לא נולדתי על האדמה הזאת, ונופיה לא נצרבו בי בשנות ילדותי. כילד,  לא חלמתי שיגיע הרגע ואעמוד כאן, לצד קברו של חוזה המדינה, כנציגה של כנסת ישראל. לא חלמתי לא בגלל שלא העזתי, ולא בגלל שפחדתי. כילד, בקושי הכרתי את מדינת ישראל, ולא חלמתי להיות חלק ממנה; ומשכך, לא ידעתי שחלום כזה אפשרי, שאפשר לחלום רחוק כל-כך, עמוק כל-כך, שונה כל-כך. והנה, היום, ה' באייר שנת תשע"ג, אני ניצב כאן, עשרים ושש שנים בדיוק מה' באייר תשמ"ז, היום שבו שוחררתי מהכלא, ולבי הומה, עולה על גדותיו, מלא תפלה והודיה. "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"!

כך אמר יו"ר הכנסת, ח"כ יולי אדלשטיין, בטקס פתיחת חגיגות יום העצמאות בהר הרצל בירושלים. אדלשטיין ציטט מ"שיר השיירה", של אריק איינשטיין: "בלשונות רבות מספור דברנו וזה את זה כמעט בכלל שלא הכרנו ומקומות רבים מאוד עזבנו ורק מקום אחד רצינו ואהבנו". ונמשכת שיירה מן המאה שעברה, רחוקים כבר היוצאים איכרים  וחלוצים שעמלו עבדו בפרך בלי לראות את סוף הדרך".

"אבל השיירה", אמר יו"ר הכנסת, "לא נמשכת מן המאה שעברה ואף לא מזו שלפניה; שורשיה עמוקים הרבה יותר. השנה, בשנת הששים וחמש לעצמאותנו, אנו מציינים את שנת 'המורשת הלאומית'. המורשת הלאומית שלנו לא החלה במאה שעברה ולא באלף שעבר. המורשת הלאומית שלנו היא בת אלפי שנים.

"התנועה הציונית ומדינת ישראל, חבות את קיומן למורשת הלאומית שעצבה אותנו כעם ואיחדה בינינו בשנות הגלות", אמר יו"ר הכנסת אדלשטיין. "לא אנחנו שמרנו על הזיכרון; הזיכרון שמר עלינו. לא אנחנו שמרנו על המורשת, המורשת שמרה עלינו. המורשת הלאומית הנחילה לנו את ספר הספרים וזרעה תקוה בלב גולי בבל. לימוד התורה ותקוות הגאולה זקפו את ראשם של לוחמי המרד הגדול, והנחו את מסירותם של חכמי יבנה. הם שעודדו את יהודי אירופה בזמן מסעי הצלב, וחזקו את לבות האנוסים בספרד הרחוקה. היא שעמדה למעפילי 'אקסודוס', שקמו מאפר המשרפות והצטרפו למאבק להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. היא שעמדה לנו והיא שתעמוד לנו, גם היום, גם עכשיו, בבניית העתיד כאן במדינת ישראל.

"לא רק הגורל מחבר אותנו יחד – זהו גם הייעוד המשותף", אמר ח"כ אדלשטיין. "ערכי הליבה של עם ישראל ומורשתו הם שמאחדים אותנו, על אף השוני. הם שמחברים אותנו זה לזה, והם שיעצבו אותנו בעתיד כעם. אינני רואה לנגד עיני כור היתוך תרבותי. להפך! השוני, שיש הרואים בו גזרה – אני חווה אותו כברכה. יש מי שרואים בגוון התרבותי והאתני של ישראל אסון. הם רואים במחלוקות ובהבדלים בינינו סימן להתפוררות. אבל אני רואה בהם סימן לחיים, הבטחה לצמיחה.

"המורשת הלאומית של העם היהודי, התרבות היהודית, היא תרבות של מגוון ושל מחלוקת. היא תרבות הרואה ערך בכך ש'שבעים פנים לתורה'. אני רואה לנגד עיני חברה ישראלית שבה אין ישראלי אידאלי, אין ישראליות אחת. יש עושר של חוויות ישראליות, מגוון של זהויות ישראליות. העושר התרבותי והאתני יוצא הדופן הוא חלק מסוד ההצלחה, מהפלא של מדינת ישראל.

"הפלא הכלכלי, והיותה של ישראל מעצמה טכנולוגית נובעים במידה רבה מהשלוב בין צברים ועולים, תעוזה ישראלית ותחכום יהודי. איננו צריכים להשלים עם המגוון בלית בררה, אלא לטפח אותו, ולאפשר לו להמשיך להתקיים ולהצמיח אותנו. אנחנו חייבים להמשיך ולהתווכח. אבל כשאנחנו מתווכחים על 'שיווין בנטל' או על תקציב, על 'שמאל' ו 'ימין', אסור לנו לשאוף לריסוק היריב! אנחנו צריכים לשאוף לחברה שבה יש יריבים; חברה שבה יהודי חרדי יוכל לממש באופן מלא את צורת החיים שבה הוא מאמין, ובתוך כך לקבל עליו אחריות לביטחונה ולעתידה של המדינה, כשם שעושה זאת בן גילו החילוני. עלינו לאפשר מגוון של זהויות, לצד מורשת משותפת, עשירה".

יו"ר הכנסת אמר כי משיאי המשואות שנבחרו השנה הם יחידים המיצגים אומה שלמה: "אנשי רוח ואנשי מעש, אנשי ספר וסיף, בעלי מחויבות אישית עמוקה מאין כמותה לשמור הזיכרון ולהנחלתו. הם מעבירי הלפיד, לפיד המורשת והזיכרון, מדור לדור".

"כבר ששים וחמש שנה מדינת ישראל חוגגת את יום הולדתה, אך קיומה עדין אינו מובן מאליו", אמר יו"ר הכנסת. "ששים וחמש שנה שמדינת ישראל חוגגת את עצמאותה, ויש כאלה שעדין מתעקשים שלא להכיר בה. לא להכיר בנו.

"נאבקנו על זכות קיומנו, ואנו עומדים הכן על המשמר לשוב ולהגן על המדינה שהקמנו ביזע, בדם, ובעמל קשה. איש לא ירתיע אותנו! אנו נחושים להמשיך ולרקום את החלום הציוני לגווניו; להמשיך ולבסס את הציונות, מבית ומחוץ. עלה נעלה, כי יכול נוכל!"