לפני מספר שנים הגיע אלי מאמר באינטרנט על פסיכיאטר מהוואי, ד"ר איהליאקלה היו לֶן שמו, אשר שיפר לבלי הכר את מצבם של אסירים חולי נפש שהיו מאושפזים במחלקה סגורה בבית חולים ממשלתי בהוואי. הוא לא פגש אף אחד מהם באופן אישי.

האופן בו פעל היה כזה: הוא קרא את התיק הרפואי של המאושפז ואז חקר את עצמו, היכן בתוכו מתקיים אותו דפוס מנטלי שגרם למטופל להיות במצב בו הוא נמצא, ולבצע את הפעולות הקרימינליות אשר ביצע. באמצעות כלי ההוֹ'אוֹפּוֹנוֹפּוֹנוֹ הוא ריפא את מה שמצא כדורש ריפוי בתוכו, וככל שהתקדם בריפוי הפנימי-האישי שלו, כך גם השתפר מצבו של המטופל.

הכלים בהם השתמש ד"ר היו לן, היו משפטים המכילים תדרי-על מנקים ומתמירים של חמלה, סליחה, אהבה וקבלה, בעזרתם הוא ניקה את תודעתו וריפא על-ידי כך את מקור האלימות והסבל של המאושפזים בבית החולים.
. 

המשפטים המרפאים:

אני מצטער/ת (על הקושי שאני חווה, על מה שבתוכי שיצר את הסבל)

אנא סלח/י לי (סליחה על מה שבתוכי שגרם למצב הזה)

אני אוהב/ת אותך (את עצמי, את היקום, את אלוהים. מה שמתאים)

תודה (ליקום, לאלוהים, למי שמרגישים להודות)

וכפי שמספר ד"ר היו לן:

"תוך מספר חודשים, מטופלים שהיו קשורים בשלשלאות יכלו כבר להתהלך חופשי, כאלה שהיה צריך לתת להם תרופות חזקות, התחילו להפחית להם בהדרגה את המינון, ואלה שלא היה להם סיכוי לצאת אי פעם, שוחררו מבית החולים. מעבר לכך, הצוות במחלקה התחיל לבוא לעבודה בשמחה".

הסיפור במלואו מופיע בספר שתורגם לאחרונה לעברית, "אפס מגבלות", שכתב ג'ו ויטלי (ממשתתפי הסרט "הסוד"), ביחד עם ד"ר היו לן, בהוצאת פראג.
. 

כאילו מישהו הדליק את האור בתוכי לעד

קראתי את המאמר שוב ושוב כשהתרגשות עצומה מפעמת בתוכי: היה בכך אישוש ואישור לידיעה פנימית שכבר הייתה בי כנראה מאז ומעולם לגבי אחדות הכול, לגבי היותנו שזורים זה בזה, יחידה-הווייתית אחת שבה כל אחד מאיתנו משפיע על האחר, ומושפע ממנו. המאמר הזה הביא את ההבנה הזו אל המודעות הערה שלי באופן שהרגיש כאילו מישהו הדליק את האור בתוכי לעד.

ואכן, בפועל מה שקרה היה שבמשך כשבועיים, מרגע שהתחלתי לעבוד עם אותם "כלים" שהיו במאמר, כמעט ולא ישנתי, ומצאתי את עצמי "מנקה" את התודעה שלי כל העת.

זה הרגיש כאילו משהו בי בחר להתמסר לתהליך הניקוי והריפוי הפנימי הזה ללא הפסקה, והתוצאות היו מדהימות ומפתיעות בכל יום מחדש.

מצבים שהרגישו "תקועים" מזה שנים – השתחררו. דברים שרציתי שיקרו – קרו "מעצמם". אולי המפתיע והחשוב מכל עבורי היה שהכול קרה מבלי שכיוונתי לשום דבר ספציפי, מבלי שיצרתי שום מטרות וציפיות בעבודה עם השיטה.

בשלב זה בחיי, אחרי יותר מ-20 שנה של חקירה, לימוד ועבודה התפתחותית בעזרת גישות שונות ומגוונות, כבר היה לי ברור שאני לא יודעת מה אמור לקרות בכל רגע, מה נכון ומיטיב ביותר בכל מצב. היה ברור לי שרובד האישיות שלנו מוגבל בשדה ראייתו והבנתו את תסריט החיים שלנו במלואו, ומתוך כך מוגבל ביכולת לנהל את הריפוי העצמי שלנו בפועל. גם עזרה מבחוץ לא יצרה את פריצת הדרך המיוחלת, וניתן לומר שחשתי סוג של אובדן דרך מאחר ותמיד נותרה בי ההרגשה שהדברים לא מתנקים ולא נרפאים עד הסוף, ושהשאריות הללו משפיעות עלי מאד, מייסרות אותי ולא מאפשרות לי לחיות את החיים שלתחושתי נועדתי לחיות.

לכן כשפגשתי את השיטה של ההוֹ'אוֹפּוֹנוֹפּוֹנוֹ, שאחד מעקרונות היסוד שלה הוא ההנחיה לשחרר לחלוטין ניסיונות שליטה בתהליך הפנימי, להתמסר לגמרי לאינטליגנציה הגבוהה, היודעת-כל, ולתת לה "לנהל" לשם שינוי את התהליך כולו, חוויתי סוג של הארה, חיבור מיידי והתרגשות.

תחושות אלו, בהמשך יתברר לי, מאפיינות רבים שפגשו את השיטה.
. 

כשאנחנו מנקים את ההתניות והזיכרונות, אנחנו מרפאים את עצמנו

החלטתי לחקור את השיטה לעומק. למדתי אותה אצל מורים מחו"ל, וחקרתי את האינטרנט כדי להגיע לחומרים המקוריים של מביאת השיטה בצורתה המודרנית: מורנה סימיאונה.

מורנה היתה קאהונה, שפירושו: "מומחית בתחומה", אשר התמחתה בריפוי, ובין שאר תפקידיה גם הנחתה טקסי הוֹ'אוֹפּוֹנוֹפּוֹנוֹ בדרך המסורתית.

פירוש המילה הוֹ'אוֹפּוֹנוֹפּוֹנוֹ הוא "להשיב למצב הרמוני", להביא את מה שיצא מסדרו הנכון לכדי "תיקון". בעבר, הדבר נעשה באמצעות "מתווך", הלוא הוא הקאהונה, אשר הנחה טקס "גישור" בין מי שהתגלעה ביניהם מחלוקת.

לפני כ-40 שנה, כאשר מורנה סימיאונה הבינה שמצב התודעה הקולקטיבית בעולם משתנה, היא פרסמה את תהליך ההוֹ'אוֹפּוֹנוֹפּוֹנוֹ החדש שיצרה, קודם בכנס קאהונות בהוואי, בו הוא התקבל תוך תמיכה גורפת, ואחר-כך ברחבי העולם: באו"ם, באוניברסיטאות יוקרתיות, בבתי-חולים ובכנסים בארה"ב ובאירופה.

התהליך המעודכן היה שונה בכך שהיה אישי ועצמאי, פשוט ביותר ליישום, ללא צורך בתיווך של קאהונה או כל מתווך אחר, ואיפשר ריפוי פנימי עמוק לכל אדם.

התהליך הזה נקרא "זיהוי-העצמי-דרך-הו'אופונופונו" והכוונה בכך היא שהוא מאפשר לנו לגלות את העצמי-המקורי-הטהור שלנו, זה שנמצא ברובד ה-אפס, כפי שזה נקרא בהוֹ'אוֹפּוֹנוֹפּוֹנוֹ, כלומר ברובד המקור עצמו – מרחב בו אנו קיימים בפועל כהוויה נטולת מגבלות, מודעת לעצמה במלואה, עוצמתית לבלי שיעור, חופשיה,  נצחית ואינסופית.

כשאנו מנקים את ההתניות והזיכרונות המתעתעים שקיימים בתוכנו, אשר מגבילים אותנו ויוצרים מציאות של כאב רגשי או מחלה, תחושת מחסור או בדידות בחיינו – אנו מרפאים את עצמנו, וחוברים מחדש אל "העצמי המקורי" שהוא מי שאנחנו באמת.

זו מטרת התהליך ואת זה מאפשרת העבודה עם הכלים שבשיטה, שהינם תדרים אנרגטיים, אותם אנו מפעילים באופן מנטלי, או על ידי השימוש בהם. ישנם כלים נוספים למשפטים המרפאים, חלקם סוגי מזון ומשקה, צמחים ודוממים, והעבודה איתם קלה ביותר ליישום.

גם ילדים קטנים יכולים לעבוד בדרך זו, מאחר ואין צורך להבין כיצד הדברים פועלים, מספיק "להפעילם".

.
כולנו חלק משלם ומושפעים זה מזה

טכניקת ההוֹ'אוֹפּוֹנוֹפּוֹנוֹ מושתתת ומבוססת על תודעת אחדות מלאה, על ההבנה של החוק היקומי האומר שכולנו חלק משלם אחד-ואחדותי, שזורים זה בזה ומושפעים זה מתודעתו המשתנה של זה.

.
וזה עובד כך:

כשאנחנו מנקים ומרפאים את מה שמגביל אותנו, משתנה ההדהוד הפנימי והחיצוני שלנו. ההדהוד הזה יוצר אדוות משפיעות שמאפשרות שינוי וריפוי הסביבה שלנו: בני משפחה, חברים, שכנים, עמיתים ובוסים בעבודה.

על ידי כך שאנחנו מרפאים את עצמנו, אנחנו הופכים את זה לאפשרי ונגיש למי שבסביבתנו הקרובה והרחוקה, ותורמים באופן ממשי לרווחתו ו"תיקונו" של העולם.

ההוֹ'אוֹפּוֹנוֹפּוֹנוֹ מחבר אותנו לחוויית האחריות האישית שיש לנו על חיינו ועל המציאות שלנו, להיזכרות בכך שכל מה שקורה לנו  "בחוץ" הוא שיקוף מדויק לפנימיותנו, למה שקיים בתודעה שלנו.

אם אני חווה התנגדות מאנשים סביבי זה כי בתודעה שלי קיימת כבר חוויה פנימית של התנגדות, של מאבק, של נפרדות. תדרים אלו שבתוכי פועלים ורוטטים במרחב ויוצרים מציאות הנמצאת בתאום תדר איתם. כלומר: מציאות של מאבקים, מלחמה, התנגשויות, חוסר הרמוניה ונפרדות.

אם בתודעה שלי קיימים פחד וצער, שנוצרו עקב ההיסטוריה האישית שלי, רטטים אלו יהדהדו וייצרו מציאות בתדר דומה בחיי שוב ושוב, עד שאנקה וארפא אותם בפועל.

כשאני נזכרת שאני בעלת-הבית היחידה על חיי, ורק אני אחראית לכל מה שקורה בהם, יש בכך הקלה גדולה. כי אם כך, הרי שאינני תלויה באף אחד אחר ובשום גורם חיצוני, ואני עצמאית וכל-יכולה ביצירת שינוי מלא בחיי ובמציאות הסובבת אותי.

לחלקנו זו חשיבה-מהפכנית לגמרי.

חלקנו יחוו זאת כהיזכרות פנימית של ידע שמאז ומתמיד ידענו, רק שכחנו והיינו צריכים להיזכר בכך.

בכל מקרה, עם ההבנה הזו ועם התקדמות הריפוי הפנימי שמאפשרים כלי ההוֹ'אוֹפּוֹנוֹפּוֹנוֹ מגיעה חוויה של חופש, עצמאות, אי-תלות, ורווחה גדולה מאד.

קולגה שלי מכנה זאת:
"השיטה האלוהית לריפוי פצעי הנפש ויצירת התעלות".
. 

הילה להיס, מלמדת הוֹ'אוֹפּוֹנוֹפּוֹנוֹ ומנחה אנשים בתהליכי טרנספורמציה אישיים, ליצירת שינוי, ריפוי והגשמה עצמית. בעלת תואר ראשון ביחסים בינלאומיים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ולימודי פסיכולוגיה לתואר ראשון באוניברסיטת ניו-יורק. מאחוריה קריירה כמנהלת בכירה בתחום הפרסום, השיווק, והייעוץ האסטרטגי, לחברות גדולות מקומיות ובינלאומיות.