"צמח" בהבימה: דרמה נטולת השראה

ההצגה, שמבוססת על עלייתו ונפילתו של נחום צמח, האיש שהמציא את "הבימה", היא פלקטית ומייגעת, ואפילו השחקנים המוכשרים על הבמה אינם יכולים להרים אותה מהקרשים

Print Friendly

★★★★★

מאה שנים לתיאטרון הלאומי "הבימה" זו בהחלט סיבה לחגיגה, אבל ההצגה "צמח", שמועלית במסגרת חגיגות המאה (בשיתוף עם תיאטרון מלינקי), היא ממש לא חגיגה. היא תאונת עבודה. רעיון יפה, שהלך לאיבוד בדרך לבמה.

אישיות מעורפלת. גיל פרנק והדס אייל. צילום: מרק צו

ההצגה מספרת על עלייתו ונפילתו של נחום צמח, האיש שהמציא את התיאטרון העברי הראשון "הבימה", והנהיג אותו במשך כמה שנים. צמח, אישיות מורכבת ושנויה במחלוקת, נחשב למנהל קשוח. "התיאטרון זה אני", הוא הצהיר גם במילים וגם במעשים – אבל שחקני התיאטרון, בשלב מסויים, לא רצו אותו, אלא העדיפו לנהל את התיאטרון בעצמם. בסופו של דבר צמח הודר מהתיאטרון וסיים את הקריירה שלו, עצוב, דחוי ונבגד.

המחזה, שכתב וביים מיכאל טפליצקי, המנהל האמנותי של מלינקי, מבוסס על סיפור חייו של צמח ועל המכתבים שכתב לרעייתו שחיה בניו-יורק עם בנם הקטן. המחזה עוסק, בין השאר, ביחסים המורכבים שהיו בינו לבין כוכבי התיאטרון – חנה רובינא, אמנון מסקין, יהושע ברטונוב ואחרים.

אבל במקום לקבל דרמה עוצמתית על חבורה של אידיאליסטים, שנלחמו בכל מחיר בשביל לעשות אמנות, קיבלנו תיאטרון סיפור, שעוסק בעיקר באפיזודות ובאינטריגות מאחורי הקלעים של התיאטרון. גם המשברים הגדולים של התיאטרון לא קיבלו את המקום הראוי להם.

תיאטרון סיפור שעוסק באפיזודות ובאינטריגות. צילום: מרק צו

דמותו של צמח, גיבור המחזה, כתובה בצורה מרושלת ולכן אינה ברורה. ההצגה מציגה אישיות מעורפלת, חסרת כריזמה, וגם היחסים שלו עם השחקנים מוצגים בצורה שטחית. כל זה עושה עוול לו ולדמויות האחרות, בעיקר כאשר ההצגה מוגדרת "דוקומנטרית". המציאות היתה הרבה יותר מורכבת ומעמיקה מהפלקט שמוצג על הבמה. חבל שהלהט והתשוקה של נחום צמח האדם לא עברה לבימוי של טפליצקי.

לגיל פרנק, בתפקיד הגיבור הטראגי נחום צמח, יש כמה רגעים טובים ואנושיים, בעיקר כאשר הוא מקריא את המכתבים, אבל גם שחקן מעולה כמוהו לא יכול לתת יותר ממה שהטקסט מאפשר לו. אין לי טענות גם לשחקנים האחרים, שעשו כמיטב יכולתם במסגרת המצומצמת שנכפתה עליהם. רגעים טובים יש לדימה רוס בתפקיד ברטונוב, להדס אייל בתפקיד רובינא ולדנה ידלין.

אם אי אפשר ליצור מחזה דוקומנטרי ראוי לשמו (ואכן זה כמעט בלתי אפשר במקרה זה) למה לא לנסות ליצור פנטזיה או לתת פרשנות פרועה ויצירתית לדמותו השנויה במחלוקת של צמח וליחסי האהבה שנאה שלו עם יצירת חייו? בשביל זה אתה צריך להיות נועז, אמיץ ולחשוב מחוץ לקופסה.

"צמח" היא הצגה שמרנית, מייגעת, חסרת מעוף ונטולת השראה עם רגעים בודדים טובים. ל"הבימה" מגיע הרבה יותר. לאישיותו המיוחדת של נחום צמח מגיע סיפור מטלטל ודרמה מרגשת ולא מסכת שמזכירה הצגה בחוג דרמטי.

Print Friendly

על אודות ירמי עמיר

עיתונאי, שחקן ויוצר. שימש כעורך תרבות ב"ידיעות אחרונות" וב"גלובס", סגן עורך 7 לילות וכתב מגאזין במוספים 7 ימים, 7 לילות ועוד. ערך את הסדרה "מי מפחד מצופית גרנט" (ערוץ 10), כתב את דרמת הטלוויזיה "סקס, שקרים וארוחת ערב" (ביים דני וולמן) ופירסם שלושה ספרים: "ירמיהו כוס קקאו" (לילדים), "השליפות של המדינה" ו"יש לי בלעדיות", שיצא ביוני 2011. עורך התרבות ב"מגפון".
פוסט זה פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.