מי זוכר את השם ארנסט יפת? הוא היה מנכ"ל בנק לאומי לישראל בשנים 1970–1977, ויושב ראש מועצת המנהלים של הבנק בשנים 1977–1986. האיש שהיה הבנקאי מספר 1 במשק הישראלי ונחשב לדמות מיתולוגית, בעלת עוצמה כמעט בלתי נתפסת, היה מראשי האחראים למשבר ויסות מניות הבנקים, לפני שלושים שנה בדיוק –  והורשע בשורה של עבירות הקשורות בכך. בפסק הדין שהרשיע אותו נאמר כי "נחשב בעיני הרשויות וגורמים מרכזיים בכלכלה הישראלית ובבנקאות הבינלאומית כמומחה מהמעלה הראשונה, כבעל קשרים ענפים וחשובים ביותר לכלכלת המדינה וכמי שעשה רבות לגיוס הון ומטבע חוץ למדינת ישראל". אולם כל זה לא עזר לו ביום פקודה – ובסופו של דבר הוא מצא עצמו, ביחד עם עוד כמה מחבריו מנהלי הבנקים, מורשע בבית משפט.

גם אז – בדיוק כמו היום – היו לא מעט גורמים שביקשו לגונן על בעלי ההון הגדול ועל מנהלי הבנקים. אחד מהם היה היועץ המשפטי לממשלה, יוסף חריש, שהחליט כי די בהדחתם של ראשי הבנקים המסחריים שוויסתו את מניותיהם, ואין עניין לציבור בהמשך התביעה במישור הפלילי. אולם, נגד החלטה זו הוגשה עתירה לבג"ץ וזה החליט ב-9 במאי 1990 להפוך החלטה זו וקבע: כי על היועץ המשפטי להעמיד לדין 26 גופים האחראים לוויסות המניות: הבנקים, ראשי הבנקים ובכיריו – בהם ארנסט יפת – ורואי החשבון של הבנקים.

יפת, שעזב את ישראל לא שב למשפט ונעדר מהמשפט, שבו עמדו לדין האחראים לוויסות המניות. לאחר ששב לישראל, הוא הועמד לדין במאי 1994, בנפרד משאר ראשי הבנקים, בבית המשפט המחוזי בירושלים. כיוון שהוסכם על הצדדים כי הראיות שהיו במשפט הבנקים ייחשבו כמי שנשמעו גם במשפטו, הרי הוא הסתיים במהירות (לפי עיתון הארץ, בתום 45 דקות), לאחר יום נוסף הורשע יפת, והוא נידון ל-11 חודשי מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי ולקנס בסך 900 אלף ש"ח. היה זה העונש החמור ביותר בפרשת ויסות המניות. ביולי 1994 ערער יפת לבית המשפט העליון, אשר לא ביטל את ההרשעה, אולם המיר את המאסר בפועל.

מאז שפרצה פרשת ויסות מניות הבנקים ועד היום לא שילמו אישית, מנהלי בנקים ומוסדות פיננסיים אחרים, על מחדלים חמורים בניהול. דור שלם חלף מאז פרשת ויסות מניות הבנקים, שזיעזעה את אמות הסיפים של המשק הישראלי, והנה הולכת ונחשפת במלוא חומרתה תופעה – שהעסקה בין מנכ"לית בל"ל, רוסק עמינח, לבין נוחי דנקנר, היא כנראה רק קצה הקרחון שלה.

לא שלא ידענו על כך קודם. ידענו, ועוד איך, שמנהלי בנקים גדולים וטייקונים שהימרו וכשלו בכספנו סוגרים ביניהם עניינים ומוחקים חובות. ידענו גם ידענו על ה"תספורות" שבעלי ההון הגדול עושים לכספי הפנסיה שלנו. ידענו – אבל אולי לא ידענו עד כמה חמורה ומושרשת התופעה.

והנה בא הבוקר העיתון "גלובס" וחשף כי עפ"י נתונים שנאספו במשרד מבקר המדינה, בין השנים 2008 עד 2011 בוצעו בישראל 94 הסדרי חוב בשוק איגרות החוב, בסכום כולל עצום של 21 מיליארד שקל. הנתונים נאספו במשרד מבקר המדינה, במסגרת ביקורת עומק המתקיימת זה תקופה ארוכה בתחום הסדרי החוב וה"תספורות". ל"גלובס" נודע עוד כי רוב הסדרי החוב שנרשמו בשנים אלה היו בהיקפים כספיים גדולים, של יותר מ-100 מיליון שקל כל אחד. על-פי בדיקתו של מבקר המדינה, בשנת 2011 לבדה, ניתנו כ-72% מהאשראי הבנקאי לציבור ל-2% בלבד מהלווים.

גלובס מוסר עוד כי בדיקתו של משרד מבקר המדינה עתידה להתפרסם במסגרת הדוח השנתי הקרוב של המבקר, בחודשים הקרובים, שיעסוק בעיקר בנושאים כלכליים. מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, מוטרד מאוד מתופעת ה"תספורות" והסדרי החוב שנעשים בין הבנקים לבין הלווים הגדולים במשק. להשקפתו, הדבר מלמד על רמתה הגבוהה של הריכוזיות לפי לווים במערכת הפיננסית. בדיקת המבקר מתמקדת בתחום ריכוזיות האשראי לקבוצות עסקיות גדולות וההגנות הניתנות למחזיקי אג"ח קונצרניות.

טוב לדעת שמבקר המדינה בודק לעומק את התופעה החמורה הזאת, אולם אין די בכך. למבקר המדינה סמכויות לבדוק רק גופים מבוקרים עפ"י החוק. המבקר אינו יכול לבדוק את הגורמים הפרטיים המעורבים בעסקאות ה"תספורת" ושמיטת החובות למיניהן. מבקר המדינה בוודאי שאינו יכול לזמן אליו את נוחי דנקנר, או את יצחק תשובה – ולדרוש מהם הסברים.

את זה הבינו היטב בשנת 1983, כאשר פרץ משבר מניות הבנקים. היה ברור כי רק גוף בעל סמכויות מלאות, כשל בית משפט, שאינו מוגבל רק לחקירת גופים מבוקרים, יוכל להתמודד עם הפרשה עצומת המימדים הזאת. כתוצאה מכך החליטה הוועדה  לענייני ביקורת המדינה בכנסת, בצעד שהיה אז חסר תקדים, לממש את סמכותה ולהחליט על הקמת ועדת חקירה ממלכתית.  ובעקבות החלטתה של הוועדה לביקורת המדינה הוקמה ועדת בייסקי.

בסופו של דבר, אחרי תהליך ארוך, שילמו מנהלי הבנקים שנמצאו אחראיים לוויסות הבנקים, במשרותיהם. הם נאלצו לפרוש. חלקם גם הועמדו לדין פלילי, הורשעו ושילמו מחיר אישי גם בהיבט הפלילי, אם כי עונשיהם הומתקו ע"י בית המשפט העליון.

מאז פרשת ויסות מניות הבנקים ועד היום לא שילם במשרתו אף חבר דירקטוריון או מנכ"ל, בבנק או בגוף מוסדי, על מתן הלוואות בקלות ראש, לטייקונים, ללא בטחונות מספיקים. להיפך, הבונוסים רק גדלו וצמחו למימדים מפלצתיים, העסקאות נסגרו במחשכים והטייקונים – שהיו צריכים להיות מוכרזים כפושטי רגל ולהיות מורחקים לצמיתות מעולם העסקים – חזרו לבתיהם שמחים וטובי לב. כמובן שאיש מאותם טייקונים לא הוכרח לשלם מכיסו את מחיר הכישלון העסקי.

התופעה של מחיקת החובות לאנשי ההון הגדול ושל ה"תספורות" היא חמורה – אולי לא פחות מוויסות מניות הבנקים – ולא רק בשל מימדיה הכלכליים ההולכים ותופחים. בפרפראזה על דברי יצחק רבין ז"ל, בעצרת שבסופה נרצח ע"י יגאל עמיר, אפשר לומר מבלי להסתכן כי התופעה הזאת – של ה"תספורות" ומחיקת החובות – היא כרסום יסודות הכלכלה והחברה בישראל. היא גורמת לאובדן אמון בשוק ההון, של כל אותם חוסכים קטנים שמנסים לאגור את מנת הברזל שלהם, ליום יציאתם לפנסיה.

נכון שלאותם חוסכים אין בינתיים ברירה והם שבויים בידי ה"מוסדיים" והגופים הכלכליים הגדולים, שמשחקים עם כספם. אבל אבדן האמון המצטבר, בסופו של התהליך, עלול להגיע למסה קריטית שתתפוצץ – ואז מחאת קיץ 2011 תיראה כטיול נעים של אחר הצהריים לעומת מה שעלול לקרות. (ועוד לא אמרתי מלה על תחושות הזעם וחוסר הצדק בגלל הפערים ההולכים וגדלים בחברה הישראלית, המחירים המשתוללים ותופעות הניצול המחפירות של עובדים בשוק התעסוקה)

כדי להתחיל ולהפוך את המגמה הזאת אין מנוס אלא להקים שוב ועדת חקירה ממלכתית שתוכל לרדת לשורשי התופעה ולחשוף אותה במלואה. רק ועדת חקירה ממלכתית תוכל לזמן לחקירה ולדרוש הסברים מכל הגורמים המעורבים בתופעה. רק ממצאיה של ועדת חקירה כזאת יוכלו להביא להעמדתם לדין של אחראים, אם יימצאו גם ממצאים פליליים.

להקמת ועדת חקירה ממלכתית עשויות להיות השלכות חיוביות, קודם כל בקביעת נורמה חדשה שלפיה מנהלי בנקים וגופים מוסדיים – משלמים מחיר אישי, לפחות במשרותיהם ובתנאי הפרישה שלהם, על החלטות פזיזות כמו מתן הלוואות עתק ללא בטחונות נאותים. ועדת חקירה ממלכתית תוכל להמליץ על חקיקה שתטיל גם על הטייקונים, שאינם עומדים בתשלום חובותיהם, סנקציות אישיות. לא בטוח שהכנסת תאמץ את ההמלצות האלה, אבל לפחות יהיה מי שיאתגר אותה כראוי. ועדת חקירה ממלכתית, אם תהיה אמיצה במסקנותיה, עשויה להיות המנוף שיחזיר, בסופו של דבר, את האמון של האזרח הישראלי בשוק ההון ובכלכלה הישראלית.

[related-posts]