הפגנות שמאל בעד מדינה פלשתינית בעם שלום בעד אחווה, ברוכות תמיד אבל בימים אלו עומדת החרב ממש מעל צווארו של חופש הדיבור בישראל. הפגנות השמאל ההמוניות הביאו לכלום, בתוספת רוטב של שום דבר, עם קמצוץ של אוויר חם לתבל אותן.

בפתח תקווה עומדת קבוצה של אנשים מבוגרים ומוחה על השחיתות. מאבקם כבר מזמן עבר למחאה אחרת לחלוטין, המחאה למען חופש הדיבור. הקבוצה הקטנה הזו ומאבקה הבלתי מתפשר, למרות התעמרות המשטרה ובתי המשפט, נושאת את הדגל הרלוונטי ביותר בימים אלו. היום יותר מתמיד רצוי וחובה להתייצב לצידם במאבקם, כי מאבק זה יקבע אם בכלל תוכלו אי פעם למחות שוב.

הפנינג שמאל המוני עם נאומים, בלונים, שלטים מתוחכמים וכל מיני פוליטיקאים למיניהם שקולם לא נשמע כשחופש הביטוי נחנק באלימות. הפגנות שכאלו הם כיסוי תחת ולא יותר מזה. בפתח תקווה ורק בפתח תקווה חובה להתייצב בהמונים, לא. החבר'ה הללו אינם זקוקים להגנה למרות שמשטרת ישראל מכה בהם. הם נחושים, הם עקשנים, הם מבוגרים, והם שקולים והם מבינים מה סדר העדיפויות, הם זקוקים לתמיכה, ואם לארגוני השמאל לא ממש אכפת מחופש הדיבור והם מעדיפים עוד הפנינג נוח בכיכר רבין הרי שלא ירחק היום וגם זה יהיה בלתי אפשרי.

חבורה הקטנטנה הזו 60 איש מקסימום הצליחה להעמיד את שרת המשפטים, סמל הפשיזם הישראלי, על טלפיה האחוריים, ההפגנה הזו חשפה את תפקידה של משטרת ישראל בשימור השלטון המושחת ונאמניו. וכל זאת בלי הרבה רעש וצילצולים. אבל זהו… הגיע הזמן לתמוך בהם.

כל הפגנה אחרת ותהיה גדולה ככל שתהיה היא בגידה בעקרונות השמאל. גם אם הקריאה היוצאת ממנה נכונה, הרי שהיא איננה רלוונטית בימים עצובים וחשוכים אלו. את האור תוכלו להדליק שם בפתח תקווה. ואחר כך אולי מישהו יקשיב לכם. אם לא תהיו בפתח תקווה אתם "מורחים ולא מנקים". ישאר מסריח, והנפיחות הקלה שתתווסף לאגו של השמאל הישראל תתפנצ'ר די מהר.