פתאום "טובת המדינה" לנגד עיניהם. פתאום הם מדברים על "ראייה ממלכתית". פתאום ח"כ משה גפני מדבר על "האינטרס הצר של שנאת החרדים". כשהחבל הפוליטי מתהדק סביב צווארם של ראשי המפלגות החרדיות הם שוכחים – ובעיקר מנסים להשכיח – כיצד לפתו את אצבעותיהם סביב צווארה של הממלכה כדי לחלוב ממנה עוד ועוד תקציבים והקצבות לישיבות, לאברכים, למימון ההשתמטות מהצבא והבטלה מעבודה.

מזלנו הוא שלפעמים המרצע יוצא מתוך השק וחושף את האמת המסתתרת מאחורי הדיבורים החלקלקים. בניגוד לח"כ משה גפני המתוחכם והמנוסה מאוד, שקשה לתפוס אותו בפליטות פה ובאמירות לא מחושבות – חשף אמש בבוטות, השר לשעבר שלמה בניזרי, את האמת העירומה. היה זה כאשר בתכניתו  ברדיו החרדי "קול ברמה", הוא הודה – מבלי שאפילו לחצו עליו – כי כדי להציל את מה שמכונה בפיו "עולם התורה", הוא מוכן לשבת אפילו עם… חנין זועבי.

סוף סוף יש מישהו שאומר את האמת, לא נעימה ככל שתהיה – ומכריז קבל עם ועולם כי מה שמעניין אותו זה "התקציבים שלנו". האמת הזאת, שיצאה מפיו של השר לשעבר, ראוייה לכל שבח.

"אף פעם לא נכנסנו לחשבונות שלכם, כמה מיליארדים המתנחלים מקבלים בשביל איזה כביש נטוש באיזשהו מקום", הוכיח השר והאסיר לשעבר בניזרי בשער, את ראשי הבית היהודי. "אנחנו רוצים לדאוג לתקציבים שלנו, גם אם המחיר יהיה שההתנחלויות ייפגעו. ברגע שזה יגיע מול תורת ישראל, בסוף אתם תזעקו. אני מוכן לשבת עם זועבי בתוך הממשלה, אם המחיר הוא הצלת עולם התורה".

בניזרי המשיך: "אני אומר לכם, אולי בנט בסוף לא ייכנס. נתניהו עוד ייתן את שר האוצר לגברת יחימוביץ', ותקום ממשלת שמאל שגם ש"ס תהיה בתוכה. הדגל של הממשלה הזו יהיה החזרת שטחים ואז נראה אתכם, אתם משחקים ברולטה רוסית היום, 'רק לא ש"ס, רק לא ש"ס'". בניזרי אף תקף אישית את נפתלי בנט: "הרפתקן צעיר שבא עכשיו לעשות מה שבראש שלו. אני מסופק אם הוא דתי או לא דתי, לא הצלחתי להבין".

אז בואו נסיר לפחות, את המסכות ונדבר לעניין: "הממלכה" מעניינת את המפלגות החרדיות כקליפת השום. "טובת המדינה" מבחינתן של המפלגות הללו היא טובת המשך זרימת התקציבים מקופת המדינה – ושלא יספרו לנו סיפורים. כאשר ח"כ זאב אלקין והשר משה (בוגי) יעלון מכניסים את המפלגות החרדיות תחת ההגדרה של "המחנה הלאומי" ומזהירים כי השארתן מחוץ לקואליציה מסכנת את האפשרות להקים "ממשלה לאומית" – הם צריכים לשאול, לשיטתם הם, איך זה מתיישב עם נכונותו של בניזרי לשבת בקואליציה אחת עם חנין זועבי, שלפיד פסל אותה על הסף.

האמת היא – ומישהו חייב לומר אותה, גם אם היא לא נשמעת "פוליטיקלי קורקט" – שהמפלגות החרדיות חייבות דיאטה רצינית וארוכה מאוד מעטיני השלטון. האמת היא שכבר מזמן היה צריך להפסיק את ההפקרות הזאת, שבה מגזר שלם בציבור משוחרר מחובות בסיסיות ולעומת זאת, מתוגמל בתקציבים מיוחדים שאין מילה אחרת לתארם מאשר אתנן פוליטי. ולא, לא מדובר רק על השוויון בנטל בגיוס לצבא. הגיוס לצבא הוא רק חלק מהבעיה.

שערורייה קטנה לא פחות, מאי השוויון בין דם לדם, היא האופן שבו שוחררו רשתות החינוך החרדיות, במשך שנים, מהחובה ללמד את מקצועות הליבה – ולמרות זאת המשיכו לקבל מימון נדיב מקופת המדינה. בעוד 20 שנה פחות או יותר, למעלה ממחצית התלמידים במערכת החינוך יבואו מהאוכלוסייה החרדית. אז יהיה כבר מאוחר מדי. אם התלמידים הללו לא ילמדו כראוי מתמטיקה, אנגלית, מדעים, אזרחות והיסטוריה – נגזר גורלנו להפוך מאחת המדינות המתקדמות בעולם למדינת נבערת של העולם השלישי. ואז לא יעזרו כל התפילות וכל הברכות. אפילו אם נעלה מדי יום ביומו על קברי צדיקים ונשתטח אפיים ארצה – זה לא יציל את מדינת ישראל מגורל רע ומר של מדינה פונדמנטליסטית, ענייה, מקבצת נדבות שאיבדה את עליונותה על סביבתה העויינת.

אנשי הליכוד ביתנו ובמיוחד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אוהבים לחזור לאחרונה על המנטרה לפיה הם "לא מקבלים פסילות של ציבור בקרב עם ישראל". ראשי החרדים נוהגים לנפנף הרבה ב"אהבת ישראל" וב"אחדות העם". אולם האמת היא שהראשונים לפסול צבורים שלמים ולזרוע ריב ומדון בציבור הישראלי, היו ראשי המפלגות החרדיות. הגדיל מכולם לעשות הרב עובדיה יוסף. וכי מי קרא למפלגת הבית היהודי "בית של גויים"? ומי אמר על ציבור אנשי השמאל ש"אלה כולם מלאכי חבלה"? ומי כינה את שופטי בית המשפט העליון "בועלי נידות"; קרא למורים החילוניים "חמורים" ואמר כי ביום ששולמית אלוני תמות "צריך לעשות משתה"? ומי אמר על יצחק שמיר – "אוכל השקץ, העכבר והחזיר" וכינה אפילו את בנימין נתניהו – עיזה עיוורת". היום מחזרים אנשיו של הרב עובדיה על פתחה של "העיזה העיוורת" – ומתחננים שלא  ישאיר אותם בחוץ.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נתון בימים אלה בשיאו של מאמץ, כדי להשאיר את החרדים  בקואליציה שלו. זוהי טעות אסטרטגית – ולא רק מזווית הראייה הממלכתית הכוללת, שטובת המדינה לנגד עיניה. זוהי טעות גם מנקודת המבט הפוליטית האינטרסנטית של נתניהו עצמו.

סקר שבוצע בהזמנת ערוץ 10 מצביע על כך ש-76 אחוזים (!!!) מהציבור מעדיפים ממשלה בלי מפלגות חרדיות, שתורכב ממפלגות הליכוד ביתנו, יש עתיד והבית היהודי. רק ארבעה אחוזים (!!!) היו רוצים ממשלה חדשה שתכלול את הליכוד ביתנו ביחד עם המפלגות החרדיות והבית היהודי. אחד עשר אחוזים היו מעדיפים לראות את מפלגת העבודה ביחד עם הסיעות החרדיות בממשלת הליכוד שתקום.

אם נתניהו לא יתחשב בדעת הציבור הרחב – הוא יכול לשכוח מראשות הממשלה בקדנציה הבאה, כפי שאהוד ברק איבד את תמיכת הציבור ברגע שבו לא שעה לקריאות "רק לא ש"ס". מאידך, נאמנותן של המפלגות החרדיות – שכיום מאיימות כי יתמכו בשמאל – תהייה נתונה תמיד לזה שישלשל לכיסיהן את התקציבים הגדולים ביותר. נכון, הם עלולים להעביר את תמיכתם לשמאל, אם יהיה מסוגל לשלם להן – אבל באותה מידה יחזרו לתמוך בנתניהו ברגע שייווכחו לדעת שהוא יוכל "להביא להם את הסחורה".

האמת היא כי השתחררות הציבור בישראל, מעול המפלגות החרדיות, תביא טובה גם לציבור החרדי. זה לא יהיה קל ולא יהיה פשוט. זה יהיה מלווה בתהליך קשה מאוד של "קריז". האינטרס של המפלגות החרדיות הוא להחזיק את צאן מרעיתן כמה שיותר נמוך, מבחינה כלכלית והשכלתית – כדי להגביר את התלות בהן. החרדים ברובם הגדול נתונים היום בשבי רבניהם הקיצוניים וראשי המפלגות החרדיות, כמו שהנרקומן תלוי בסוחר הסמים.

אלמלא התלות הזאת רבים – רבים מאוד – היו יוצאים מהעוני שנכפה עליהם ומשתלבים בחברה הישראלית מבחינה כלכלית וחברתית, כפי שגם החרדים בברוקלין משתלבים בחיי החברה האמריקאית, עובדים לפרנסתם וכל זאת מבלי לאבד כהוא זה מדתיותם.

[related-posts]