המשבר הכלכלי ברוסיה עלול להשיב את המלחמה הקרה

בין אם במודע ובין אם בשל חשיבה בלתי מושכלת, לארה"ב חלק מהותי בהתהוות המשבר הכלכלי העמוק ברוסיה, משבר שעלול לדחוף את פוטין להגשמת חלומו להשבת ימיה של בריה"מ כבעבר, ודרך זו מובילה בהכרח לחידוש המלחמה הקרה

Print Friendly

קריסת הרובל וחלקה של ארה"ב - אילוסטרציה: עמית מנדלזון

למרות הצהרות מרגיעות מהקרמלין, לדעת מומחים יחלפו עוד שנים רבות עד שרוסיה תוכל להיחלץ מהמשבר הכלכלי העמוק שבו היא מצויה עתה. למשבר קולוסאלי זה שלושה אבות. הראשון הינו ירידת מחירי הנפט בעולם, תחום המהווה מקור הכנסה עיקרי בכלכלה הרוסית. לירידת מחירים זו אחראית למעשה ארה"ב, שהפכה בשנים האחרונות (בעיקר של פיתוח טכנולוגיות חדשות), ליצרנית ויצואנית הנפט הגדולה בעולם.

מרכיב נוסף וקבוע שאין בלתו בכלכלה ובהוויה השלטונית הרוסית בכלל הוא השחיתות הפושה בכל. אז בעיתות שפע יש כנראה די לכולם, לא כך בעתות משבר. המרכיב/הגורם השלישי למשבר אינו כל כך גדול כפי שהמערב מנסה להציגו, ואלו כמובן הסנקציות הכלכליות שהשית המערב על רוסיה בגין פלישתה לחצי האי קרים.

המדיניות האמריקנית וההערכות לגבי פוטין האיש התבססו בעבר, כמו גם היום, על כך שפוטין לא יעז לחצות את הקווים והגבולות שהאמריקנים הציבו בהצהרותיהם והרבה פחות במעשיהם. מדיניות אמריקנית זו קרסה פעם אחר פעם. כך קרה כשרוסיה פלשה לגאורגיה תוך התעלמות מוחלטת ואף הבעת זלזול בקולות שעלו אז מוושינגטון. לפני פחות משנה שוב שלח פוטין את גייסותיו אל מעבר לגבול, על מנת להשתלט על חצי האי קרים. גם הפעם התגובה האמריקנית לפעולה הצבאית הסתכמה בתחום הכלכלי.
הנשיא פוטין קרא אז וקורא גם היום את התמונה לאשורה. הבדלנות ולעיתים אף הרפיסות הנושבת מהבית הלבן, ובאה לידי ביטוי הן במזרח אירופה והן במזרח התיכון, מעניקה לו רוח גבית וכמעט תעודת ביטוח לגחמותיו הפוליטיות והצבאיות.

שורשיהם של אותן גחמות מגיעים כמובן עד לשנת 1991 בה בריה"מ התפרקה וחדלה למעשה מלהיות מעצמת על. תחילה התנתקו ממנה מדינות החסות המזרח אירופאיות. אחר כך כבר נקרעו ממנה הרפובליקות שהיוו את ברית המועצות והן הפכו למדינות עצמאיות. אם לא די בכך, חלק ממדינות אלו הצטרפו לאיחוד האירופאי ורבות מהן (הונגריה, פולין, צ'כיה, בולגריה, רומניה, אסטוניה, ליטא, לטביה וקרואטיה), אף הרחיקו לכת ובאקט אנטי רוסי מתריס חצו את הקווים והצטרפו לברית נאט"ו שהיא ברית צבאית מערבית בראשות ארה"ב.

פוטין לא ויתר מעולם על חלומו להשיב את רוסיה לימיה כבעבר, לימי היותה מעצמת על שוות זכויות וכוחות לארה"ב. ברוח זו גם תקציב הביטחון הרוסי גדל ביותר ממאה אחוזים בעשור האחרון. אפילו פעולות סימבוליות, שאפיינו בזמנו את תקופת המלחמה הקרה, כגון חדירת מפציצים רוסיים למרחב האווירי האמריקני באלסקה – שבו לאחרונה למחוזותינו.

אם אכן המשבר הכלכלי הקשה ברוסיה ימשך ויעמיק, עלולה בהחלט להיווצר סיטואציה כמותה ראינו בעבר בכל רחבי הגלובוס. לשון אחר, כשקשה בבית, השליט יעדיף לעסוק באויב חיצוני, מהלך המעורר משב רוח פטריוטי, המלכד את העם ומשכיח את צרותיו מבית.

כשנערכה אוליפיידת החורף בסוצ'י שלחוף הים השחור, ובאוקראינה רק החל המאבק האתני, כתבתי באתר זה את הדברים הבאים: "לא איש כפוטין יחשוש מהפעלת כוח, גם אם בגזרה מוגבלת, כמו למשל השתלטות על חצי האי קרים. שטחה העצום של אוקראינה מוריד ככל הנראה מעל הפרק כיבוש רוסי עתידי של המדינה כולה". הדברים נראו אז הזויים למדי ולא מעט מהתגובות היו בהתאם. דומה שהשילוב הזה של משבר כלכלי קשה ושני מנהיגים כל כך מנוגדים כפוטין ואובמה, עלולים להביא תחזית זו לכלל מימוש. מיותר לציין שהפעם אף אני אשמח להתבדות.

הכותב, דודי (דוד) ירון, סופר ומחבר ספרי מתח צבאיים, שסיפרו הרביעי "מבצע סבאלברד 1981" עוסק בתקופת המלחמה הקרה.

[related-posts title="מאמרים קודמים של דודי ירון"]

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה אירופה, אסיה ואוקיאניה, בעולם, מאמרי עמדה, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.