במחשבה שאחרי מעשה, טוב שהיה האקט הצבאי (המיותר) הזה. טוב מאוד שהיה. וטוב מאוד שאלה היו מחולליו. טוב שהיה המבצע הזה, כי מהיום הוא יהיה עמוד הענן שלאורו (או בצילו) ייאלץ בנימין נתניהו להמשיך את מסלול חייו. מסלול חייו האישי, המשפחתי, הפוליטי, המדיני. זה לא יהיה לו קל. והוא ייאלץ להמשיך לחיות איתו מאותו כיסא שעליו הוא יושב עכשיו. אף אחד לא יפטור אותו מהעונש שהוא בישל לעצמו ובעצמו.

טוב שהיה עמוד הענן הזה גם בשביל אביגדור ליברמן. טוב מאוד שהיה. טוב שהוא היה השותף הבכיר השלישי לאקט הסמי-צבאי המשונה הזה. טוב מאוד שהוא היה חלק ממנו. חלק בכיר ממנו.

טוב שהיה המבצע הכאילו צבאי הזה; מבצע שבו מדינה חזקה, עשירה (מדינה מאוד עשירה שחלק ניכר מאזרחיה עניים מרודים), שבו מדינה חמושה וממוגנת עד לשורשי שיערותיה שפכה הרס במיליארדים על שכן זעיר, עני, מוכה, מבודד, מנודה. רמוס – אבל נחוש.

ואל תגידו מלחמה. לא על האקט הזה, גם לא כל קודמיו הדומים לו (לא חומת מגן ולא עופרת יצוקה ולא קשת נחושה ולא בטיח); אפילו לא מלחמות לבנון למיניהן. כן, קרבות; כן, הרוגים ופצועים. אבל מלחמה? תקראו קצת על מלחמות ותבינו במה מדובר. דבר אחד משותף לכל האירועים האלה ומלחמות: מי שמת, מי שנפצע – לא מבדיל בין זה לבין זה.

הבן של ההיסטוריון הדגול לומד על בשרו כמה ההיסטוריה יכולה להיות מרה וכואבת

טוב שהיה האקט הזה, בשביל שבנימין נתניהו ילמד את הלקח הקטן-גדול שלו. הסופר והוגה הדעות ב. נתניהו, בנו של ההיסטוריון הדגול; הנסיך הכחול; האיש והאנגלית; האיש והשיער הכחול; האיש שיודע הכל על טרור ובעיקר על איך אפשר לנצח את הטרור – כל טרור, בכל מקום ובכל תנאי –  בשלושה מהלכים פשוטים. האיש שהמציא את מט הסנדלרים של הטרור, קיבל שיעור בענווה היסטורית. הוא אולי למד מאביו על חשיבות הראייה ההיסטורית, אבל כמו אביו – הוא סירב ומסרב לראות את המציאות שלנגד עיניו. ובמציאות אין מט סנדלרים. בטח לא במציאות המזרח-תיכונית של שנות האלפיים. בעצם מעולם לא היה.

וכך גם האיש הנחוש השני: שומר הברים בדימוס, הדיפלומט המוכשר, האיש שהליכותיו נעימות ומזגו פושר; האיש שהורשע בהכאת ילד ועשה מה שצריך בשביל ששום מסמך או עד מרשיע לא יתגלגלו לידי חוקריו הרופסים; האיש היחיד שמבין ערבית (ע"פ עדותו שלו); הדמות הפוליטית הכי דומיננטית והכי מסוכנת, שעשויה להיות די בקרוב ראש ממשלה בישראל.

ובכן, האיש הנחוש הזה, שכמו המציא את הביטוי שכל כך אהוב עלינו מימי השריון – מה שלא הולך בכוח הולך ביותר כוח – כבר לא יפציץ את סכר אסואן. אפילו לא את תחנת הכוח האומללה של עזה-סיטי. האיש שהתקפל בפני הרבנות ושליחיה; שלא העביר ולו חוק אזרחי אחד; שלא השכיל להרחיק חברי מפלגה פרועים, סוררים, שיכורים ואלימים; האיש שמתפאר בכך שרק הוא מקיים הבטחות למרות שלא קיים אפילו אחת קטנה; גם האיש הזה קיבל מהמציאות שיעור מאלף.

וככה גם אהוד ברק. האיש שנולד להיות שר ביטחון ועשה בדיוק מה שצריך בשביל להמשיך להיות כזה גם בשנה הבאה.

אין פתרון. אין פתרון צבאי. אין פתרון של כוח. ומי שלא למד את זה – עוד ילמד

וככה, בשמונה ימים של הלם והפתעה, הם למדו – שלושתם כאחד – שאין פתרון. ואם יש שמץ של סיכוי לפתרון, הוא בוודאי לא פתרון של כוח. כי כמו בשריון: כשאתה מנסה לפתוח אום של בוגי בכוח, ובעוד קצת כוח, ובעוד הרבה כוח – הגוז'ון נשבר והבוגי נתקע.

הם הפסיקו את המהלך הזה ברגע שהבינו שכל רגע אחד נוסף יביא אותם אל קיצם הפוליטי; ויותר מזה: הם הבינו, סופסוף, שלא משנה כמה הם ימשכו את כולנו להמשך הפעילות, מהאוויר וגם מן הקרקע – שני דברים יתגשמו בוודאות: חרבון מוחלט של עתידם הפוליטי והאישי, ועל הדרך גם קטסטרופה ביטחונית ובעיקר מדינית.

ברק, פיקח וערום משני שותפיו גם יחד, הבין את זה קודם. הוא, בניגוד לשני שותפיו, מעולם לא התיימר למגר או להשמיד או לצרוב תודעה או להעביר מן העולם. הם הבינו את זה רק בדיעבד. וזה לא שהם יחשבו אחרת מחר או מחרתיים, וזה ממש לא אומר שבעוד כמה חודשים הם ייצאו לעוד מבצע עם כינוי אידיוטי אחר. אבל היום הם מבינים. גם זה משהו.

אין ספק שמר וגברת טרור, האנשים שהיו בטוחים שיש להם ביד את הפתרון הסופי (כן, כן), מבינים היום שמה שהיה הוא שיהיה. שעזה היתה כאן אתמול ותהיה כאן גם מחר; שהחמאס כאן ולא ייעלם; שהפתרון יהיה חלקי, שתהיה פשרה, שאפשר אולי להשמיד תשתיות אבל אי-אפשר להרוג רוח.

וכמו שקודמו של מר טרור בתפקיד, אהוד ("עד כאן") אולמרט, סיים את המלחמה שלו בקיצוץ שאריות ההלוואה והחיסכון שעל פדחתו והשלמה מבודחת עם הקרחת שמתחת, כך גם יבוא יומו של השיער הכחלחל. כי סופו של כל דבק להתייבש, כל צבע לדהות וכל בלורית להיעלם.

כן מר טרור, כל חייך הקפדת היטב להסתיר ולהסתתר. והיה לך הרבה מה להסתיר – מעל ומתחת לראש. אז מר טרור, הגיע הזמן לצאת לאור. לא, לא תנצח את הטרור. תחזור לספרים שאתה עצמך כתבת, תקרא לעצמך בקול רם את התקציר – לא תאמין כמה שתישמע פתטי אפילו באוזניך שלך. ואחר-כך תרים את הראש למראה. תפרק את ההלוואה, תחזיר את החיסכון, תשטוף את הצבע, תשתחרר.

כי אף אחד לא קונה יותר את הרהיטים שלך. כולם רואים היום שמתחת לפורמייקה התכלכלה, הטרמיטים מרקיבים את שאריות הנסורת.

 [related-posts title="מאמרים נוספים בנושא עמוד ענן"]