"החיים של כל אחד ואחת מאיתנו, וחיי המדינה שלנו הם דבר מופלא, שאינו מובן מאליו. מיום לידתה של ישראל, כוחות רבים נערכו להכחידנו. הם לא צלחו במזימתם. הם לא יצליחו לעולם". כך אומר ראש הממשלה, בנימין נתניהו. נתניהו אמר את הדברים בטקס המרכזי של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, בהר הרצל בירושלים.

"בשבוע שעבר נפגשתי עם קבוצה של ילדים וילדות נערים ונערות שאבותיהם נפלו בקרב בעת מילוי תפקידם ובפעולות טרור", סיפר נתניהו. "צעירים נפלאים אלה ייצגו בעיניי את כל משפחתנו, משפחת השכול, שבט שחוצה את כל שדרות החברה הישראלית.

"יהודים ולא יהודים שחייהם נצרבו בשכול: בנים ובנות, אבות ואמהות, אחים ואחיות, אלמנים ואלמנות. הסתכלתי על הילדים וחשבתי בליבי, הם כל כך צעירים! בטרם הספיקו להזדקף מלוא קומתם נחתה עליהם הגדיעה הנוראה של חרב השכול. אחד הילדים אף לא זכה שאביו ייגע בו כי היה בבטן אמו כשאביו נפל. הם לא זכו לחוות את אביהם ולהטמיע את אישיותו בנפשם. לא היתה להם הזדמנות להצטייד בעצותיו של אבא ובחום אבהי, שישמשו אותם בהמשך חייהם.

"הסתכלתי עליהם והשאלות הציפו אותי: כיצד יתמודדו עם תחושת החסר הנורא? עם העובדה שהם שונים מילדים אחרים? עם הכאב האיום של האמהות שלהם? דיברנו על כך, תחילה בהיסוס ואחר-כך בפתיחות הולכת וגדלה. אחד הנערים שאל אותי – 'איך אתה מתמודד עם אובדן אחיך?' השבתי בכנות: 'אינני יודע איך לייעץ למישהו כיצד להתמודד עם אובדן כזה'. 'אמא אומרת שצריך להמשיך הלאה', אמר מישהו אחר.  נזכרתי בגבורתה של אמי, שאיבדה את בנה הבכור, ואמרתי לו: 'אמך גיבורה'. ועוד אחד שאל: 'האם זה חישל אותך?' עצרתי לרגע, חשבתי, ואחר-כך אמרתי: 'במובן מסוים כן. כי אין כמעט דבר שיכול להשתוות לכאב כזה'.

"והיו כמה ילדים שלא רצו לדבר כלל. אמרתי להם שאני מבין אותם, כי הדיבור על האובדן מעלה תחושות עזות שיכולות לשתק אותנו. כל משפחה והיגון שלה.  ובכל זאת, אנו מכירים את התוגה המשותפת לכולנו, את החיים של לפני ואחרי, את הגלד שלעולם לא ייעלם. אין מזור אמיתי ואין נחמה שלמה.

"ואולי המענה למוות הוא החיים עצמם – החיים של כל אחד ואחת מאיתנו, וחיי המדינה והעם.  וחיי המדינה שלנו הם דבר מופלא, שאינו מובן מאליו. מיום לידתה של ישראל, כוחות רבים נערכו להכחידנו. הם לא צלחו במזימתם. הם לא יצליחו לעולם.

"הסתכלו סביבכם על הפלא שנקרא מדינת ישראל: ירושלים הבנויה לתלפיות, תל אביב התוססת, חיפה הפורחת, הנגב והגליל שנמצאים בתנופה חדשה, ומדינת ישראל כולה, שהיא אי שטוף-אור של יציבות וקידמה במרחב אפל, רוחש וגועש. ההצלחה שלנו הושגה בזכותכם, אזרחי ישראל,

"מדור המייסדים, דרך הדורות שהמשיכו לבנות וליצור, ועד דורנו אנו. מול צבר האיומים שנערם סביבנו, צה"ל היום חזק מאי פעם. נמשיך לבצר את כוחנו, נמשיך לייחל ולפעול להשגת שלום עם שכנינו, ונמשיך להגן על מדינתנו.

"ועם כל זאת, אנו יודעים שלא היינו כאן בלי נכונותם של לוחמינו להיאבק על קיומנו, וללא המחיר קורע הלב של אובדן טובי בנינו ובנותינו.  תמיד נזכור – יום העצמאות שאנו חוגגים מדי שנה הושג  בזכות לוחמינו – אלה ששרדו את הקרבות ואלה שנתנו את חייהם.

"בעיניים דומעות ובלב מלא גאווה, אנו מצדיעים  לנופלים, יקירינו גיבורי ישראל".

שר הביטחון, משה (בוגי) יעלון, אמר בבית העלמין הצבאי בקרית שאול: "עם רודף שלום אנחנו. ידנו לעולם תהיה מושטת, ונחתור בכל מאודנו להשלמה עם שכנינו. איננו רוצים לאבד את בנינו ובנותינו. אך לצערנו, ישנם עדיין לא מעט גורמים אשר מסרבים להכיר בזכותנו לבית לאומי יהודי בארץ ישראל באיזשהו גבול, ומאלצים אותנו להשיב מלחמה שערה כדי לגדוע את כוונותיהם. הם מנסים לפגוע בנו באופנים שונים ומאתגרים את כושר העמידה שלנו כחברה. האיומים אינם פוחתים – הם רק משתנים.

"פיגועי טרור, ירי רקטות על אוכלוסייה אזרחית ומסע דה לגיטימציה הם אתגרים שניצבים בפנינו בשנים האחרונות, ילוו אותנו גם בעתיד הנראה לעין ויאלצו אותנו להגיב ביד תקיפה.

"תוכנית גרעין של מדינה אשר מקדשת את שנאת היהודים והשמדת ישראל קורמת בימים אלו עור וגידים, ואם לא תטופל באופן הראוי, היא תאיים על ישראל, על המזרח התיכון ועל העולם כולו: אל לו לעולם לטאטא אל מתחת לשטיח את בעיית הגרעין האיראני, שכן ההיסטוריה הקרובה והרחוקה מוכיחה כי ויתור וחוסר נחישות עכשיו הם מתכון לחוסר שליטה ואסון בשנים הבאות.

"האזור נתון בטלטלה שכמותה לא חווינו. חוסר הוודאות גדול, מורכב וחלקו מגיע אל גבולותינו. עלינו לזהות את הסיכויים ולעמוד נחושים אל מול הסיכונים, מתוך ראייה מפוכחת, אחריות ושיקול דעת.

"בגבורתכן, משפחות יקרות, אתן מהוות סמל ליכולת העמידה של החברה הישראלית, אשר עומדת במבחן פעם אחר פעם אל מול האתגרים הניצבים בפניה. הצער והיגון, אשר מלווים אתכם יום יום ושעה שעה, הופכים נחלת הכלל.

"בלתי אפשרי להבין את עומקם של ייסורי הפרידה והגעגוע. כל נופל הוא עולם ומלואו, וכל משפחה שכולה היא עולם ומלואו. הפצע שלכן, לעולם יתקשה להגליד. כאב חד, קבוע, ילווה אתכן כל ימיכן. המחיר ששילמתן למען המשך קיומה של מדינת ישראל הוא כבד מנשוא, בלתי נתפס".

רות ויהודה פרל, הוריו של העיתונאי היהודי דניאל פרל ז"ל שנרצח בפקיסטן, הדליקו היום משואה בטקס יום הזיכרון שנערך ברחבת הסוכנות היהודית בירושלים. ההורים השתתפו בטקס השנתי של הסוכנות היהודית, לציון זכרם של היהודים שנרצחו בפעולות טרור ובאירועי אנטישמיות בעולם, זאת במקביל לציון זכרם של הנופלים במערכות ישראל ובפעולות איבה בארץ. בטקס השתתפו גם שתי אחיותיו של דניאל ז"ל, אשתו מריאן ובנו אדם שנולד כמה חודשים אחרי הרצח ולא זכה להכיר את אביו. על פי נתוני הסוכנות היהודית, מאז הקמת מדינת ישראל נהרגו מאות יהודים באירועי אנטישמיות ובפיגועי טרור נגד יהודים בעולם

פרופסור יהודה פרל, אמר בטקס: "אני מייצג שלושה דורות של קורבנות שנאת עם: סבי וסבתי נספו באושוויץ, אני ניצלתי בנס מרצח עם בשנת 1948 והרצח של בננו דניאל מסמן את קרבנות המחר של שנאת עם. נכדנו אדם נמצא כאן היום ואני רוצה שידע שמות אביו גרם למהפך במאבק של החברה נגד הברבריות. הקריטריון האבסולוטי של טוב ורע כמעט ונמחק, אך נולד מחדש עם הירצחו של דניאל בפקיסטן. המילים האחרונות של בני היו: אבי יהודי, אמי יהודייה ואני יהודי. 11 שנה אני מתפלל מתי תבוא בידי הזכות לקרוא את מילותיו של דניאל בירושלים, העיר בה חגג את בר המצווה. היום אני מקיים את הזכות הזאת בהדלקת לפיד הזיכרון בירושלים. זהו לפיד זיכרון, אבל זהו גם לפיד של גאווה יהודית ושבועה קולקטיבית שהטרור והרוע לא ינצחו ונכדינו יזכו לעולם טוב יותר".

 יו"ר הסוכנות היהודית, נתן שרנסקי, אמר בטקס: "אנו רוצים לזכור את כל אותם היהודים שנרצחו במדינות שונות בעולם בגלל הגאווה שלהם להיות יהודים והקשר שלהם למדינת ישראל. זאת מלחמה אחת שבה אנו עומדים כתף אל כתף חיילי צה"ל והעם היהודי כולו. כששונאינו מחפשים איך להתקיף יהודים הם מסתכלים על ישראל כמטרה. כשאויבינו מנסים לתקוף את ישראל ולא מצליחים, הם מתקיפים קהילות יהודיות בעולם. כך היה בארגנטינה וכך היה לפני כשנה בטולוז. דניאל פרל נסע לפקיסטן כעיתונאי אמריקני, אבל כאשר המחבלים תפסו אותו מילותיו האחרונות היו: 'אני יהודי, אבי יהודי, אמי יהודייה'. כל משפחתי יהודים ואנו קשורים לישראל. המילים האלו מעניקות השראה ליהודים רבים בעולם שגאים ביהדותם ובקשר שלהם לישראל".

דניאל פרל ז"ל, יהודי אמריקני בעל אזרחות ישראלית וכתב הוול סטריט ג'ורנל, נחטף בינואר 2002 על ידי קבוצה של מוסלמים קיצונים במהלך תחקיר עיתונאי שביצע בעיר קראצ'י בפקיסטן. כעשרה ימים לאחר חטיפתו הוא נרצח באכזריות על ידי חוטפיו. בקלטת שתיעדה את הרצח אומר דניאל: "שמי דניאל פרל. אני יהודי אמריקני. אבי יהודי, אמי יהודייה, אני יהודי". דניאל פרל מת בגיל 38. כמה חודשים אחרי הרצח, ילדה אשתו מריאן את בנם המשותף אדם. לאחרונה נעצר בפקיסטן חשוד שלקח חלק ברצח של פרל ז"ל. טקס יום הזיכרון ברחבת המוסדות הלאומיים בירושלים מאורגן על ידי הסוכנות היהודית בשיתוף עם ההסתדרות הציונית, הקרן הקיימת לישראל, מגבית קרן היסוד, הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה (JFNA) ומגבית קנדה.

מפקד חיל האוויר, אלוף אמיר אשל, אמר בטקס האזכרה לחללי חיל האוויר בהר הטייסים: "ביחד כאן על ההר אנו מפליגים בדמיון אל דמות חברינו שנפלו ויחד אנו גאים במדינה שלנו". עוד אמר אשל: "חיילינו לא נפלו לשווא. מילותינו דלות, הגרון חנוק, כתפינו איתנות לתמוך במשפחות וידינו פרושות לאמץ ולחבק והם, הנופלים, נמצאים אתנו ואינם".

מפכ"ל המשטרה, רב ניצב יוחנן דנינו, סיפר בטכס האזכרה לנופלים משורות המשטרה על החלל האחרון של משטרת ישראל. "לפני ימים לא רבים ביקרתי את משפחתו של רב-סמל בכיר האני טרודי אשר נפל אל מותו במהלך מרדף אחר פורצים. בני משפחתו סיפרו לי על שוטר, סייר שביצע את תפקידו מתוך שליחות. שהיה גאה בארגון. במדים. בשירות. על קברו הבטיח לו בנו שימשיך בדרכו. דרכו הערכית, הנחושה, לשרת ולהגן על תושבי המדינה. חללי משטרת ישראל, השב"ס וכב"א כבבואתה של החברה הישראלית, מייצגים את הפסיפס החברתי במדינתנו. מגוון תפקידיהם ודרגותיהם  מייצגים את אתגרי הביטחון המורכבים. הלאומיים. המוטלים על הארגונים העומדים על ביטחונו האישי של העם. כולם, ללא הבדלי דת או עדה. דרוזים, צ'רקסים, בדואים, יהודים, מוסלמים ונוצרים. כולם אחים לנשק. אחים למשימה. אחים בדם. זוהי משמעותה וכוחה של רעות.  שמענו היום קדיש מפיו של בן. ממשיך דרך. רועי כהן משרת במשטרה ובחיל שאביו היקר כל כך אהב. רועי, בשירותו במשטרת ישראל רושם פרק נוסף– משפחתי לצד לאומי של שירות במשטרת ישראל.  אורו של האב מאיר את דרכו של הבן ומורשתו מלווה את דרכה של משטרת ישראל כולה. משפחות יקרות, שורת הנופלים ארוכה ארוכה מדי וארוכה ממנה היא שורת השכול. כל נופל הותיר אחריו הורים, אחים, בני זוג. ילדים. כל נופל הותיר אחריו זיכרונות וחלל עמוק כל כך שאין בכוחו של הזמן ואין בכוחן של מילים למלא", אמר המפכ"ל.