Skip to content

האם וודי אלן איבד את זה?

"לרומא באהבה" הוא סרט מאכזב. זהו עדיין וודי אלן, אבל קטן, מפוזר ולא ממש מצחיק. גם הליהוק של צוות השחקנים האיכותי – רוברטו בניני, פנולפה קרוז ואלק בולדווין אינו מצליח לייצר עניין מיוחד

האם וודי אלן איבד את זה?

"לרומא באהבה" הוא סרט מאכזב. זהו עדיין וודי אלן, אבל קטן, מפוזר ולא ממש מצחיק. גם הליהוק של צוות השחקנים האיכותי – רוברטו בניני, פנולפה קרוז ואלק בולדווין אינו מצליח לייצר עניין מיוחד

ציון: 5

ביקורת סרט / שי שגב 

קשה להתאהב ב"לרומא באהבה". וודי אלן, אלן פייג' וג'סי אייזנברג

רבים גדשו את בריכת הסולטן ביום חמישי האחרון בציפייה רבה לקראת סרטו החדש של וודי אלן, "לרומא באהבה". בדרך כלל, הסרטים שפותחים פסטיבלים, ובעיקר את פסטיבל הקולנוע בירושלים, שנפתח בסוף השבוע, נחשבים יצירות אמנות הנכנסות לפנתיאון הקולנועי: "נקודת איסוף", "וול-E" ו"הכל אודות אמא".

כמדי שנה, כולנו מציינים ימי הולדת, חגים ומועדים וגם את סרטו השנתי של וודי אלן. עם השנים למדנו, כי צאת סרטו החד-שנתי הוא בהחלט סיבה למסיבה, אך גם למדנו להעריך, כי אמנם הבימאי חתום על הסרט, אך אין זה מנבא סרט גדול בהכרח. בהמשך למסורת סרטי ערים אירופאיות של וודי אלן: "ויקי כריסטינה, ברצלונה", "לילה בפאריס", גם הפעם, הסרט "לרומא באהבה" סוגד לעיר רומא באיטליה, אבל מבחינת תסריט, סרט קטן. מאוד.

הסרט "לרומא באהבה" דן במוות, ידוענות, רומנטיות, בגידה והתאהבות. כן, סרט וודי אלני טיפוסי.

עם זאת שונה ממסורת וודי אלן, וכדי שהקהל לא יתמודד עם שעמום, התסריט עוקב אחר ארבעה סיפורים נפרדים, שבכלל לא נפגשים או נטווים יחדיו באף נקודה בסרט. כל אחד מהסיפורים מתעסק בבעיות תת-מודע אחרות של אלן, אך בפני עצמם – לא מחזיקים סרט שלם, אלא ארבעה סיפורים שהודבקו יחדיו בחדר העריכה.

ארבעה סיפורים שאינם נפגשים. פנולפה קרוז

בסיפור אחד, רואים את רוברטו בניני ("החיים יפים") כאדם רגיל מן השורה המוצא עצמו במרכז מדורי הרכילות והחדשות. מנחי טלוויזיה רוצים לדעת מה הוא אוכל לארוחת בוקר, צוותי צילום מגיעים לביתו לתעד אותו מתגלח, נשים יפות נופלות לרגליו. בניני הוא מהות הידוען חסר המשמעות.

אלן עצמו מופיע בסרט, אחרי שש שנים של היעדרות מצדה הקדמי של המצלמה הקולנועית (בסרט האחרון הופיע ב"סקופ" בשנת 2006), ומגלם מפיק אופרה המגלה קברן עם קול יוצא מן הכלל. תוך השוואות הומוריסטיות בין יציאה לגמלאות למוות, דמותו של אלן סובבת סביב פרסום הזמר יוצא הדופן.

עלילות אלו עובדות בצורה זו או אחרת, אך שאר הסיפורים צולעים. האחד עוסק בזוג נישואים טריים מאיטליה המאבדים דרכם, כיוון שהגבר הצעיר פוגש בזונה (פנולפה קרוז, "ויקי כריסטינה, ברצלונה"), בעוד כלתו מתחילה ברומן עם שחקן קולנוע איטלקי.

הסיפור הרביעי והחלש ביותר, בו סטודנט צעיר (ג'סי אייזנברג, "הרשת החברתית"), פוגש חברה של בת זוג (אלן פייג') ובעזרתו האדיבה של ארכיטקט מצליח (אלק בולדווין, "רוק 30"), הוא מקבל ייעוץ לשליטה בדחף מיני.

הסרט אינו נופל בשל צוות השחקנים האיכותי והמכובד המופיע בסיפורים השונים, אלא כי הדבק המחבר את התסריט אנמי לחלוטין. אפילו התפאורה הרומאית היפהפייה, המזרקות ורקע הכנסיות והעתיקות האותנטיים של העיר לא מפצים על 90 דקות של טחינת מים.

כאמור, קשה להתאהב ב"לרומא באהבה", כיוון שהסרט אינו אחיד ומפוזר. הוא סובל משאפתנות עלילתית, ורק לעיתים מצחיק. זהו וודי אלן קטן, אם כי עדיין וודי.

3 Comments

  1. ירמי עמיר
    10 ביולי 2012 @ 13:35

    תודה חגי ותודה דן. אני נוטה להסכים איתכם. גם אני אוהב לראות את וודי אלן, כי זה וודי אלן, לא משנה אם הסרט טוב יותר או פחות. מצד שני מבקר הקולנוע שלנו חייב לתת שירות לקוראים, בעיקר לאלה שאינם חסידיו של וודי אלן, ולכתוב את התרשמותו המקצועית.

  2. דן
    9 ביולי 2012 @ 22:04

    ראיתי את הסרט למרות ה"אזהרות" ,זה אכן לא פיסגת היצירה הוודי אלנית ,אבל הוא מצליח לשעשע אותך,להצחיק אותך,לגרום לך להתאהב באיטלקית (ובאיטלקיות ובספרדיות ,,אחח פנלופה),קשה להגיד שסבלתי בסרט

  3. חגי קמרט
    8 ביולי 2012 @ 17:47

    אינני מבין קטן בקולנוע, עריכה ותסריטים, אם כי אוהב סרטים.
    אך ככותב פרוזה ושירה וכצופה שראה את הסרט בברכת הסולטן הייתי רוצה להעלות דעה אחרת.
    וודי אלן כשחקן משחק את הטיפוס הוודי ד אלני שאנו מכירים היטב. אפילו מצחיק כבר בתחילת הסרט ( הטיפוס החששן הפחדן משהו) ומצחיק מאוד בסצנת המקלחת כאשר הוא עומד מאחורי הדלת ושומע לראשונה את זמר האופרה המזמר לו במקלחת. מתפוצצים בקטע זה מצחוק גם מהעוויות ושפת הגוף הנהדרת של וודי אלן.
    מן הראוי לציין שאפילו שההמשך צפוי וברור בכל זאת המופע ההזוי של "זמר האופרה" מצחיק ומבדח ומעורר עניין אצל הצופים וזו הצלחה לדעתי.
    מבחינת המבנה של הסרט רואים מהתחלה שהסרט בא להציג בפנינו ארבעה סיפורים שונים שהמטרייה בה הם מתרחשים אינה מחייבת כל קשר ביניהם. כל סיפור יש לו מטרה משל עצמו ולכל סיפור מסר משל עצמו. הדבר המשותף היחידי ביניהם הוא הרקע או המקום בו הם מתרחשים קרי רומא.
    הדבר היחידי שלא היה ברור לי בסרט הוא המדריך או המפקח המבוגר שנדמה לי שבא עם אישה לרומא ופתאום היא נעלמת ורק הוא נשאר כמלווה לבני הזוג. זה באמת חורק.
    אם אני צחקתי בסרט ( ואני אחד שלא צוחק כל כך מהר) לפחות מבחינתי ואני מדגיש מבחינתי הסרט מוצלח ביותר והייתי ממליץ לחבריי לראות אותו.
    מובן שאני יכול להיכנס לעומק הדברים ולמצוא רבדים בסיפורי הסרט ואולי קשר בין הדברים אך זו תהיה בבחינת עבודה סמינריונית ולא כאן המקום לזה.

ציון: 5

ביקורת סרט / שי שגב 

קשה להתאהב ב"לרומא באהבה". וודי אלן, אלן פייג' וג'סי אייזנברג

רבים גדשו את בריכת הסולטן ביום חמישי האחרון בציפייה רבה לקראת סרטו החדש של וודי אלן, "לרומא באהבה". בדרך כלל, הסרטים שפותחים פסטיבלים, ובעיקר את פסטיבל הקולנוע בירושלים, שנפתח בסוף השבוע, נחשבים יצירות אמנות הנכנסות לפנתיאון הקולנועי: "נקודת איסוף", "וול-E" ו"הכל אודות אמא".

כמדי שנה, כולנו מציינים ימי הולדת, חגים ומועדים וגם את סרטו השנתי של וודי אלן. עם השנים למדנו, כי צאת סרטו החד-שנתי הוא בהחלט סיבה למסיבה, אך גם למדנו להעריך, כי אמנם הבימאי חתום על הסרט, אך אין זה מנבא סרט גדול בהכרח. בהמשך למסורת סרטי ערים אירופאיות של וודי אלן: "ויקי כריסטינה, ברצלונה", "לילה בפאריס", גם הפעם, הסרט "לרומא באהבה" סוגד לעיר רומא באיטליה, אבל מבחינת תסריט, סרט קטן. מאוד.

הסרט "לרומא באהבה" דן במוות, ידוענות, רומנטיות, בגידה והתאהבות. כן, סרט וודי אלני טיפוסי.

עם זאת שונה ממסורת וודי אלן, וכדי שהקהל לא יתמודד עם שעמום, התסריט עוקב אחר ארבעה סיפורים נפרדים, שבכלל לא נפגשים או נטווים יחדיו באף נקודה בסרט. כל אחד מהסיפורים מתעסק בבעיות תת-מודע אחרות של אלן, אך בפני עצמם – לא מחזיקים סרט שלם, אלא ארבעה סיפורים שהודבקו יחדיו בחדר העריכה.

ארבעה סיפורים שאינם נפגשים. פנולפה קרוז

בסיפור אחד, רואים את רוברטו בניני ("החיים יפים") כאדם רגיל מן השורה המוצא עצמו במרכז מדורי הרכילות והחדשות. מנחי טלוויזיה רוצים לדעת מה הוא אוכל לארוחת בוקר, צוותי צילום מגיעים לביתו לתעד אותו מתגלח, נשים יפות נופלות לרגליו. בניני הוא מהות הידוען חסר המשמעות.

אלן עצמו מופיע בסרט, אחרי שש שנים של היעדרות מצדה הקדמי של המצלמה הקולנועית (בסרט האחרון הופיע ב"סקופ" בשנת 2006), ומגלם מפיק אופרה המגלה קברן עם קול יוצא מן הכלל. תוך השוואות הומוריסטיות בין יציאה לגמלאות למוות, דמותו של אלן סובבת סביב פרסום הזמר יוצא הדופן.

עלילות אלו עובדות בצורה זו או אחרת, אך שאר הסיפורים צולעים. האחד עוסק בזוג נישואים טריים מאיטליה המאבדים דרכם, כיוון שהגבר הצעיר פוגש בזונה (פנולפה קרוז, "ויקי כריסטינה, ברצלונה"), בעוד כלתו מתחילה ברומן עם שחקן קולנוע איטלקי.

הסיפור הרביעי והחלש ביותר, בו סטודנט צעיר (ג'סי אייזנברג, "הרשת החברתית"), פוגש חברה של בת זוג (אלן פייג') ובעזרתו האדיבה של ארכיטקט מצליח (אלק בולדווין, "רוק 30"), הוא מקבל ייעוץ לשליטה בדחף מיני.

הסרט אינו נופל בשל צוות השחקנים האיכותי והמכובד המופיע בסיפורים השונים, אלא כי הדבק המחבר את התסריט אנמי לחלוטין. אפילו התפאורה הרומאית היפהפייה, המזרקות ורקע הכנסיות והעתיקות האותנטיים של העיר לא מפצים על 90 דקות של טחינת מים.

כאמור, קשה להתאהב ב"לרומא באהבה", כיוון שהסרט אינו אחיד ומפוזר. הוא סובל משאפתנות עלילתית, ורק לעיתים מצחיק. זהו וודי אלן קטן, אם כי עדיין וודי.

3 Comments

  1. ירמי עמיר
    10 ביולי 2012 @ 13:35

    תודה חגי ותודה דן. אני נוטה להסכים איתכם. גם אני אוהב לראות את וודי אלן, כי זה וודי אלן, לא משנה אם הסרט טוב יותר או פחות. מצד שני מבקר הקולנוע שלנו חייב לתת שירות לקוראים, בעיקר לאלה שאינם חסידיו של וודי אלן, ולכתוב את התרשמותו המקצועית.

  2. דן
    9 ביולי 2012 @ 22:04

    ראיתי את הסרט למרות ה"אזהרות" ,זה אכן לא פיסגת היצירה הוודי אלנית ,אבל הוא מצליח לשעשע אותך,להצחיק אותך,לגרום לך להתאהב באיטלקית (ובאיטלקיות ובספרדיות ,,אחח פנלופה),קשה להגיד שסבלתי בסרט

  3. חגי קמרט
    8 ביולי 2012 @ 17:47

    אינני מבין קטן בקולנוע, עריכה ותסריטים, אם כי אוהב סרטים.
    אך ככותב פרוזה ושירה וכצופה שראה את הסרט בברכת הסולטן הייתי רוצה להעלות דעה אחרת.
    וודי אלן כשחקן משחק את הטיפוס הוודי ד אלני שאנו מכירים היטב. אפילו מצחיק כבר בתחילת הסרט ( הטיפוס החששן הפחדן משהו) ומצחיק מאוד בסצנת המקלחת כאשר הוא עומד מאחורי הדלת ושומע לראשונה את זמר האופרה המזמר לו במקלחת. מתפוצצים בקטע זה מצחוק גם מהעוויות ושפת הגוף הנהדרת של וודי אלן.
    מן הראוי לציין שאפילו שההמשך צפוי וברור בכל זאת המופע ההזוי של "זמר האופרה" מצחיק ומבדח ומעורר עניין אצל הצופים וזו הצלחה לדעתי.
    מבחינת המבנה של הסרט רואים מהתחלה שהסרט בא להציג בפנינו ארבעה סיפורים שונים שהמטרייה בה הם מתרחשים אינה מחייבת כל קשר ביניהם. כל סיפור יש לו מטרה משל עצמו ולכל סיפור מסר משל עצמו. הדבר המשותף היחידי ביניהם הוא הרקע או המקום בו הם מתרחשים קרי רומא.
    הדבר היחידי שלא היה ברור לי בסרט הוא המדריך או המפקח המבוגר שנדמה לי שבא עם אישה לרומא ופתאום היא נעלמת ורק הוא נשאר כמלווה לבני הזוג. זה באמת חורק.
    אם אני צחקתי בסרט ( ואני אחד שלא צוחק כל כך מהר) לפחות מבחינתי ואני מדגיש מבחינתי הסרט מוצלח ביותר והייתי ממליץ לחבריי לראות אותו.
    מובן שאני יכול להיכנס לעומק הדברים ולמצוא רבדים בסיפורי הסרט ואולי קשר בין הדברים אך זו תהיה בבחינת עבודה סמינריונית ולא כאן המקום לזה.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן