הפועל ירושלים סיימה כמה שבועות של גיהינום עם פיטוריו של קטש והחתמתו של דרוקר. למרות מאזן שלילי מאז שהגיע האחרון, שי בר מאמין שהוא האיש להחזיר את המועדון למקום שאליו הוא שייך

מאת בר שי

הפועל ירושלים הגיעה למשחק הביתי מול גלבוע/גליל (והפסידה 79:67) למפגש בין שתי קבוצות שידעו הפסדים מרים ברבע גמר הגביע. גלבוע של ליובין היא קבוצה יציבה העונה, והוכיחה באמצעות הניצחון על דרוקר כי ההפסד לפועל תל אביב בגביע לא היווה עדות לשבר בקבוצה. בעבור ירושלים ההפסד לצפוניים היה המשך ישיר ליכולת מהגביע מול ראשל"צ, או בעצם לרצף הפסדים לא סימפטי, שאולי נקטע למשחק אחד באדיבות בני השרון/הרצליה.

לדני קליין כבר מתחיל להימאס. התקשורת, ואבנר קופל בפרט, כבר הכתירו את ירושלים לקבוצת פאר בכדורסל הישראלי, כזו שיש לה בלעדיות להפתיע את מכבי תל אביב במעמדי השיא. ייתכן וה-DNA הזה היה תקף לסוף שנות התשעים, ולתקופה קצרה תחת דן שמיר ושרון דרוקר בתחילת שנות האלפיים. ארבעה גביעי מדינה, גביע יול"ב. מאיר טפירו וסמי בכר תלו תקוות גדולות בקבוצה.

אותו דני קליין, בסגנון הניהול הייחודי שלו, הביא את החורבן השלישי של ירושלים. קליין פועל רבות למען י-ם, ובמשרה מלאה. כיאה לקבוצה המקשרת עצמה לסמלי הקומוניזם, אימץ לעצמו קליין את האמרה "המטרה מקדשת את האמצעים". בפעם הראשונה שבה קודשה המטרה, הוחתם קני וויליאמס כבוסמן, בזכות דרכון צ'כי מזויף.

ציפייה גוררת אכזבה. קצת אחרי יול"ב ההוא, היה זה עידן גאידמק. מיליארדר יהודי הגיע, תרם מיליוני דולרים, ובשלב ראשון ללא דרישה לבעלות, הצהיר כי יגנוב אליפות ממכבי תל אביב, וכי הקבוצה תשתתף ביורוליג בשנה שלאחר מכן. גאידמק פתח את הצוהר לשני גביעי מדינה רצופים. היה זה עניין של זמן עד שגאידמק ידרוש בעלות, ואיתה התערער מעמדו של קליין.

מאז שרויה הפועל "מגדל" ירושלים בתרדמת רעשנית במיוחד, עם ריטואל קבוע של הצהרת כוונות, פתיחה טובה של העונה, הגעה למעמד הגביע, התרסקות, ובסוף עצבים ולרוב פיטורי מאמנים. עידן קטש הביא עמו הבטחה גדולה, עם חוזה לשנתיים, ואמון רב כלפי חוץ. הרומן מלכתחילה גרם להרמת גבות. קטש, מכביסט, חיית לילה ועושה את הדברים בדרכו שלו, אל מול הלחץ והבלעדיות הסדוקה של דני קליין.

העונה הראשונה של קטש בירושלים הסתיימה בתוצאה טובה יחסית, אך עם אכזבה גלויה מצד הנהלת הפועל ירושלים, שציפתה ליותר מכוכבי האליפות של גלבוע/גליל. העונה הנוכחית נפתחה בסימן עסקים כרגיל, מה שמלמד כי השגרה הירושלמית בוערת, ומחכה בכליון עיניים לנפילה של קטש, ולמהלך ה"התפוטר" המקובל. כאמור, עסקים כרגיל.

במקביל, ושלא במנותק, חדר ההלבשה במלחה מספק סיפורים שמפרנסים מדורי רכילות, ובזה אחר זה נשמעים קולות של שחקנים מאוכזבים מקטש. בריאן רנדל יוצא משלוותו.

קטש עוד הספיק להחתים את דימיטרי מקיימי בשבוע האחרון שלו בפועל ירושלים. השבוע, תוך פחות מחודש, נחתך מקיימי יחד עם ג'ון תומאס ולוק ג'קסון. המהלך הזה מראה בעיקר סימנים ראשונים לקו המנחה ולחשיבה של דרוקר, לאחר שבועיים וחצי בחדר ההלבשה של מלחה. ירושלים היא קבוצה מוכשרת, ודרוקר שם לב לאווירה בחדר ההלבשה, כשבכל משחק לפחות שני שחקנים לא מתלבשים ולא מתביישים להראות את אי שביעות הרצון שלהם ממעמדם הנוכחי. הקטנת הסגל בירושלים יכולה ליצור מחויבות מוגברת של השחקנים.

השלב הבא של דרוקר יהיה להחזיר את אמון השחקנים בעצמם וביכולתם, וכן להשיב את יובל נעימי לפרקט, ולהציב לו את הגבולות הברורים ביחסי מאמן-שחקן, תחום שבו עדיף דרוקר על קטש.

הכישלון של ירושלים יצא מפרופורציה. למרות כל מה שעברה, ירושלים עדיין מוצאת את עצמה במקום הרביעי בטבלה, עם אופציה טובה מאוד מול אשקלון בחוץ, באווירה פחות מלחיצה מזו של האוהדים הירושלמים במלחה. אשקלון מגיעה פצועה פיזית ומנטלית, וזו ההזדמנות להעלות את המורל הקבוצתי, לחזור לתלם, ובמאי גם לפיינל-פור הישראלי.