[rating=3]

"נעלמת" הוא למעשה שני סרטים בכרטיס אחד. עלילה רצינית וריאליסטית על גברת נעלמת (כפי שמשתמע מהשם), ובהמשך מחצית שנייה מגוחכת למדי, שדי מתריסה בכל בניין הקוביות שנבנה במחצית הראשונה. עלילת הסרט מונעת מהאופי המשתנה של הדמויות, הנקלעות למעשים שטותיים לגמרי בסיום המערכה האחרונה. חבל, כיוון ש"נעלמת" מובל על ידי משחק מצוין, ועל אף אורכו – כמעט שעתיים וחצי, אינו משעמם.

מבלי ליצור אף ספוילר – ניק (בן אפלק, "ארגו") ואיימי (רוזמונד פייק, "ארוכה הדרך למטה") תקועים בנישואים מתפוררים. שניהם כבר לא ממש יחד מזה שנים, וחיי היומיום שלהם נמשכים בלי לדעת הרבה מה שותפם לחיים עושה. יום אחד ניק מקבל שיחת טלפון מאחד השכנים שהחתול ברח וכי דלת ביתו נותרה פתוחה. ניק מגיע הביתה ורואה עקבות מוזרות, אך אין שום סימן לאיימי. הוא מבקש מהמשטרה להתערב, וככל שהראיות הנסיבתיות מצטברות, מתהדקת תיאוריה הסיבה להיעלמות של איימי. הקרקס התקשורתי מסביב גובר, אך התעלומה לא נפתרת.

התסריט, שנכתב על ידי גיליאן פלין (כפי שעיבדה זאת מתוך הנובלה המצליחה שלה משנת 2012), עובר פיתולים מרובים, ולפתע עושה סיבוב של 180 מעלות. קטע הפתיחה מציאותי ומותח, ובונה את האנרגיה לקראת היעלמותה של איימי, תוך שימוש בהרבה פלאשבקים לחיזור הלוהט של בני הזוג, ולאחר מכן השחיקה במערכת הנישואין. בהמשך הסרט, לאחר הטוויסט הראשון – נוף הסרט נכנס למעין עולם של פנטזיה. הריאליזם עף מהחלון, וכנראה שבכל התקדמות נוספת הדמויות מאבדות חלק מנקודות ה-IQ שלהן. בהחלט מעצבן.

בהתחשב בתיק העבודות המרשים מאוד של הבמאי דיוויד פינצ'ר ("מועדון קרב", "הרשת החברתית", "שבעה חטאים"), "נעלמת" משתבץ איפשהו בתחתית הפירמידה. אמנם הסרט עשוי מבחינה טכנית ללא רבב, אולם פינצ'ר לא בונה את המתח בסיפור – כפי שיצר אותו בשעה הראשונה. הסרט נעשה על רקע פלטת צבעים כהה ועובד בקצב קבוע.

צוות השחקנים, בראשות אפלק ופייק – מעולה. אפלק מגלם היטב אדם אדיש. פייק, שנכנסת לעובי התפקיד בצורה מהימנה, בהחלט מרשימה. דמותה דורשת מגוון גדול של תכונות, ושמה בהחלט יוזכר בעונת הפרסים הקולנועיים המתקרבת. טיילר פרי וקארי קון מצויינים בתפקידי משנה, ואילו ניל פטריק האריס ("איך פגשתי את אמא") אינו מלוהק טוב כבן זוגה לשעבר של איימי.

"נעלמת" הוא בהחלט מקרה מבחן מאוד מוזר. הסרט עוטף את הצופים ומהפנט אותם, והולך על קצה אצבעות הרגליים עד שמתפרק לרסיסים. ניכר שזהו גרסה קולנועית לספר מתח ולא סתם חלטורה טלוויזיונית, וגם אי אפשר להתעלם מאיכות המשחק של פייק ואפלק. חבל רק שהסרט נופל קורבן לעובדה שהוא גורם לדמויות להפוך למטומטמות כדי להתקדם במורד העלילה.