אינטרסים, מתח ויריבויות מאחורי הקלעים של הארץ

מצב עיתון הארץ אינו מתמצה בשורת ההפסד במאזן. מאחורי המשבר הפוקד את העיתון עומדים מתחים בינאישיים ואנומליה של כפל תפקידים בעיתונות ובהנהלה. בין כל אלה הולכים לאיבוד הרבה עיתונאים שהייאוש שלהם בכלל לא נוח. לא כולם יישארו בעיתון. אחת מהם, הכתבת לענייני רווחה דנה ויילר פולק פוטרה בשקט. ועכשיו, אין לעיתון כתב רווחה במשרה מלאה וגם לא כתב פוליטי. התקנים בוטלו

Print Friendly

מה שמתרחש מאחורי הקלעים של עיתון הארץ משקף אווירת משבר חמורה. הפיטורים הקרבים רק מוסיפים שמן למדורה . העיתון בעל האג'נדה הפוליטית והכלכלית מוותר על תחומי מפתח בסיקור העיתונאי ובכך מגביר את החשש כי תחומי העניין של בעליו הולכים ומצטמצמים- ובמקביל, מרחיקים את העיתון עוד יותר מ"העם". החלטת העובדים להשבית את העיתון הייתה מפגן מחאה יחיד מסוגו – אך הצביעה גם על אווירת ה"אין לנו יותר מה להפסיד".

למה גדעון לוי התנגד לשביתה?

באסיפת העובדים של עיתון הארץ ביום רביעי האחרון, בהשתתפות חסרת תקדים של כמאתיים עיתונאים, הוחלט ברוב של שני שליש מהמצביעים על השבתת העיתון. למחרת, יום חמישי, לא חיכה למנויי הארץ- דה מרקר העיתון על סף דלתותיהם. זה לא היה צעד של מה בכך. עיתון הארץ הרגיל את קוראיו לשגרה אמינה של קריאת העיתון במשך עשרות שנים. החלטת ההשבתה הייתה, אם כן, סימן דרך גורלי בדרכו של העיתון המקפיד לשדר לקוראיו אמינות ואיכותיות שיטתית ועקבית.

העובדים שהרימו את אצבעותיהם בעד ההשבתה היו מודעים לכובד המשקל של החלטתם. המהלך שלהם סימן שבר חסר תקדים והצביע על משבר האמון העמוק שהתגלע מול הנהלת העיתון.

בין העיתונאים שהתנגדו למהלך היו עורך הספורט שלומי ברזל והפובליציסט גדעון לוי. ברזל שהיה אחראי בעצמו לפיטורי עובדים במחלקתו הסובלת, לדברי עיתונאים בהארץ, מאווירת טרור מתמשכת, השתתף בהצבעה וניסה לשכנע עובדים להצביע נגד ההשבתה. גם לוי, איש האליטה הוותיקה והמוגנת של העיתון, נמנה עם מצביעי הנגד. עיתונאי שהשתתף בהצבעה ביקר את הצבעתו של לוי ושל אחרים מהמילייה שלו בטענה המשכנעת למדי, לפיה בכירים שחלקם גם מנהלים לא היו צריכים להשתתף בהצבעה מסוג זה. עיתונאי אחר כיוון את החץ הישר אל לוי ותהה כיצד היה נוהג אם במקרה, היו הנפגעים מהמהלך פלסטינים ולא עמיתיו מעיתון הארץ: האם גם אז היה מציע לפלסטינים להשקיט את הרוחות ולא למחות נגד הריבון הפוגע בהם ומסרב להידבר עימם. שאלה לגיטימית לגמרי למי שמדקדק בקריאת טורו של לוי בעיתון.

עיתון הארץ נשאר, השבוע נסגר, ומה מחר? (צילום: דן בר דב)

עיתון בלי כתב רווחה וגם.. בלי כתב פוליטי

זוכרים את פיטוריה השערורייתיים של כתבת הרווחה הוותיקה של עיתון הארץ רותי סיני? עכשיו, לאחר פיטוריה של דנה ויילר-פולק אפשר לומר, די בבירור שבעצם, לעיתון הארץ לא ממש בוער שיהיה לו כתב שייצג את השכבות החלשות, הסובלות בחברה. אמנם עורך העיתון אלוף בן התבטא בלא מעט הזדמנויות וטען כי תחום הרווחה ממשיך להיות מטופל בעיתון לא פחות טוב מבעבר. מצד שני, בתקופה של התגברות נתוני העוני, מחאה חברתית ועליות מחירים שרק הבחירות יכולות להציל אותנו מהן, הארץ הוא העיתון היחיד שאינו מחזיק כתב רווחה וגם לא כתב פוליטי במשרה מלאה. את הרווחה הצמידו לעוד תחום "פחות חשוב", החינוך, ועכשיו מתהדרים במאמר אחד בשבוע של אורלי וילנאי, מאמר אחד בשבוע של אור קשתי- וזהו ודי?
עוד יותר מפתיע המהלך של פיטורי אופיר בר זוהר שסיקרה את התחום הפוליטי. הארץ מוותר על כתב פוליטי?? ומצרף את הסיקור לכתב בכנסת? זה באמת קרה.

הדוגמאות הללו רק מרמזות מה יקרה לעיתון הארץ אחרי הפיטורים המסיביים שמתכננת ההנהלה: "אין ספק שעיתון שמפטר יותר ממאה אנשים מכח האדם העיתונאי שלו, יהיה עיתון אחר" אומר למגפון גורם בוועד העיתונאים בעיתון.
מהמידע שזורם לכוון העובדים עולה כי ההנהלה עושה מאמצים ניכרים להשלים את מהלך הפיטורים לפני סוף השנה. בוועד מרגישים: דבר אל הלמפה. אין עם מי לדבר.

מערכת עיתון הארץ. הטיח מתקלף. (צילום: דן בר דב)

עוברים לדיגיטלי?

המחשבה על ניסיון של ההנהלה לסגור, למעשה, את המהדורה המודפסת של העיתון אינה נראית מופרכת בימים אלה, בהם רואים העובדים כיצד מנתבים קובעי המדיניות משאבים לביסוס ולהפצת המהדורה הדיגיטלית באנגלית ובמקביל מבססים את העתיד הדיגיטלי של העיתון בעברית: "אנו, כוועד, מרגישים שלא מתאמצים מספיק להחזיק את העיתון. אין ספק שעיתון שמפטר יותר ממאה עיתונאים לא יהיה אותו עיתון, גם אם אין לנו ספק שהוא ימשיך להיות העיתון הכי טוב. היינו רוצים שההנהלה תסביר את החזון העיתונאי שלה: לנו יש חששות שאין לה חזון כזה. מצד אחד, הליכה לדיגיטציה מייצרת יותר עבודה ויותר משימות ומצד שני- מצמצמים בכח אדם: איך פותרים את האבסורד הזה?" והתשובה שאנחנו מקבלים היא: 'זה המצב, ומי שלא מתאים את עצמו, לא ישרוד'". אומר חבר בועד.

גם דבריו שלו על עיתון הארץ שימשיך להיות "הכי טוב" הם אוקסימורון, המשתקף בשאלתו "אם הולכים לייצר עוד עיתון סטנדרטי, אז מה התוחלת? הרי תחומי סיקור שלמים ייעלמו". אם הדברים שלו אינם משקפים את האבסורד, הרי נימת הייאוש והפקפוק הנשמעת מקולו עושה זאת: אנו עדים למצב שבו אפילו ראשי המאבק אינם בטוחים כלל וכלל שהעיתון יינצל. אפילו רעיונות לבקש מבית הדין צווי מניעה נגד הפיטורים לא זכו עד כה לתמיכה נלהבת: תופעה המשקפת יותר מכל את הרמת הידיים, את אימוץ המנטרה של ההנהלה שאותה ביטא השבוע מו"ל העיתון עמוס שוקן במכתבו לעובדים: זה המצב Take it or leave it.

[related-posts title="עוד על משבר הארץ"]

ומה עם כתב בוושינגטון?

המהדורה הדיגיטלית באנגלית מתנהלת מוושינגטון על ידי חמי שלו שלדברי עובדים חולש על כל מה שמתרחש בגולה הדווייה, עד כדי כך שלכתבת העיתון בוושינגטון נטשה מוזגוביה יש סיבה לדאגה. אבל בינתיים יש שם בחירות.

"הסיפור האמיתי" אומרת לנו עיתונאית מהארץ "הוא על המעמדות והקליקות. עכשיו הכל נפתח, כשאנשים מגלים שכל אחד דואג, בשורה התחתונה, לעצמו. אם מישהו השלה את עצמו שעיתונאי בכיר וותיק שמוגן בחוזה קיבוצי יגן עליו מפני פיטורים, עכשיו הכל מתפוצץ לו בפרצוף. מעולם לא הייתה אחדות שורות, ועכשיו הדבר הזה נחשף במלוא כיעורו".

בתגובה למכתבו של שוקן לעובדים נמסר מן הועד "אנחנו דוחים את טענותיו ואומרים שלא דייק בדבריו". ואשר להמשך הצעדים: "אנו שוקלים את צעדינו לשבוע הקרוב וממשיכים להתנהל באחריות".

Print Friendly

על אודות אורה עריף כץ

עיתונאית, ספרנית, מידענית, כותבת, מתמקדת בתקשורת, חקר תרבות ושאר ירקות. לבלוג שלי ב'רשימות' טחנות הרוח: https://ora21.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה בארץ, ביקורת התקשורת, מדיה, מדיה בחדשות, פנאי, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על אינטרסים, מתח ויריבויות מאחורי הקלעים של הארץ

  1. מאת אלונה‏:

    תגובה לעמית.

    גדעון לוי "בעל גישה פשרנית לסכסוך הישראלי פלסתינאי"? נו באמת, למה אתה עושה לו הנחות? הוא בעל גישה של שונא ישראלים ואוהב פלסתינאים. חד וחלק. השינאה ניבטת לו מהעיניים, משפת הגוף ומהמילים שיוצאות לו מהפה בכל פעם שהוא מתראיין בנושא הקונפליקט הישראלי פלשתיני. הוא רווי בשינאה תהומית שלא הייתה יכולה לבייש אף עוכר ישראל באשר הוא. אני פעם הייתי מנויה על ה"ארץ" וכאות מחאה על כך שהם מעסיקים עיתונאי אכול בכזאת שינאה, הפסקתי את המנוי.
    צדקת לגמרי כשאמרת שהוא לא הומניסט. הומניסט הוא אדם שאוהב את כל בני האדם, גם את היהודים. לכן זה באמת לא מפליא שהוא לא מגלה סולידריות עם הקוליגות שלו, מה איכפת לו שעתידם הכלכלי בסכנה, אבל אם חלילה לפלסתינים אין מקורות פרנסה, לוי יירק רעל ושיטנה כלפי ישראל.

  2. מאת עמית‏:

    ראשית לא מפתיע שלוי איננו בין הלוחמים למען העובדים, לוי הוא עיתונאי ימני (כלכלית) בעל גישה פשרנית לסכסוך הישראלי פלסתינאי אבל איננו ומעולם לא היה הומניסט.
    שנית שווה לזכור כי בשנים האחרונות כל העיתונות הישראלית מקדמת את סדר היום הקפיטליסטי, ומתנגדת לסולידריות מעמדית.
    הכתובת על הקיר מדברת על השינויים הטכנולוגיים, גם על המשבר הכלכלי שמקטין את ההוצאה על עיתונים, אבל אסור לשכוח שהבור אליו נופלים עכשיו רוב עיתונאי ישראל נובע מקוצר הראות שלהם ומהעובדה ששירתו את הפטריצים בלי להבין שהם פלבאים אפילו פרולטריון (המעמד הכי נמוך שלא משלם מס בגלל עוני).