מה הביא את גיורא רוזן, מו"ל ספריית פועלים והקיבוץ המאוחד, להוציא לאור שוב את הקפיטל של מרקס (ובשמו המלא , הקפיטל – ביקורת הכלכלה המדינית) 65 שנה לאחר שראה אור לראשונה בעברית?  רוזן מספר שהרעיון התרוצץ במוחו מזה תקופה ארוכה ובוודאי מאז הקיץ הקודם. מה שהביא אותו להפוך את הרעיון למציאות הייתה, איך לא, קבוצת פייסבוק אליה הצטרפו כמה מאות אנשים בקריאה לעשות כן. אין כמעט מי שיחלוק על כך, אפילו בין מתנגדיו, שספרו של מרקס הוא אחד מן הספרים העיוניים בעלי ההשפעה הרחבה ביותר מאז התפרסם בשנת 1867. עיסוקו של הספר עב הכרך הזה, הראשון מבין שלושה, בניתוח ובביקורת השיטה הכלכלית הדומיננטית של העת החדשה, הקפיטליזם.

פרופ' שלמה אבינרי מרביץ תורה בחסידי מרקס.  צילום: ציפי מנשה

הערב הארוך לכבוד הוצאתו המחודשת של הספר, אשר נערך בבית אריאלה שבתל אביב נפתח בשעה של "שולחנות לימוד". מיטב מוקירי מרקס התכנסו סביב שולחנות לא גדולים וקיבלו שיעור בן שעה על חלקים שונים מהספר ממי שנחשבים לבקיאים ביותר בתורתו של מרקס. פרופ' שלמה אבינרי, פרופ' משה צוקרמן, תמר גוז'נסקי ועוד רבים ( וטובים, בוודאי שטובים ) אחרים.

שיטוט מהיר בין הכיתות הביא אותי להעריך שגילם הממוצע של התלמידים הסקרנים הוא בערך כפי גילה של המהדורה העברית המקורית של הקפיטל. עוד בטרם הספקתי להסיק מסקנות מן העובדה הזו, הסתבר שמדובר רק ביחסם השונה של הדורות למושג הזמן. בעוד אלו הקדימו לבוא ואף לטעום מן הכיבוד הקל( כיאה לארוע שמשתתפיו מקדשים את זכויות הפרולטריון ), הצעירים יותר אלתרו כיסא והצטרפו באיחור קל.

בחלקו השני של הארוע נוכחים קרוב לשלוש מאות איש שהגיעו לשמוע סדרת הרצאות קצרה העוסקת ברלוונטיות של הקפיטל ובמשנתו של מרקס.

צבי סטפק, יו"ר בית ההשקעות מיטב מצליח לגעת בעצביהם החשופים של הנוכחים ושל יתר הדוברים כאשר הוא מגן בלהט על השיטה הקפיטליסטית וקושר את המשבר העולמי האחרון, ספק בתמימות, ספק בהיתממות, לחוסר אחריות של אנשים מסויימים, שחזירותם הביאה לפרוץ המשבר. בנוסף, הוא מתאר את ניצול החלשים בחברה כחלק בלתי נפרד מן האופי האנושי, גזירת שמיים שלא ניתן לעשות דבר על מנת לשנותה. כל זאת, רגע לאחר שהוא מסביר לנוכחים את בחירתו במרכז, באמצע, במתינות, תמיד ובכל נושא, כתפיסת עולם.

תמר גוז'נסקי בבית אריאלה. צילום: ציפי מנשה

תמר גוז'נסקי, חדה ומבריקה, כאילו לא חלפו תשע שנים מאז נאומה האחרון כחברת כנסת, סונטת שוב ושוב בסטפק ובשאיפתו למתינות. היא מבקרת את מפלגות המרכז חסרות האידיאולוגיה ואת הצורך לשחרר את האנשים מן האשליות שמוכרים להם בשלוש מאות ערוצי הטלוויזיה. "אם אי הצדק הוא תופעה שהמציאו בני האדם, בני אדם יכולים גם לשנותה". דבריה משמשים רק חימום לפרופסור משה צוקרמן שנדמה שממש החזיק עצמו שלא להתפרץ לדבריו של צבי סטפק כמה דקות קודם לכן.הוא מזכיר ליו"ר בית ההשקעות את העובדה שהחל משנות השבעים ישנם בעולם מספיק אמצעי יצור אשר, יכלו, לו רק כוונו למטרה זו, להעלים את תופעת המחסור. על אף זאת , מדי שנה מתים בעולם למעלה מ 25 מליון בני אדם כתוצאה מרעב. "על איזו מתינות אתה מדבר? מדובר בברבריות!"  הוא חוזר ושולל את המתינות שסטפק מציע לנו בהקשרה של המחאה החברתית, על כך שראשיה סירבו לבקר את הקפיטליזם על מנת שלא להיראות קיצוניים ושהתמוגגו שוב ושוב מכך ש"המחאה אינה פוליטית".

בסיום דבריו, שמסיימים גם את הערב כולו, הוא פונה שוב לצבי סטפק שבנאומו הזכיר כמה פעמים את העובדה שישראל יצאה טוב מהמשבר הכלכלי העולמי: "מי שאומר שישראל יצאה טוב מהמשבר, הגיע הזמן שיתחיל לקרוא את הקפיטל".

פרופ' משה צוקרמן בהשקה המחודשת של הקפיטל. צילום: ציפי מנשה

הקריאה ב 750 עמודיו של הקפיטל חיונית, כפי שכתבו עליו עורכיו, לא רק למתקני עולם למהפכנים, אלא לכל אדם המעורב בשיח ציבורי העכשווי ומבקש להבין את הקפיטליזם ואולי אף לשנותו. ואני אוסיף, שגם אם אין לכם ולו בדל של ביקורת על השיטה הקפיטליסטית תמצאו בו עניין, ולו רק בשל תפיסתו ההומנית של מרקס המניחה את האדם ואת חירותו ואנושיותו במרכז.