השר וחבר הכנסת לשעבר, יוסי שריד – עיתונאי, פובליציסט, סופר ומשורר – הלך הלילה לעולמו, לאחר אירוע לב. שריד – שהיה בן 75 במותו – הלך לעולמו בביתו שבתל אביב מדום לב.

יוסי שריד היה חבר הכנסת בתשע כנסות מטעם מפלגת העבודה, רצ ומרצ, ושר בשלוש ממשלות, בין השאר שימש כשר החינוך וכשר לאיכות הסביבה והיה ראש האופוזיציה בשנים 2001-2003. במסגרת פעילותו הפוליטית עסק רבות בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני ובמאבק נגד כפייה דתית והיה ממנהיגיו של מחנה השמאל בישראל.

שריד נולד ברחובות בשם יוסף שניידר ליעקב שריד (שניידר), שהיה חבר מפא"י וכיהן כמנכ"ל משרד החינוך, ולדוֹבה לבית גרובר (מורה). בשנת 1958 התגייס לצה"ל, שירת בחיל התותחנים ובהמשך היה כתב צבאי בביטאון במחנה גדנ"ע. בשירות המילואים קיבל דרגות ייצוג ושימש קצין קישור לאו"ם בסיני. במהלך שהות צה"ל בלבנון התנדב לשרת כנהג.‏

בתחילת שנות ה-60 עבד שריד ככתב ב"דבר" וכקריין בקול ישראל. בשנת 1961 הוציא את ספר הביכורים שלו "פגישה במקום אחר: שירים", בהוצאת מחברות לספרות.

באוגוסט 2004 עבר ניתוח להסרת גידול שפיר מראשו, שהסתיים בהחלמה מהירה ובחזרה לתפקוד מלא. את החודש שלאחר הניתוח הקדיש לכתיבת ספר אוטוביוגרפי חושפני, "זה הניתוח שלי". בראיון לרדיו גלי צה"ל משנת 2013 חשף שריד אירוע שעבר עליו המוגדר כמוות קליני.‏

יוסי שריד היה נשוי לדורית, בתו של פרופסור בן ציון ורבין. לזוג שלושה ילדים והם גרים בתל אביב. בנם, ישי שריד, הנשוי לרחל, בתה של יעל דיין, הוא עורך דין וסופר.

את הקריירה הפוליטית שלו החל שריד כיועצו של פנחס ספיר. הוא כיהן גם כדובר מפא"י בשנים 1964–1966 ובגיל 24 מונה ליועצו של ראש הממשלה לוי אשכול. בתפקיד זה עבד כשמונה חודשים עד שהתפטר. בבחירות לכנסת בשנת 1969 עמד בראש מטה ההסברה במערך. בתחילת 1970 נתמנה למנהל לשכת האקדמאים במשרד העבודה.‏ בינו לבין גולדה מאיר שררה איבה גלויה ושריד לא חסך בדברי ביקורתו הקשים עליה.

בשנת 1974 נבחר שריד לראשונה לכנסת מטעם המערך, וכיהן בכנסת תשע קדנציות עד שנת 2006. במקביל שימש, בחלק מהתקופה, כמורה לאזרחות בקריית שמונה ובשדרות.

שריד שימש חבר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת ברציפות מהכנסת התשיעית ועד הכנסת ה-16 (למעט הכנסת ה-15, שבה שימש כמשקיף בוועדה). במסגרת זו, היה בדרך כלל חבר בתת-הוועדה לענייני השירותים החשאיים, ונחשב לשותף סוד לראשי השירותים.

שריד היה בין ראשוני המתנגדים למלחמת לבנון הראשונה והיה היחיד מבין חברי הכנסת של המערך שבהצבעה בכנסת לא תמך במלחמת לבנון, אלא נמנע מהצבעה. למרות דעותיו על מלחמת לבנון התנדב שריד למילואים לליווי שיירות בלבנון, בין השאר כדי להיאבק באמצעות דוגמה אישית בתנועות הסרבנות לשירות.

בכנסת ה-11 (1984) פרש שריד מהמערך למפלגת רצ בראשות שולמית אלוני בעקבות הצטרפותה של מפלגת העבודה לממשלת אחדות לאומית עם הליכוד ועם החרדים – מהלך אליו התנגד בחריפות. במפלגתה של שולמית אלוני היה שריד מעין סמן ימני: הוא התנגד לסרבנות, להכנסת תמיכה בחלוקת ירושלים למצע ולקריאה לפירוז מנשק גרעיני – ועל רקע זה היו בינו לבין שולמית אלוני לא מעט חיכוכים.

שריד פעל במסגרת תנועת רצ בכנסת ה-12, ויחסיו האישיים הטובים עם מנהיג מפ"ם, יאיר צבן, ומנהיג שינוי, אמנון רובינשטיין, תרמו לאיחוד התנועות ולהקמת מרצ. בבחירות לכנסת ה-13 שנערכו ב-1992 מוקם שריד כחלק מהסכם בין המפלגות במקום הרביעי, והיה יושב ראש הסיעה בכנסת.

עם הקמת ממשלת רבין השנייה לא מונה שריד לתפקיד שר בממשלה, שכן שלושת המקומות שהוקצו למרצ בממשלה במסגרת ההסכם הקואליציוני הובטחו למנהיגי שלוש מפלגות האיחוד – שולמית אלוני, מקימת רצ ומנהיגתה ההיסטורית, יאיר צבן ממפ"ם ואמנון רובינשטיין משינוי. אף על פי כן, ב-27 בדצמבר 1992, כחצי שנה לאחר הקמת הממשלה, מונה שריד לשר לאיכות הסביבה בממשלת רבין והמשיך בתפקידו גם אחרי רצח רבין. בשעה שהיה השר לאיכות הסביבה, עמד בראש משלחת סיוע ישראלית לרואנדה בעקבות רצח העם שבוצע בה.‏

בממשלת רבין היה בין התומכים בהסכמי אוסלו ובקידום נושאים חברתיים. במסגרת חברותו בממשלה חלה התקרבות גדולה בינו לבין יצחק רבין, לאחר תקופה רווית מתחים בין השניים. בעת הפולמוס עם חתימת הסכמי אוסלו קבע כי ההסכם הוא "הישג מרשים לביטחון" וחזה "מזרח תיכון חדש".

בעת המשבר בקואליציה, כאשר שולמית אלוני נאלצה לפרוש ממשרד החינוך בלחץ ש"ס, התגלע עימות חריף בינה לבין שריד והיא האשימה אותו כי הוא חותר תחתיה. בתחילת 1996 החליף שריד את אלוני בהנהגת מרצ, שאיבדה שלושה מנדטים בבחירות שבאו לאחר מכן וירדה ל-9 מנדטים. הוא כיהן כיושב ראש המפלגה עד ינואר 2003. בתפקיד זה איחד את רצ עם מפ"ם ועם חלק משינוי בראשות אמנון רובינשטיין למפלגה אחת שהחליפה את המסגרת הפרלמנטרית המשותפת.

בבחירות לכנסת ה-15 זכתה מרצ ב-10 מנדטים, ובמסגרת ההסכם הקואליציוני מונה שריד לשר החינוך בממשלת ברק. בזמן כהונתו כשר החינוך החליט על הקמת ועדת וינוגרד לבחינת שכר הלימודים בהשכלה הגבוהה. הוועדה לבסוף קבעה כי יש להפחית את שכר הלימוד ב-50%.

משהועלה רעיון הנסיגה החד-צדדית מלבנון ע"י ברק הביע ממנו שריד הסתייגות בתחילה. במקומה הוא שאף להסכם שלום עם סוריה שיכלול את החזרת רמת הגולן. לאחר כשנה בממשלת ברק פרשה מרצ בהנהגת שריד מהממשלה בעקבות סכסוך ממושך בין שריד לבין סגנו מטעם ש"ס במשרד החינוך, משולם נהרי. מספר ראשי ערי פיתוח, חלקם מהליכוד, הפצירו בשריד שלא לפרוש. בפגישה עמו הודו לו על תשומת הלב המיוחדת ועל התקציבים שהעניק כשר החינוך למערכות החינוך בערי הפיתוח ובשכונות המצוקה, ואמרו כי בתקופתו התקדמה מאוד מערכת החינוך ביישובם.

בשנת 2001, לאחר ניצחון אריאל שרון בבחירות הישירות לראשות הממשלה והצטרפות מפלגת העבודה לממשלת אחדות, הפך שריד לראש האופוזיציה. בכנסת זו תקף שריד בחריפות רבה את ממשלת שרון ואת נכונתה של מפלגת העבודה, שאותה כינה הליכוד ב', לשבת בממשלה אחת עם הימין והחרדים. לאחר קבלת תוצאות מדגם הבחירות בבחירות 2003, בהן איבדה מרצ 40% מגודלה וירדה ל-6 מנדטים, התפטר שריד מתפקידו כיו"ר המפלגה אך נשאר כחבר הכנסת. את האשמה העיקרית למפלת השמאל בבחירות תלה יוסי שריד ביאסר ערפאת, שהתנהגותו גרמה לישראלים לאובדן האמונה בסיכוי לשלום. לאחר פרישתו מהכנסת החל לפרסם טור פובליציסטיקה ב"הארץ", שבו הוא מותח ביקורת על אירועים ואישים בחברה הישראלית. השנה החל שריד להשתתף בתוכנית הרדיו הפופולרית "המילה האחרונה" שבגלי צה"ל, לצד העיתונאי מנחם הורוביץ ומנחה התוכנית דניאל זילברשטיין. שריד אף פרסם ספרי שירה ופרוזה במהלך השנים האלה.

יו"ר מרצ, ח"כ זהבה גלאון הגיבה: "יוסי שריד, חברי ומורי, איננו. גדול אוהבי ישראל וגדול אוהבי הישראלים, מותו הוא אבדה אישית אדירה עבורי ואבדה כבדה למדינה כולה.

"יוסי היה חברי משנת 1984, כשעזב את מפלגת העבודה והפכנו שותפים למפלגה ולדרך. הוא היה מורה דרך, מגדלור של מוסר ואחריות, שידע להשמיע תמיד בעברית החד-פעמית שלו קול צלול, עקבי וחסר פחד. את אהבתו הגדולה למקום הזה תרגם לשנות עשייה ענפות, בין היתר כשר חינוך חברתי ואמיץ, שהיטיב עם הפריפריה והמגזר הערבי וחיזק את לימודי האזרחות.

"יוסי שריד ייצג באישיותו ובעשייתו את דמותה הטובה ביותר של מדינת ישראל: מחנכת, דמוקרטית, חילונית, שוחרת שלום, שוויון ואהבה. הוא הפך את המדינה שלנו לטובה יותר בכל תפקיד שמילא, ואני מתחייבת שנמשיך לפעול בדרכו ובערכיו.

"יוסי ליווה אין ספור רגעים משמעותיים בחיי ובדרכי הפוליטית, הוא יחסר לי מאוד. אני שולחת את תנחומי ואהבתי למשפחתו".

יצחק (בוז'י) הרצוג: "אמש, עם מותו של יוסי שריד נדם אחד מהקולות החשובים, המקוריים והחדים שנשמעו מעולם בזירה הפרלמנטרית והציבורית בישראל – קול השלום, קול החינוך, קול העברית הרהוטה, קולו של שליח ציבור נקי דעת וכפיים, קולה של היושרה, ההסתפקות במעט והדוגמא האישית.

"שריד היה מהמשובחים בדובריה של תנועת העבודה ואח"כ מרצ ואף המושבעים שביריביו אותם ייסר בלשונו המושחזת, שלא החמיצו נאום שלו,יודו שדמות כזו חסרה מאוד בכנסת ובשיח הציבורי, במיוחד בימים אלו.

"יוסי היה פטריוט ישראלי שחתר בכל כוחו לשלום ובאותה עת היה מהחשובים בחברי ועדת החוץ והביטחון בכנסת. יוסי שריד, חבר כנסת, שר חינוך, סופר ומשורר שהותיר חותם עמוק על מערכת החינוך והמדינה כולה. אמונותיו, כתביו ופועלו יישארו כמורשת מפוארת שתלווה את כולנו עוד שנים רבות".

 ח"כ אילן גילאון (מרצ) ספד לשריד ואמר: "יוסי הנהיג את מרצ בימים בהם היתה שותפה בממשלות השמאל כשר חינוך, וייזכר לעד כמי שהטביע חותם בל יימחה על החינוך בישראל. לאחר שליחותו הפוליטית היה לעיתונאי ואיש ספר בעל לשון חדה כתער וקול טהור ונאמן לערכי ההומניזם, זכויות האדם והשלום. דמותו תהא חקוקה בלבנו לעד. יהי זכרו מבורך".

ציפי לבני: "מותו של לוחם על ליבה של המדינה. אפשר היה לא להסכים עם שריד, אי אפשר היה לא להקשיב לדבריו החדים כתער. גם כשנשמע ציני הוא דיבר מהמקום הכי כואב ולא ציני שיש".

ח"כ קסניה סבטלובה: "היו כאלה שאהבו אותו, היו כאלה ששנאו. מה שבטוח זה שאי אפשר היה להתעלם מהאיש המרשים הזה, מחוש ההומור, מהאופקים הרחבים ואופטימיות בניחוח ראליסטי. אתה כבר חסר".

ח"כ מרב מיכאלי: "אני מעריצה את יוסי שריד מאז יוני 82׳. הייתי בכתה י' כשפרצה מלחמת לבנון. היחידי שהתנגד לה אז בפה מלא ובקול רם וצלול היה יוסי שריד. לכל השאר לקח יותר או פחות זמן להבין שזאת מלחמת שולל ואני זוכרת כמה התפעלתי מהאומץ שלו לצאת לבדו נגד המלחמה. ככה גם אני לא הייתי לבד.

"זה היה יוסי שריד. קול צלול וברור בעד ישראל והאזרחיות והאזרחים שלה. קול חכם, חד, לא מתחנף. חילוניות יהודית שמאמינה בשלום ודורשת אמת. הוא היה מודל להרבה מאיתנו. ועכשיו הוא אבידה גדולה מאד לכולנו, גם לאלה שהתנגדו לו. הוא קול שישראל זקוקה לו היום יותר מתמיד, וזאת האחריות שלנו להמשיך להשמיע אותו. כמה עצוב להפרד ממך, כל כך בטרם עת. היה שלום יוסי, נוח בשלום".

ח"כ לשעבר כרמל שאמה הכהן: "תהום אידיאולוגית הייתה פעורה ביני ובין יוסי שריד, ובכל זאת מצאתי בו כמו רבים אחרים דוגמא ומופת לנבחר ציבור.

"איכויותיו בשילוב צניעותו, נקיון ידיו, חריפות שפתו, אנושיותו ואישיותו היו לגשר רחב של הערכה אמיתית וכבוד מעל אותה תהום בינו לבין יריביו.

"יוסי שריד היה מגדולי הפרלמנטרים של כנסת ישראל, הדמוקרטיה הישראלית על שלל גווניה, מנהיגיה ואזרחיה עצובים בלכתו".