תענוג לקרוא את "בזעיר אנפין" – סוף סוף ספר כיפי, מצחיק ושנון, השר ששר בהומור דק שיר קינה מושחז, אך מלא חמלה למגזר הפרטי ההולך ונעלם אל מול התאגידים הגדולים והרשתות הנוגסים בו בכל פה, ועמו למבנה החברתי המשתנה. הגיבורים הם בעלי החנויות הקטנות – לא אילי הון, לא בעלי מקצועות חופשיים, לא פקידים בשירות המדינה או אנשים המונעים על ידי אידיאולוגיות, כמו בקיבוצים, בהתנחלויות ועוד.

חלק מהגיבורים ממשיכים את השושלת העסקית של הוריהם, שעלו ארצה בשנות השלושים והארבעים.

כל הדמויות בספר הן בני הדור השני, והם משמרים או מנסים לשמר את התרבות האירופית הנשכחת של הוריהם האשכנזים. הסיפור מתרחש בתל-אביב של סוף שנות השמונים ותחילת התשעים, בצפון הישן של העיר – מעוז האשכנזיות המושרשת. אזור הדרום ובני עדות המזרח כמעט ואינם מוזכרים כלל, ואם כן, הרי זה בהקשר רקע גרוטסקי, כמו דמותו של יצרן הבגדים הזולים.

הטריגר הוא רצונם של בני המשפחה לצאת לטיול משפחתי בזייפלד, עיירת נופש קסומה באוסטריה. הכמיהה לחופש השנתי, או לבריחה השנתית לחו"ל של כל אחד מהם, על סיבותיו ומניעיו השונים היא הדלק המניע את העלילה. אחד מתגעגע לארוחות הבוקר המפוארות וללחמניות הטריות, ואחת מתגעגעת לטיולים בנוף המושלג, לעצים ירוקי העד ולמסלולים בהרים.

הניסיונות של בני המשפחה להתאים את עצמם לתרבות הצריכה המשתנה מעוררים חמלה וגיחוך בו זמנית. אחת משתי האחיות גיבורות הספר היא דבורה זלצמן, המנסה להגדיל את ההכנסה על ידי ארגון תצוגות אופנה וירידי מכירה בבתים ובאתרי נופש הומים, כמו פארק המים בשפיים. אחותה ציפי, לעומת זאת, ממשיכה לנהל את הפרפומריה הישנה של אמה, ומתחילה את המסע בעולם האופנה הזולה. איש איש בעולמו, אישה אישה בצרותיה, ובניסיונותיהם לנתק את כבלי החיים הקטנים. הבן לומד הנדסה בארצות הברית, בעוד הבת, הבוחרת לנגן במשור, פורצת את המסגרות התרבותיות-מסורתיות של המשפחה.

כדאי לשים לב לדמותה של הדודה – שריד אחרון של דור ההורים – ולהשתלבותה בחיי המשפחה, בעיקר
בארוחות שישי המתוארות בפירוט רב ומשעשע.

מדובר בעולם הולך ונעלם, הנמוג אל תוך התרבות החדשה הצומחת כאן.

ואולי הגיבורים האמיתיים הם הרצונות והתאוות של דמויות שאינן גדולות מהחיים, אלא נגזרו בתבניתם של אנשים קטנים – שאיפות בורגניות נקודתיות של שיפור תנאי החיים, גודל מסך הטלוויזיה, ונסיעה לחו"ל.

המתח הנוצר בין הדורות הוא מאבק בין השקפות חיים שונות וניסיונות לשבור את התבניות המוכרות – ואולי לשרוד בתוך שינוי הנכפה מבחוץ, עם שינויי העתים. לאורך הספר מהדהד בעוז קולו של חנוך לוין, אם כי בלי המרירות והלעג המר הנלווים לנקודת מבטו. אני נשארתי עם הצחוק והלב הנכמר על הדמויות המוכרות ועל חסרונותיהן האנושיים, אנושיים כל כך.

בזעיר אנפין מאת ירמי פינקוס, הוצאת עם עובד, ספריה לעם, שנת 2012, 310 עמודים