'הַצָּעָה לְסֵפֶר' / 22.5.2015 – הטור ה-100!

סייד קשוע מצחיק ונוקב, אסופת שירי ערש נהדרת, תגלית אירית נדירה ומרגשת ועוד. שבת שלום

Print Friendly

מאה. טוב, זה לא באמת חגיגי אבל בכל זאת, נקודת ציון והזדמנות לכתוב כמה מילים אישיות. אז אחרי מאה טורים אני מודה שאני עדיין מופתע לגלות שחוץ משלושה חברים ובת דודה עוד מישהו מתעניין במילים שלי ושבין טור לטור גם נשאלות שאלות בנוגע לתוכנו ולדעתי על הספרים, שלא תמיד ברורה, וטוב שכך.
מאחר שמדובר בסקירה של ספרים חדשים, לרוב חדשים ממש, מיותר לציין שלא את כולם אני קורא, בוודאי לא קריאה מלאה, וגם שכמו שכתוב בשם הטור אפילו לא מדובר בהמלצה אלא בהצעה צנועה.  בתוך כל זה, עדין הדברים נשארים אישיים לא פעם ונדמה לי שקל להבחין מתי אני חושב שספר יעורר את סקרנות הקוראים ומתי מדובר בסקרנות האישית שלי. ואחרי כמה מאות ספרים שנסקרו לפעמים יש גם הכאה על חטא, על חוסר התייחסות לספר ממש טוב ("ראינו לילה" של אליס ביאלסקי, למשל) או הבנה מאוחרת שהתלהבות מספר הייתה מוגזמת עד טפשות ("תקווה, טרגדיה" של שלום אוסלנדר). על כל פנים, תודה שאתם קוראים ותודה ליקום שזימן לי ספרים טובים בשבוע הזה שמקלים עלי מאוד את הכתיבה.

ללכת בשדות הכחולים / קלייר קיגן  יברך האל את זיקית שהוציאו את הדבר הזה דווקא השבוע. מבחינתי מדובר במחווה לכבוד הטור החגיגי, לא פחות. אני מרשה לעצמי לומר, וזה אחרי יומיים שלקחתי לעצמי על מנת לוודא שלא מדובר בהתלהבות חולפת, ש"האור השלישי", הנובלה הפותחת את הקובץ "ללכת בשדות הכחולים", היא הדבר היפה ביותר שקראתי מאז שהטור הזה החל להיכתב ואחד היפים שנתקלתי בהם מימיי. ילדה קטנה, שגילה לא ידוע, מתארחת בעקבות נסיבות משפחתיות אצל משפחה אומנת. הזוג המארח מסתגל אל החיים שאחרי אסון שפקד אותם ומוצאים נחמה בדמותה של הילדה הבלתי נשכחת הזאת. קלייר קיגן האירית שקיומה לא היה ידוע עבורי עד לפני כמה ימים היא כותבת מחוננת ממש. כל הסופרלטיבים שכבר הורעפו עליה מדויקים וההשוואות לפלאנרי אוקונור עושות חסד עם שתיהן. מלבד "האור השלישי" הבאמת מופתי כולל הקובץ הזה גם סיפור קצרצר וקורע לב, "מתנת הפרידה", שני סיפורים קצרים או נובלות – לעולם לא אדע היכן הגבול שמפריד בין זה לזו, וגם אחרית דבר מאירת עיניים של עודד וולקשטיין.

ללכת בשדות הכחולים מאת קלייר קיגן, הוצאת זיקית, תרגם מאנגלית: ארז וולק, 224 עמ'

את כל הילדים בעולם / טל ניצן  אז אחרי שלושה ספרי ילדים, שישה ספרי שירה ואינספור תרגומי פרוזה ושירה רואה אור גם הרומן הראשון, בשעה טובה. בהמשך לפסקה הפותחת, האישית, על הספרים שאני קורא ואלו שלא, אציין באופן יוצא דופן ש"את כל הילדים בעולם" לא יכולתי להניח אחרי הפסקה הראשונה, המושלמת ממש. כנראה שבכל זאת, אחרי שמתרגמים את בולניו ואת גרסיה מרקס, נוצר איזה תקן פנימי הבוחן בקפידה את עבודת הלב והאצבעות.

חמישה גיבורים ממלאים את דפי הספר הזה וכל אחד ממלא את הלב הקורא. אל בניין ישן בגבעתיים עוברת אלי דיין יחד עם בנה הצעיר נועם, שניהם יחלקו את הקומה עם אלכס קוגן, המופנם ואולי אפילו מסתורי, ועם חתולת הבית רחוב שלו. הצלילים והריחות המתערבבים בין שתי הדירות לא יספיקו כדי לחבר בין שני המבוגרים ורק הילד בחוכמתו ובעדינותו יוליך אותם אל השביל הנכון. וגם נערה אחת, מתבגרת ומתייסרת נמצאת בסיפור כמו כדי להזכיר כמה יכולים להיות ארורים הנעורים.

את כל הילדים בעולם מאת טל ניצן, הוצאת אחוזת בית, 191 עמ'

 

אמנות הבישול הסובייטי / אניה פון ברמזן מעט מדי ממוארים מתורגמים לעברית (שלא לדבר על כאלו שנכתבים בעברית ) והנה תוך זמן קצר ממש, ממואר שני (אחרי "כישלון קטן" של גארי שטיינגרט,), גם הוא בידיעות ספרים, גם הוא של סופר ממוצא רוסי שהיגר בגיל צעיר לארצות הברית וגם הוא מבטיח להצחיק אתכם עד דמעות. פון ברמזן הידועה בארצות הברית כאחת הכותבות המוכשרות והמוכרות בכל מה שנוגע לגסטרונומיה ואף חיברה חמישה ספרי בישול מתבררת גם ככותבת משעשעת ומקורית למדי.

סיפור משפחתה וסיפורה של ברית המועצות של המאה העשרים מוגשים כשהם כרוכים זה בזה, באמצעות אינספור סיפורים וזכרונות הנוגעים למטבח הסובייטי על תכולתו ובעיקר, בלא מעט שנים, על חוסר תכולתו. תלושי המזון, הרעב הגדול בזמן מלחמת העולם השניה וגם מלחמתו של גורבצ'וב בהפצת האלכוהול הולידו אינספור סיפורים וגם לא מעט מתכונים שחלק קטן מהם, כמו "לחם תירס לכבוד חרושצ'וב", מוגש כבונוס בפרק הסיום.

אמנות הבישול הסובייטי מאת אניה פון ברמזן, הוצאות הכורסא וידיעות ספרים, תרגמה מאנגלית: מיכל קירצנר-אפלבוים, 432 עמ'

 

בן הארץ / סייד קשוע  היו ימים שבהם הסוגה הזאת הייתה נפוצה ואף פופולרית למדי. כותבי טורים ופובליציסטים שימים שבהם עוד הייתה עיתונות כתובה ראויה היו כורכים את טוריהם אחת לכמה שנים בעטיפה חגיגית, גם, אולי, כי קל יותר לשמור ספר בודד על המדף מערימות עיתונים מצהיבים. ואכן, נסו להעלות בדמיונכם מי מהכותבים העכשוויים ראוי שטוריו יאספו כך ולא תצליחו למצוא יותר משם או שניים. אחד מהם, על כל פנים, יהיה סייד קשוע. אחד הוותיקים המתמידים ובעיקר הטובים שבכותבי הטורים שהחל את דרכו עוד בימי "כל העיר" העליזים ומאוחר יותר התגלגל אל "הארץ". סייד קשוע כותב על הכל, אבל תמיד מעמדת המבקר המורכבת של זה שמקומו אינו ברור, של זה שירגיש זר ומנוכר גם בין הערבים וגם בקרב היהודים שקשוע מנסה להימנע מחיבוק הדב שלהם.  מעבר להכל מדובר פשוט בכתיבה טובה, מדויקת ובעיקר מלאת הומור, בעיקר עצמי. בטור משנת 2010 הוא מזהיר את אשתו שעם פרסום ספרו הבא לא יוכלו עוד להישאר כאן ושעליהם לעזוב את הארץ. "אל תגזים", עונה לו אשתו, "יש הרבה כותבים גרועים ואיש מהם לא שוקל לעזוב את הארץ בגלל עוד ספר מביך"..

בן הארץ מאת סייד קשוע, הוצאת כתר, 281 עמ'

 

יבוא גדי זהב – אסופת שירי ערש  ואחרי הכל, אחרי האימה הנפלאה של קיגן והקונפילקטים שלא יגמרו לעולם של סייד קשוע, אחרי הכל, אפשר וכדאי להניח את הראש ולתת למילים הנפלאות שקיבצה לילך לחמן להתנגן ולהעלות זכרונות מימים ללא דאגות..  מאתיפיה ותימן דרך פולין ורוסיה ועד פלסטין וישראל של היום קיבצה לילך נחמן את שירי הערש הללו והוסיפה גם הערות מחכימות. מ"פזמון ליקינתון" ועד "שיר לשירה", מאיציק מאנגר עד חנוך לוין וחביבה פדיה. נחמן הרחיבה את היריעה וכללה תחת מטריית שירי הערש גם שירים אחרים, על עקרות ועל כמיהה לילדים, שירים על מוות ושכול שלא בטוח שכדאי לקרוא לתינוקות רכים ולהשאירם לבד עם המילים בחושך. עבודת הליקוט שנעשתה כאן מרשימה במיוחד וכוללת בתוכה כמה תגליות, כמו "שיר ערש" פרי עטו של נפתלי הרץ אימבר, מחבר "התקווה": נומה, נומה, נומה, נומה… / תחת ערש בני / יעמד הגדי, הגדי יקנה סחורה / ובני ילמד תורה. / נומה, נומה, נומה, נומה… /   

יבוא גדי זהב – אסופת שירי ערש בעריכת לילך לחמן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 180 עמ'

 

וגם חודש הקריאה בפתח והוא מביא עמו עשרות אירועים שווים במיוחד. כמו בכל השנים האחרונות יערכו סיורים ספרותיים שכדאי למהר ולהירשם אליהם וכן אירועי קפה ספרותי שאל חלקם הכניסה חופשית. בין הסופרים והאמנים הלוקחים חלק השנה באירועים: אתגר קרת, עירית לינור, דורית רביניאן, אשכול נבו, רוני סומק, טל ניצן, ניר ברעם, ערן צור, מיכה שטרית, ירמי קפלן ועוד http://www.sifriyot.org/

וגם סנדיק ספרים היא הוצאה קטנה ועצמאית ובעיקר צעירה שכבר בשנתה הראשונה הצליחה להתבלט לטובה ולהוציא כותרים מרשימים כמו "אליזבת איננה" ו"לשכוח". אלא שלפני זמן קצר נודע על סגירתה בעיקר בשל מוסר התשלומים הקלוקל הנהוג כאן, משהו בסגנון "שוטף פלוס מה שבא לי". אולם, חברים טובים נרתמו ומנסים כעת להציל את ההוצאה באמצעות הדסטארט – מימון המונים. אולי זה יצליח ואולי לא אבל מבחינתכם אין כל סיכון, בכל מקרה אתם נשארים ביד עם ספר טוב או כל דבר אחר שתרשמו מבין ההצעות המופיעות שם https://www.headstart.co.il/project.aspx?id=14530

Print Friendly

על אודות טל גולדשטיין

טל גולדשטיין - קורא בימים, משורר בלילות וסופר בחלומות.
פוסט זה פורסם בקטגוריה ד, טורים, ספרות, רשמים, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.