טוּי טוּי טוּי היא תערוכת הפתיחה של הגלריה החדשה זוּזוּ בעמק חפר. שמה של התערוכה נלקח מביטוי בעל צליל המחקה את משמעותו (אונומטופיאה), ודומה לצליל יריקה של שלוש פעמים (כמו טפו טפו טפו), טוּי טוּי טוּי הוא ברכת בהצלחה המקבילה לביטוי "break a leg". מקורו באמונה טפלה מעולם אמנויות הבמה, הגורסת שהאיחול הישיר "שיהיה במזל" יביא את ההפך – מזל רע.

תערוכת הפתיחה, כמו הרמת המסך – הכל חדש. בדיקת משמעותו של המושג "חדש" דרך טווח גבולותיו, ומיקומו על המנעד שבין תהליך בניה לבין תהליך בלייה (הריסה), מגלה כי יש רגע שבו המצבים הללו נפגשים, ונראותם לעיתים זהה לחלוטין.

בעבודות המוצגות בתערוכה טוּי טוּי טוּי מתקיים המתח שבין החדש לישן, בין הנבנה לנהרס. אמיר תומשוב משחק בעבודותיו עם האסתטיות הדואלית שבין אפוקליפסה וחורבן לבין מקום בתהליך בניה. דימוי הגלריה הריקה והנקייה בעבודתה של ליאת אלבלינג מייצג את הגלריה, כפי שהיא, במערומיה, בהתיישנותה ובהתחדשותה; היא הקבוע המתקיים תמיד בהווה, המכילה את המשתנים שהן התערוכות. עמיר רוזנברג משתמש באלמנטים מוכרים כמו: חומרי חיפוי מבנים, תריסים, קרטוני אריזה. הצבתם בחלל התערוכה מייצרת יחסים חדשים בין האובייקט המצוי/המשומש לבין תכליתו הרעיונית החדשה. בפסליו של חיימי פניכל ישנה הסתכלות נוסטלגית על חפצים המזוהים עם תקופת שלבי הבניה הראשונים של הארץ. פניכל משתמש בחומרים ארציים, אדמתיים ומייצר יציקות מרהיבות הנראות כמו ממצאים ארכיאולוגיים. בציורים עמוסי הצבע של נוגה ספר, ניתן להבחין בסביבת מבני הקיבוץ, ספק מתפרקים, ספק מתעוותים בתוך הכתמיות העזה. בעבודותיה של דפנה שרתיאל ישנם אלמנטים, חלקי נוף, מבנים, עמודים וסמלים מוכרים. בכל שוררת אווירת התבלות כמו מכריזה על דבר מה חדש שעתיד להבנות במקום.

אמנים מציגים: ליאת אלבלינג, חיימי פניכל, נגה ספר, עמיר רוזנברג, דפנה שרתיאל, אמיר תומשוב.  אוצרים: יוסי וסיד, רותם ריטוב.

פתיחה חגיגית: יום שישי, 15.9, שעה12:00   נעילת התערוכה: 4.11.17