פרשנות | על סף הכרעה: האם מנהיג איראן יידרש שוב "לשתות את כוס התרעלה"?

כמעט רבע מאה אחרי החלטתו ההיסטורית של מנהיג המהפכה האסלאמית, אייתוללה ח'ומייני, לקבל את הפסקת האש עם עיראק ולסיים את המלחמה בין שתי המדינות, מתחדש הדיון ההיסטורי באיראן על צדקתו של המהלך. בין השורות ניתן גם לקרוא את ההתלבטות האיראנית ברגעים שלפני ההכרעה בסוגית הגרעין

Print Friendly

באיראן צוין בשבוע שעבר (17 יולי) יום השנה להחלטת מנהיג איראן לשעבר, אייתוללה רוחאללה ח'ומייני, לאמץ בשנת 1988 את החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 598 ולהסכים להפסקת אש עם עיראק בתום מלחמת שמונה השנים בין שתי המדינות. יום השנה לקבלת ההחלטה התאפיין השנה בעיסוק נרחב וחריג מבעבר מצד התקשורת האיראנית בהסכמת ח'ומייני להפסקת האש. השיח התקשורתי שהתפתח סביב עניין זה שיקף תמיכה חד-משמעית בהחלטת ח'ומייני להסכים להפסקת האש, שהייתה, לדבריו, שקולה לשתיית "כוס תרעלה".

האתר הרשמי של המנהיג העליון, עלי ח'אמנאי, הביא בעמודו הראשי קטעים נבחרים מהתייחסויותיו לאורך השנים להחלטתו של ח'ומייני להסכים להחלטה 598. בהתייחסויות שהובאו באתר ביטא ח'אמנאי את תמיכתו בקבלת החלטה 598, הצדיק אותה והדגיש את ההישגים שהתאפשרו בזכות קבלתה. ח'אמנאי הדגיש, כי ההחלטה להסכים להפסקת האש לא התקבלה מתוך פחד מפני האויב או כתוצאה מהלחצים שהופעלו כנגד איראן אלא כתוצאה מהכרה של ח'ומייני בבעיות הכלכליות שניצבו בפני איראן והוצגו בפניו על-ידי בכירי הממשל, שטענו כי המלחמה גובה מאיראן מחיר כבד מדי. כאשר הבין ח'ומייני שקבלת ההחלטה משרתת את האינטרסים של איראן, הוא הסכים לשנות את עמדותיו הקודמות בנושא. הוא ראה בכך אינטרס של האסלאם והצליח לגייס את תמיכת העם כולו להפסקת האש.

דיוקנו של אייתוללה ח'ומייני ניבט מציור הקיר בעיר איספהאן (Photonica World/Bruno Morandi)

דיוקנו של אייתוללה ח'ומייני ניבט מציור הקיר בעיר איספהאן (Photonica World/Bruno Morandi)

"יצירת מופת מדינית"

אתרי חדשות איראנים רבים, עסקו גם הם בהרחבה בהחלטת ח'ומייני להסכים להפסקת האש והציגו אותה באור חיובי. מספר בכירים איראנים ששימשו בתפקידים שונים במהלך מלחמת איראן-עיראק התייחסו בריאיונות עיתונאיים לדעות השונות שרווחו בקרב ההנהגה האיראנית בנוגע לשאלה האם על איראן לאמץ את החלטה 598. הבכירים הצדיקו בריאיונות את החלטת ח'ומייני, שהתבססה, לדבריהם, על ראיית האינטרס הלאומי הרחב.

מוחסן רזאי, מזכיר "המועצה לקביעת האינטרס של המשטר", ששימש כמפקד משמרות המהפכה בתקופת המלחמה, שיבח את קבלת החלטה 598 על-ידי ח'ומייני והגדיר אותה "יצירת מופת מדינית" שסיכלה את מזימות האויב. בריאיון שהעניק השבוע לתוכנית "אתמול, היום, מחר" בערוץ הטלוויזיה הממלכתי, אמר רזאי, כי אלמלא הסכים ח'ומייני להפסקת אש, אין לדעת כיצד הייתה המלחמה מסתיימת. עוד טען כי איראן סירבה לקבל הצעות קודמות להפסקת אש כיוון שהיתה מעוניינת להשיג ויתורים נוספים, אך משהשתנו תנאי המלחמה היא ראתה בהחלטה 598 תוכנית סבירה שראוי לקבלה. הסיבה המרכזית לקבלת הפסקת האש הייתה, לדבריו, הבעיות הכלכליות וסבלם הרב של האזרחים.

גולאם-רזא פלאחתי, ששימש כמפקד במשמרות המהפכה בתקופת המלחמה, אמר בריאיון לסוכנות הידיעות "פארס", כי קבלת החלטה 598 סיכלה את מזימתם של אויביה של איראן, שניסו לחסל את המהפכה באמצעות הצגת הרפובליקה האסלאמית כמדינה מחרחרת מלחמה הפוגעת ביציבות באיזור. הוא ציין כי בעוד שהיו באיראן כאלה שראו בהפסקת האש ניצחון גדול המבטיח את המשטר ואת המהפכה, היו שטענו כי יש להמשיך במלחמה עד להשמדתו המוחלטת של האויב. אלא שגם אלה קיבלו, עם זאת, בהכנעה את החלטתו של ח'ומייני.

מוחמד כוות'רי, ממפקדי משמרות המהפכה בתקופת המלחמה, התייחס, אף הוא, בריאיון שהעניק לאתר חדשות שמרני למחלוקת בהנהגה האיראנית סביב השאלה, האם יש להסכים להפסקת האש עם עיראק. הוא ציין, כי הסכמת ח'ומייני לקבל את הפסקת האש נבעה משילוב של שיקולים מדיניים, צבאיים וכלכליים ומהכרתו בכך, שהאינטרס האיראני מחייב הפסקת אש. הוא ציין, כי עלי-אכבר האשמי רפסנג'אני, שהיה אחראי על הלחימה, ועימו בכירים נוספים, הגיעו למסקנה, שלא ניתן להמשיך במלחמה משיקולים כלכליים ואחרים. רוב הבכירים הפוליטיים, הצבאיים והכלכליים המליצו לח'ומייני להסכים להפסקת האש והוא קיבל את דעתם.

האם גם ח'אמנאי יבחר לשתות מכוס התרעלה?

השיח התקשורתי בנוגע להסכמתו של ח'ומייני לסגת מעמדתו, ששללה לאורך שנות המלחמה כל פתרון שאינו כולל את הפלת שלטון הבעת' וגינויו על-ידי הגופים הבינלאומיים, עשוי להעיד על השיח המתנהל כיום בהנהגה האיראנית בנוגע לצורך לבחון מחדש את מדיניות הגרעין  לנוכח הגברת הלחץ מצד המערב.

בשבוע שעבר הודה יועצו של נציג המנהיג במשמרות המהפכה וראש המחלקה הפוליטית לשעבר במשמרות המהפכה, יאדוללה ג'וואני, כי בהנהגה האיראנית קיימות שתי גישות סותרות בנוגע לאופן, שבו איראן צריכה להתמודד עם הלחצים הגוברים מצד המערב וכי המנהיג העליון מצדד בגישה הניצית מבין השתיים. בנאום, שנשא במהלך כנס של אנשי משמרות המהפכה והבאסיג' שהתקיים ב-17 ביולי, ציין ג'וואני, כי גישה אחת תומכת במאבק נחרץ כנגד אויבי האסלאם והמהפכה, ובראשם ארצות-הברית. מצדדי גישה זו מתנגדים לכל ויתור לאויבי איראן ותומכים בחיזוק ערכי המהפכה ובהתלכדות סביב ההנהגה. ג'וואני ציין, כי אם האחראים במדינה והעם יאמצו גישה זו, אין ספק שאיראן תוכל לנצח במאבק נגד אויביה ומתקפותיהם. גישה אחרת מצדדת, לטענתו, בוויתורים לנוכח הלחצים מצד המעצמות ובכינון קשרים עם ארצות-הברית. בגישה זו מצדדים, לדבריו, חלק מהבכירים ומהאישים הבולטים במדינה והיא זוכה לביקורת מצד המנהיג העליון, כיוון שהיא רק תוביל להגברת הלחצים על איראן.

בריאיון שהעניק השבוע לסוכנות הידיעות "פארס", הדגיש ג'וואני כי אין להשוות את מצבה של איראן כיום למצבה בתקופת מלחמת איראן-עיראק. הוא אמר, כי כל השוואה בין מצבה של איראן כיום למצבה בתקופת המלחמה מבחינה פנימית, איזורית ובינלאומית מצביעה על כך, שמצבה כיום טוב פי כמה מבעבר.

העמדה החיובית, שניכרה בימים האחרונים סביב הדיון התקשורתי בנוגע להסכמתו של ח'ומייני להסכים להפסקת האש עם עיראק, אינה מעידה בהכרח על כוונה מצד המשטר האיראני להכשיר את הקרקע לפשרה איראנית מול המערב בסוגיית הגרעין. אדרבא, שיחות הגרעין שהתנהלו לאחרונה בין איראן לנציגי המעצמות רק חיזקו את ההערכה כי אין בכוונת ההנהגה האיראנית, ובראשה המנהיג העליון, להסכים לפשרה אסטרטגית מול המערב. השיח התקשורתי הנרחב בעניין זה עשוי לרמוז, עם זאת, כי גם באיראן מתגבשת ההכרה כי הרפובליקה האסלאמית ניצבת בפני רגע הכרעה נוסף הדומה לזה שניצב בפני מנהיג המהפכה בשנת 1988, ושגם ח'אמנאי עלול להידרש בקרוב לבחור האם הוא מוכן "לשתות את כוס התרעלה".

Print Friendly

על אודות רז צימט

ד"ר רז צימט הוא חוקר במרכז "אליאנס" ללימודים איראנים באוניברסיטת תל-אביב ועורך הפרסום השבועי "זרקור לאיראן" המופץ מטעם מרכז המידע למודיעין ולטרור ע"ש אלוף מאיר עמית.
פוסט זה פורסם בקטגוריה מאמרי עמדה, מזרח תיכון, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.