הימין טוען את הטענה הזאת בהנאה בלתי מוסתרת. השמאל חוזר על בייאוש שאין לו סוף. סוציולוגים, אנתרופולוגים, עיתונאים, פרשנים, סוקרים, חוקרים – כולם מתייחסים לקביעה הזאת כאל אמת יחידה שאין בילתה: הישראלים ימנים. זאת אומרת, רוב מוחלט של הישראלים. כי הנה, עובדה: הימין שולט במדינת ישראל (בכלל) ובארצישראל (בעיקר) ובעיקר בנרטיב הביטחוני – שלטון מוחלט. שלטון שאין בילתו.

אז נכון, המפלגה השלטת כאן מאז 1977, מפלגת הליכוד על שלל גלגוליה, היא מפלגת ימין מובהקת. וגם בתקופות הקצרות שבהן הליכוד לא הרכיב ממשלה – ממשלות (חצי) פרס, ברק, אולמרט – הטון היה ימני. וממילא קדימה הייתה שלוחה של הליכוד. בשר מבשרו של הליכוד. מזה כמה דורות, הנרטיב הוא ימני-ביטחוני-התנחלותי. אנטי הסדר, אנטי נורמליזציה, אנטי פשרה. ובעשור וחצי האחרונים – גם מדיניות כלכלית אנטי חברתית במובהק.

ובעצם, גם עידן גולדה מאיר היה עידן ימני. גולדה וגלילי ואלון ודיין. כמה שהם היו רוצים להשכיח את זה ואנחנו היינו רוצים לשכוח, כדאי בכל זאת לזכור: חזון ארץ ישראל השלמה נולד במחוזות תנועת העבודה (אפילו מתוך פלג בתנועה הקיבוצית). ההתנחלויות הראשונות הוקמו בעידוד (במקרה הרע) ובעצימת עין (במקרה הרגיל) של רבין ופרס ובוודאי אלון וגלילי. לגולדה ודיין זכויות יוצרים על הסרבנות המדינית העיקשת והרת האסון (מלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור וכמובן – כיבוש השטחים שמעולם לא הועמד בסימן שאלה וממילא לא עמד בסכנת סיום).

אופוריה זמנית וקצרת מועד

ובימים האחרונים, אחרי אופוריה זמנית קצרת מועד בנוגע לאפשרות התיאורטית לסוג של מהפך – אופוריה שאפשר לנתח אותה מכמה זוויות – שוב שקע מחנה השמאל, או אם תרצה מחנה המרכז-שמאל (כאילו שיש דבר כזה; כאילו שייתכן דבר כזה – "מרכז", שלא להגיד "מרכז-שמאל") במרה שחורה.

אבל צריך להגיד: האופוריה הייתה יותר משאלת לב ממציאות מנדטורית: הליכוד לא באמת עלה וגם לא ממש צלל, בדיוק כמו שהבית היהודי לא באמת נסק וגם לא ממש קרס. מהרגע שהוכרזו הבחירות, נתניהו ובנט יושבים על מאגר קולות קבוע של 40-38 מנדטים, שיחד עם ליברמן מתייצבים על 45 מנדטים ימניים מובהקים. כשבנט עולה בשלושה – הליכוד מאבד בדיוק את אותם השלושה; כשליברמן עמד על שבעה, הליכוד איבד שניים. כשליברמן ירד לחמישה – הליכוד קיבל את אותם שניים בחזרה. אחד לאחד. משחק סכום אפס.

ובצד השני? אותו משחק מספרים. כלים שלובים. חודש לפני הבחירות מרצ נסקה לשבעה, שמונה והיו שאמרו אפילו עשרה מנדטים, בעוד שהעבודה שמרה על כוחה הנוכחי (17-15). הלך הרצוג והביא את לבני, שהביאה (תיאורטית) את 6 מנדטים שלה מהכנסת הנוכחית והייתה גם השארית הזניחה המכונה קדימה. אז כמה יש לנו בסך הכל? 30 מנדטים. והיום? קדימה מתה, העבודה ולבני מביאים 25-24 מנדטים ביום טוב, מרצ מציגה חמישה. אז מה נשאר לנו ביד? בדיוק אותם ה-30. תגידו לפיד? תגידו כחלון? גם כאן: אותו מאגר בדיוק מוחלט: ללפיד 19 מנדטים היום; בסקרים שני אלה ממתנדנדים בדיוק – אבל בדיוק – סביב ה- 20-18 מנדטים, במצורף.

וכמובן שאם לוקחים כמובן מאליו את הימניות המובהקת של המפלגות החרדיות (ממש לא מדויק), של ש"ס (בערך, אבל לא לגמרי) ומפלגת ישי-כהנא – אז אפשר לארוז וללכת. אפשר לוותר על הבחירות. חבל על הכסף, חבל על הזמן.

כי אם מחלקים את עולם המושגים הישראלי הפוליטי לשמאל מובהק מול ימין מובהק – התוצאה המיידית היא תבוסה מוחלטת, גורפת: 30-45 לטובת הימין. וכאשר ל-45 האלה מצרפים את כל אלה שחובשים מגבעת שחורה – הדיון נגמר. ומכאן הייאוש, עגמת הנפש, המרה השחורה.

מדינת יהודים עם רוב ימני מובהק

אבל האם זה נכון? האם זו אכן כל התמונה? ובכן, כן. אבל. וזה אבל גדול מאוד. במדינת החלומות של נתניהו, ליברמן, בנט, דרעי וישי – זה הרוב המוחלט. הברור. רוב בלתי שביר. אלא שמדינת החלומות של כל הנ"ל היא מדינה נטולת מיעוטים דתיים ולאומיים, ומה לעשות, בינתיים (עד שיחוקק חוק שיבטל גם את זה), במדינת ישראל יש מיעוט שמונה קצת יותר מ-20% מאוכלוסיית המדינה. אזרחים ישראלים בעלי זכות בחירה לכנסת. והם, מה לעשות, לא ימין. איך שלא נגדיר אותם – ימין מדיני וביטחוני הם לא. חלקם אולי ימין כלכלי, אבל גם זה בעירבון מאוד מוגבל.

פוטנציאל המנדטים התיאורטי של הרשימה המאוחדת של ערביי ישראל עומד על 20 מנדטים. הפוטנציאל האפשרי של הרשימה הזאת אמור להיות 18-17 מנדטים. ואם ערביי ישראלרק יצמצמו ב-50% את הפער באחוז ההצבעה שלהם ביחס למגזר היהודי (הפרש של 10 אחוזים תמימים) – הם יגרפו 15 מנדטים לפחות. הסקרים היום מצביעים על 12 מנדטים. ארבעה מנדטים נוספים, אפילו שלושה נוספים, שהם יצליחו להכניס לכנסת – יבואו בהגדרה על חשבון מי שיותר גדול, ומפלגות הימין מונות בהגדרה יותר מנדטים. ובוודאי שככל שיהיו יותר מנדטים ערביים נטו – הימין יקטן לפחות במחצית מסך המנדטים העודפים שיביאו הערבים. עניין של סטטיסטיקה. ואז כל החישוב שלעיל משתבש לגמרי.

האם כולם אכן ימנים? ואיך בדיוק סופרים אותם?

אבל בואו נחזור לרגע ליהודים. ובמקום לדבר על ימין מול שמאל, אולי נחשוב במונחים של כן או לא ממשלת ימין. כן או לא ליכוד. ובעצם: "רק עם ביבי" מול "רק לא ביבי". האם במקרה כזה חשבון הימין-שמאל עדיין מחזיק מים? כבר לא בטוח.

לכאורה, קואליציית רק לא ביבי הייתה אמורה לכלול את העבודה (25), מרצ (5), לפיד (10), כחלון (9) והרשימה הערבית (נניח 13). כמה יש לנו ביד? 63 מנדטים. וזה מספר ממשי, מוצק, לא תיאורטי. יותר מ-60 מנדטים בכל ספירה. גוש חוסם פר-אקסלנס. כל הנ"ל הביעו את שאט הנפש שלהם מנתניהו, ממשפחתו, מאורחות חייו, מהמדיניות החברתית שלו, מהמדיניות הכלכלית שלו, מכל מה שהוא מייצג.

100% ממצביעי העבודה, מרצ, לפיד, כחלון (לפחות רובם הגדול) והמפלגות הערביות בוודאי – לא רוצים את נתניהו. הם הצהירו שוב ושוב ושוב שנתניהו לא יהיה עוד ראש הממשלה. בשום אופן. בשום מחיר. ויש להם רוב מוצק. חד משמעי. יש להם ביד גוש חוסם נתניהו. אי אפשר להציג את זה בשום דרך אחרת.

כל מי שייבחר בגוש הזה מתעב את נתניהו בכל דרך ובכל שפה. ועוד לא דיברנו על החרדים, שממש לא מזמן כרתו נגדו גט כריתות וחלקם אפילו קרעו עליו קריעה (פיזית, ממש). וכמובן, גם ש"ס של אריה דרעי (הוא לא יודה בזה, אבל ניצחון של הרצוג בפער של 3 מנדטים ומעלה יגרום לו אושר גדול – הוא יוכל ללכת לקואליציה של הרצוג-לבני בלי שייאלץ לגמגם באוזני בוחריו).

שורה תחתונה? תכירו: מאות אלפי אזרחים שקופים

סיכום (ביניים): בכנסת הקרובה יהיה רוב מוצק, מסיבי, לקואליציה בלי הליכוד, הבית היהודי, אולי גם בלי ליברמן. ובוודאי בלי נתניהו.

אבל בשורה התחתונה: בנימין נתניהו יהיה ראש הממשלה גם אחרי הבחירות (אם לא ייפסל בנסיבות משפטיות דימיוניות).

ולמה?

כי הערבים מעולם לא היו חלק מהמדינה היהודית, ממדינת ישראל. הם אף פעם לא נספרו וגם הפעם לא ייספרו במשחק הכוחות הפוליטי הישראלי.

כי כחלון יישב בכל ממשלה שהיא, ולא חשוב מה הוא באמת חושב על נתניהו.

כי ש"ס של דרעי תהיה בכל קואליציה.

כי גם המפלגות החרדיות יישבו בכל ממשלה.

ובסוף בסוף, מה הכי סביר שיקרה? קואליציה שבמרכזה הליכוד והעבודה, עם כחלון, ליברמן, ש"ס והמפלגות החרדיות.

האם זה אומר שרוב המצביעים ימנים?

היהודים, כן; כלל האזרחים – ממש לא.

[related-posts title="מדבר אל הקיר – מאמרים קודמים"]