החלטת הרמטכ"ל שלא להניח את הדגלון, על קברו של החלל האחרון, משום שיהדותו מוטלת בספק היא "החלטה בזיונית". כך נאמר בעצומה שפורסמה הבוקר באינטרנט. יוזמי העצומה – תומכי העבודה יוצאי רוסיה – תובעים להחליט כי הדגלון יונח בקבר של החלל האחרון בלי קשר ליהדותו.

"מאז שנת 2003 מתקיימת מסורת לפיה את תחילת אירועי הזיכרון לחללי צה"ל מציין טקס הנחת דגלון בקבר הנופל האחרון. השנה גילינו שלא כל חייל שווה בערכו, וכך הניח השנה רמטכ"ל דגלון בקבר של החלל היהודי ולא החלל שיהדותו מוטלת בספק שנפל אחרון", נאמר בעצומה. "מדובר בהחלטה בזיונית אשר הובילה למתקפה תקשורתית על נהלי הצבא. כתוצאה מכך, התקבלה החלטה לעדכן את הנוהל כך ש'מעתה יונח דגלון הרמטכ"ל גם על הקבר הצבאי האחרון שהתווסף לחלקה הצבאית בהר הרצל באשר הוא, זאת בנוסף לדגלון שיונח בחלקה המרכזית – כדי להמשיך במסורת שהונהגה עד כה יחד עם המשפחות השכולות'.

"האם המשפחות השכולות של החיילים ש'יהדותם מוטלת בספק אינם חלק מספק במסורת שעל הרמטכ"ל להניח שני דגלים במידה והנופל האחרון אינו יהודי אבל אם הוא הינו יהודי דגל אחד מספיק?", נאמר בעצומה. "רוח צה"ל, המסמך הערכי אותו כל חייל מחוייב לשאת כחלק מהפק"ל (פקודות קבע לחייל) שלו, גורס כי: "צה"ל וחייליו מחויבים לשמור על כבוד האדם. כל אדם הוא בעל ערך שאינו מותנה במוצא, דת, לאום, מין, מעמד ותפקיד". כלומר -צבא ההגנה לישראל מצפה מחייליו לא להפלות בין אדם לחברו אבל נראה כי צה"ל לא רואה את עצמו מחויב לאותם ערכים ומפלה בין חייליו.

"איך ייתכן כי המדינה דורשת מכל אזרחיה שירות חובה, בלי לדרוש ליהדותם, אולם כשמגיע הרגע לכבד את ההקרבה, היהדות משחקת את התפקיד המכריע. אנו דורשים מצה"ל לשנות את הנוהל לאלתר ולהחליט כי הדגלון יונח בקבר של החלל האחרון בלי קשר ליהדותו, דגלון אחד בלבד כפי שהיה קורה אילו היה החלל האחרון יהודי".

קבוצת מחאה אחרת – חברי 'דור 1.5', קבוצת צעירים דוברי רוסית שפועלת במסגרת מכון 'שחרית' – עלתה אתמול במחאה על החלטת הרמטכ"ל לקברו של יבגני טולוצ'קו והניחה דגל ופרחים על קברו. בפוסט שפרסמה הקבוצה בפייסבוק נאמר: "אנחנו מוחים על כך שהרמטכ"ל לא מצא לנכון לכבד את יבגני טולוצ'קו, גם לא לאחר שהודה בטעות והביע צער. כאב לנו לגלות שהנוהל שונה ולהבא, הרמטכ"ל אמנם יניח דגל על קברו של החלל האחרון גם אם המדינה לא מכירה ביהדותו, אבל יניח דגל נוסף על קברו של החלל האחרון שהמדינה כן מכירה ביהדותו וכך יזכיר לנו, שוב, שיש כאן אזרחים סוג א' וסוג ב' – וגם יהודים סוג א' וסוג ב'.

"אנחנו חושבים שגבולות העם היהודי רחבים יותר מגבולות ההלכה האורתודוכסית ואנשים רבים – חלקנו נמנים איתם – שייכים לעם הזה גם אם יש להם אימא, סבתא או סבתא-רבתא שאינה יהודיה לפי ההלכה. כמו גם מי שהתגיירו בגיורים שהממסד לא מכיר בהם, או כאלו שלא יכולים להוכיח את יהדותם לפקידי הממסד הדתי.

"לכן, אנחנו פגועים גם מישראלים ליברלים שהתקוממו נגד אי הנחת הדגל בנימוק של 'זה לא משנה אם החלל הוא יהודי או גוי'. כן, גם אנחנו חושבים שכל בני האדם שווים, והיה צריך להניח את הדגל גם אם היה מדובר בחלל מכל עם ודת אחרת, אבל יש פה גם נושא פנים יהודי שחשוב לנו לדבר עליו ולא ברור לנו מדוע אפילו החילונים הליברלים הכי גדולים מקבלים את ההגדרות של הממסד הדתי כאילו הן תורה מסיני.

"לצערנו", אומרים חברי הקבוצה, "לא שמענו את הצעקה מהפוליטיקאים דוברי הרוסית, אלו שדור ההורים שלנו העלה לשלטון. אולי הם לא רוצים לעורר את הנושא הכואב של 'מיהו יהודי' והאפליה שנגזרת מכך כי הם פוחדים להרגיז מישהו, או כי הם חושבים שהמצביעים דוברי הרוסית ממילא בכיס שלהם. אבל אנחנו לא רוצים לעמוד מנגד, ולא רוצים להסתפק בביקורת. אם אף אחד לא משמיע את קולנו, אנחנו נשמיע אותו. אם המדינה לא רוצה לכבד אחד מאיתנו, ישראלי כמו כולם וכנראה גם שייך – בפועל – לעם היהודי גם אם ההלכה האורתודוכסית לא מוכנה להכיר בכך, אנחנו נכבד אותו. לכן עלינו להר הרצל והנחנו דגל ישראל ופרח על קברו של יבגני טולוצ'קו".