למה מאבק?

אנחנו המשוררים, אוהבי שירה, רואים איך לאורך השנים הולכת ונמוגה המודעות לשירה, לקסמה, ליופייה ולצורך החיוני של חברה תאבת חיים בשירה, ולכן הלטנו לעשות מעשה ממש.

כלומר?

שינוי.אנחנו רוצים שינוי בכל הקשור ליחס לשירה ולמשוררים. אנחנו רוצים שילמדו שירה מגילאים קטנים ועד לבית הספר התיכון, שילמדו שירה של משוררים עכשוויים ולא רק מתים, עם כל הכבוד הקיים לענקי השירה המתים. שיתייחסו לשירה בכבוד המגיע לה כסוגה העליונה בתרבות; שלא יפחדו ממלים גבוהות או נמוכות שמנסות להעביר תחושות או מסרים נוקבים – ואה, כן, שישלמו למשוררים.

כמה צודק

היום משוררים לא מקבלים כסף על פרסום שיריהם או השתתפותם בפסטיבלים, וזה לא הוגן.

זה לא רק לא הוגן. זה יותר מזה. ומה נעשה כדי להשיג כל זאת?

הרבה. הכרנו בזה שלבד אין לנו סיכוי להשיג את השינוי המקווה והמיוחל, שיש צורך לשלב כוחות, לפעול למען מטרה משותפת שהמכנה המשותף שלה אינו שיר זה או אחר או השתתפות בפסטיבל זה או אחר, אלא, יצירת כר פורה ונוח לפריחתה של השירה בישראל.

מעשית

החל מחודש ספטמבר 2011 אנחנו נפגשים בכל יום ראשון בבית העם, משוררים שרוצים להשתתף ולתמוך במאבק שלנו, וגם אחרים התומכים במאבק. בדצמבר 2011 קיימנו את כנס החרום של עולם השירה שהעלה את המאבק לתודעה הציבורית, אנחנו עומדים בפני שבוע השירה הארצי עליו הכרזנו, ובינואר 2012 הענקנו את תו השירה השלישי.

תו-שירה. נחמד.

תעודות 'תו-שירה' הן הכרת תודה של המשוררים הישראלים לחנויות הספרים אשר בחרו לעודד מכירה של ספרי שירה, כתבי עת וספרי עיון בתחום השירה ולארח אירועי שירה. אנחנו חושבים שבאקלים תרבותי שאינו מעודד ספרי שירה ומתעלם מהם, צריך להראות שהצגת ספרי שירה לראווה ועידוד ארועי שירה הן פעולות חשובות, שראויות להכרה.

מה עוד?

אנחנו קוראים למשוררים ואנשי קהיליית השירה לרכוש את ספריהם או ללגום קפה בחנויות שזכו ב"תו השירה", כדי לתמוך בהן בחזרה. בינתיים הענקנו שלושה תוי שירה.

הראשון הוענק לעשן הזמן בבאר-שבע, השני לתמיר ספרים בירושלים, והשלישי למגדלור בתל אביב. אנחנו נעניק תו-שירה לתולעת ספרים, לסיפור פשוט וכך הלאה.

מחווה יפה מאוד. מה עוד?

אלה רק חלק מהפעולות שאנו נוקטים בהן. השלב הבא, עליו עבדנו במהלך החודשים האחרונים, הוא חקיקת חוק ייעודי לשירה.

חוק?
חוק השירה בשמו המלא. חוק שיעגן את יחסה של מדינת ישראל לשירה ולמשוררים. תארו לעצמכם שמדינת ישראל תתחיל לייצא שירה לחו"ל וכך יכירו את צידה הפואטי של המדינה? של הישראלים? שלנו? זו לא משאלת לב גרידא, זו אפשרות קיימת, שכל מה שצריך כדי לממש אותה זה רצון, החלטה ממשלתית והצבעה של חברי כנסת שחשובה להם החברה בישראל. זה הכל.

אם הייתי ציני הייתי תוהה מי מחברי הכנסת יחשוב שאין בחוק הזה תועלת אישית
עבורו ולכן לא יצרף את קולו לתמיכה בחוק, אבל אני מעדיף להיות אופטימי ולהשאיר את הציניות בצד. ברור לי שחוק שכל כולו נועד לתכלית ראויה של פריחת השירה בישראל תוך מתן תקציב זעום, יחסית לתקציב המדינה שהוא מאות מיליארדי ש"ח, הוא חוק ראוי שכל חבר כנסת, המכבד את עצמו, יתמוך בו.

נשמע מעניין ומלא תקוה. קישור בבקשה

אפשר להיכנס לאתר "מאבק המשוררים" באתר http://poetry4rights.wordpress.com, להצטרף למאבק, לבוא למפגשים
העירניים שלנו בכל יום ראשון בשעה שש בערב בבית העם, לתמוך ולסייע, כי בסופו של דבר השירה אינה שייכת רק למשוררים, היא שייכת לכולנו, היא חיה מכולנו, מפלסת את דרכה לידו של המשורר משבילי החיים בהם כולנו הולכים, והיא נושמת את אותו האוויר, העליון והתחתון, שכולנו נושמים. בגלל זה היא מדברת אל כולנו ולכולנו. אהבה המקופלת בתוך שיר תיגע גם ממרחק המלים הגבוהות, כי היא לא נוצרה שם, אלא נבטה מתוך מגע היד ולחיצת השפתיים לנעימת הלמות קולו של תוף הלב.

רענן בן-טובים – משורר, חבר צוות ההיגוי של מאבק המשוררים וחבר הוועדה המשפטית של המאבק