי לצפות בחזרה של הנגנים. אדר אבישר ומר חיים מתחלקים בפסנתר הישן שעמד שם, ברי סחרוף עם הגיטרה החשמלית ואני רובץ על כורסא וצופה בחזרה. זה היה המופע הראשון ואפילו הפרטי שלי מול מי שברבות הימים הפך לאייקון רוק ישראלי ואף בינלאומי.

צליל מיוחד. סחרוף. צילום: יובל אראל

השנים חולפות, הרכבים נוצרים, מתפרקים וקמים חדשים, ברי סחרוף טס לבלגיה, אז הברלין של היום, גן עדן אירופאי למוזיקאים ישראלים, מקים את מינימל קומפקט, שאליה מצטרף בהמשך עוד בחור תל אביבי שהופיע באותו ערב בבית לסין, רמי פורטיס, והשאר  חקוק בדברי הימים של הרוק הישראלי. בשנים האחרונות הזדמן לי לא אחת לחוות מופעים שבהם ברי סחרוף היה אחד הנגנים שהתארחו באופן כזה או אחר. ברי לא נח לרגע. בין כל האירוחים הללו הוא מופיע בהופעות מלאות בכל רחבי הארץ עם ההרכב החשמלי שלו.

כאשר הגיע תורה של תל אביב לזכות במופע חשמלי שלם עם פתיחת השנה החדשה במועדון רדינג 3 בנמל תל אביב, קפצתי על המציאה, יחד עם עוד כמה מאות מעריצים שמלאו את המועדון (סולד אאוט). זכיתי למופע שארך יותר משעתיים תמימות, שבמהלכן ביצע ברי סחרוף יחד עם ההרכב הקופצני והפעיל שלו שורה ארוכה של שירים המהווים את תעודת הזהות המוזיקלית שלו, עם שני סטים של הדרן מרשימים כל אחד בפני עצמו ועם ביצוע מחווה לשירו של אריק איינשטיין (שממש מטרים ספורים מכאן שיחק לפני שנים רבות את הסצנה הידועה עם "הפוך גוטה, הפוך") "אני ואתה".

ברי, על בלוריתו הכסופה, אוחז בגיטרת ה- Gretsch האדומה שלו,  מהווה מעין משיח לרגע של כל הקהל המצטופף מול הבמה, כעדת מאמינים אדוקה המכירים כל מילה וצליל. אין עליו. אחרי כל השנים הרבות, סחרוף נותן לך תחושה שהפעם זה המופע המיוחד באמת – וכך יהיה גם במופעים הבאים, שהקרובים ביניהם יהיו באמפי שוני ובקיבוץ חצור.

Print Friendly

על אודות יובל אראל

הייתי שם - כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם - בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון (למעט מקהלת הצבא האדום). כיום אני מתעסק בצילום תמונות סטילס וקטעי ווידיאו בהופעות, מופעים, במיוחד בסצנת האינדי בגוש דן, במועדונים – בארבי, לבונטין 7, סאבליים, תאטרון תמונע, אוזן בר ואחרים. לעתים אני גם כותב, מנסה לתת ביקורת נכונה, תמציתית וראויה למופעים שאני מבקר בהם. כתבות נוספות מתפרסמות בבלוג של יובל אראל - http://yuvalerel.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה אירוע, ד, מוזיקה, תרבות, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.