בשבוע שעבר הדהדו  צלילים של הזמר הצרפתי ז'ורז' בראסאנס ברחבי חדר הצנתורים של  המרכז הרפואי הלל יפה. מלבד קולו של הזמר, נשמעו שני קולות נוספים – האחד, של ד"ר אהרון פרימרמן, מנהל יחידת הצנתורים ומי שמבצע את הצנתור, והשני – של ד"ר סרג'יו בלומן, שבימים כתיקונם משמש כנוירולוג בכיר במחלקה הנוירולוגית, ובמקרה הספציפי, מטופל שנדרש לעבור צנתור דחוף.

"מכיוון שבמהלך הצנתור המטופלים ערים ובעצם נוכחים בתהליך כולו", מסביר ד"ר פרימרמן, "גיליתי עם השנים, שעל מנת שכל המדדים החיוניים יהיו אידיאליים, רצוי ליצור מצב שבו הם רגועים ככל האפשר. לשם כך, שיחה על נושא שמעניין את החולה או מוזיקת רקע שהוא אוהב, הפכו לכלים כמעט חיוניים במהלך הצנתור".

"במקרה של ד"ר בלומן, לפני כחצי שנה הוא כבר עבר הליך שדרש צנתור. במהלך הצנתור ההוא, דיברנו על כך שהוא מאוד אוהב את השירים של הזמר הצרפתי זורז' בראסאנס, ומכיוון שאני מכיר את שיריו, מצאנו את עצמנו מזמרים כבר אז. בשבוע שעבר הוא הגיע לצנתור דחוף נוסף, ולי כבר היה את הדיסק, שבפעם הקודמת הוא הביא לי אחרי הצנתור. הוצאתי את הדיסק, ובמהלך הצנתור האחרון שרנו כבר יחד עם הזמר".

הרגעת מטופלים לפני הליכים סבוכים כגון ניתוח או צנתור, או אפילו פעולות פשוטות יותר, ידועה כמסייעת, ורופאים רבים משתדלים ליצור אווירה רגועה ובטוחה למטופליהם. נכון שלכל רופא יש את "הפטנט" שלו – חלק עורכים שיחות וחלק מדברים בקול רגוע ועוד – במקרה של ד"ר פרימרמן מוזיקה ושירה הם "הדבר".

כששואלים אותו, הוא אומר שאינו יודע באילו שיטות נוקטים עמיתיו בבתי חולים אחרים, אבל מבחינתו, השיטה הזו פשוט הוכחה כיעילה. "כבר מצאתי את עצמי מדסקס סוגיות פילוסופיות ואפילו מדקלם שירים של נתן אלתרמן עם מטופלת", מציין ד"ר פרימרמן בחיוך. "הכי מצחיק, שבסוף הצנתור אותה מטופלת שאלה אותי, כמעט בעצב, 'מה באמת כבר נגמר?'".

ובאשר לבריאותו של ד"ר בלומן – הוא כבר בא לשאול בשלומו של ד"ר פרימרמן בתחילת השבוע, ובימים הקרובים ישוב לעבודתו במחלקה הנוירולוגית.