סגן נשיא ביהמ"ש השלום בחיפה, השופט אינאס סלאמה, קיבל הבוקר (ראשון) את תביעתה של עיריית חיפה לפינוי מושכר ע"י האגודה למען שירותי בריאות הציבור, ממבנה ברחוב הגפן 26 בחיפה. העירייה מחזיקה במבנה ומנהלת בו מרכז לטיפול בנפגעי סמים. השופט קבע כי על האגודה לפנות את המבנה ולהשיבו לידי העירייה, כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ, תוך 75 יום מהיום וחייב את האגודה לשאת בהוצאות המשפט וכן בשכר טירחה ומע"מ.

עיריית חיפה  טענה בתביעתה כי היא "בעלת זכויות בנכס" וכי "האגודה מחזיקה בו בניגוד לרצונה ובלי שנחתם כל הסכם המתיר לה לעשות כן". עוד טענה, כי בשנת 2007 הודיעה העירייה לאגודה כי בכוונתה לפנות את המבנה ולמכור אותו ליזם פרטי על מנת שיפתח אותו כמלון, בהתאם לתכנית הפיתוח של האזור, אך האגודה לא שעתה לדרישתה ולא פינתה את הנכס.

מנגד טענה האגודה, שמדובר בתביעה שהיא בגדר מהלך כוחני ופסול שאין מקומו במערכת עירונית תקינה. לטענתה, המהלך מנוגד למצגים ולהתחייבויות מצד העירייה ואף יש בו משום הפרת חובתה בדין לפעול להקמתם ולקיומם של מוסדות דוגמת המרכז דנן. עוד נטען, כי משמעות מתן צו פינוי למושכר היא פגיעה קשה בתושבי העיר חיפה וסיכון שלום הציבור, שכן סגירת המרכז תוביל לאי מתן השירות למאות מכורים לסמים שלא יקבלו תחליף סם ולכן עלולים להתרחש אירועים רבים של אלימות, שימוש בסמים והפצת מחלות.

סגן הנשיא קבע בהחלטתו, כי אין חולק כי בין הצדדים לא נערך כל חוזה בכתב בנוגע למושכר וכי האגודה מפעילה את המרכז ושוכנת בנכס מאז שנת 1996. אין חולק גם כי בעת שנכנסה האגודה לנכס הותנתה שהותה במקום, בין היתר, בחתימת חוזה בו תתחייב לפנות את המקום על פי דרישות העירייה בהתאם לתכניות הפיתוח, וכי תקופת השימוש שאושרה לה עמדה על שלוש שנים בלבד. עובדות אלה מהוות את העוגן של התוצאה הסופית, שכן אפשרות פינוי הנכס עמדה על הפרק והונחה על השולחן מההתחלה ובלי שניתנה על ידי העירייה התחייבות אחרת בנוגע למושכר שיש בה כדי לאיין אפשרות זו.

השופט הוסיף כי חשוב לציין, כי לא נעלמה מעיניו חשיבותו של המרכז וחשיבות השירותים אותם הוא מעניק לאוכלוסיה הנזקקת להם. אולם, אין בכך כדי לטשטש את מצב הזכויות המשפטיות של בעלי הדין או כדי להקנות למפעילו של המרכז זכויות שלא על פי הדין, שעה שמצד אחד מדובר במפעיל פרטי (האגודה) ששוכן ללא כל חוזה במקרקעין השייכים לאחר, וכאשר בעל הזכויות במקרקעין מבקש לפנותו ומתנגד להמשך שהייתו.

עוד הבהיר השופט, כי ייתכן גם שאי מתן השירות של תחליף הסם במיקום הנוכחי עלול להקשות על אוכלוסיית המטופלים, שתיאלץ למצוא לה מקום חלופי (מרכז נוסף קיים בחוף שמן במבואות חיפה). יש לקוות, הוסיף השופט, כי האגודה תשכיל למצוא, בתוך פרק זמן קצר מאוד, נכס אחר אליו תעביר את פעילותה, ובכך גם סוגיה זו תבוא על פתרונה. כך או כך, העובדה שטרם נמצא מקום חלופי אין בה כדי לכבול את ידיה של העירייה מלעתור לסעד של פינוי, וזאת גם בשים לב לזמן הרב שחלף מאז הודיעה על כוונתה זו (עוד בשנת 2007).

השופט ציין כי העירייה עשתה ניסיונות לסייע לאגודה למצוא מקום חלופי למרכז הגמילה, ואף הציעה להשתתף בעלות דמי השכירות שלו. עוד קבע, כי השירותים שמעניק המרכז הם באחריות משרד הבריאות, שגם הפעיל שירותים אלה בעבר. בשל כך, החובה לדאוג למבנה שבו יופעל השירות האמור אינה מוטלת על העירייה, ובוודאי שאין היא אמורה לממן מכספי הציבור את הקמתם והפעלתם של מרכזים כאלה, אשר פועלים מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי.