על מי מוטלת האחריות כאשר הילד שלך יצא "סורר ומורה" ? האם הזוגיות ואורח חייהם של ההורים מהווים מודל אחיד, שווה בקול במראה ובגובה, שמתווה דרך חינוכית והורית בהירה לבנם, או שחלילה דרכם המבולבלת ומלאת הסתירות היא שהובילה את בנם למצב זה? על אלה ועוד בפרשת השבוע "כי תצא"
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
בפרשת "כי תצא" אנו קוראים על בן סורר ומורה. פרשייה זו היא אחת מהפרשיות הקשות ביותר בתורה, שכן לא ברור דיו מדוע מקבל בן זה עונש מוות. התורה מספרת כי הבן הזה אינו שומע בקול אביו ואמו, וכן שהוא "זולל וסובא", והכוונה בכך על פי חז"ל היא שהוא אוכל בתאוותנות. אך כאן יש לשאול – וכי על מעשים אלו מחייבת התורה עונש מוות?
המשנה במסכת סנהדרין אכן קובעת חד-משמעית – שלא. כלומר מעשים אינם מחייבים עונש מוות אלא, "בן סורר ומורה נידון על שם סופו. ימות זכאי ואל ימות חייב" (מסכת סנהדרין, פרק ח' משנה ה'). כרגע הוא נחשב זכאי, אך הדרך שבה הוא מתנהג תוביל בהכרח לכך שבעתיד הוא יתדרדר לעשות מעשים רעים יותר. אמנם אמירה זו גם היא אינה פשוטה כלל ועיקר, שכן היכן מצינו שאדם נהרג על דבר שלא עשה. זאת ועוד, קשה היא המחשבה שהתורה מתייאשת מלכתחילה מהיכולת לחנך ילד זה ולהחזיר אותו למוטב.
נראה שהתורה מבטאת כאן אמירה ולפיה יש מצב בו לא ניתן להאשים את ההורים בחינוך לא נכון, אלא שבאופן אובייקטיבי מדובר כאן במקרה אבוד שבו אי אפשר יהיה להסיר את הבן מדרכו הרעה.
בחז"ל אפשר לראות שני כיוונים שונים ביחס להבנת הפרשייה. כיוון אחד שמגדיר מהו בן סורר ומורה בקריטריונים כמעט לא ריאליים, וכיוון שני ששולל לגמרי את היות פרשייה זו רלוונטית. כלומר, שהתורה לא התכוונה שפרשייה זו תהיה למעשה. שני כיוונים אלו מצויים בגמרא במסכת סנהדרין:
אמר רבי שמעון, וכי מפני שאכל זה טרמיטר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי, אביו ואמו מוציאין אותו לסקלו? אלא לא היה ולא עתיד להיות. ולמה נכתב? דרוש וקבל שכר. אמר ר' יונתן: אני ראיתיו וישבתי על קברו (סנהדרין דף עא, ע"א).
בברייתא זו נחלקו רבי שמעון ור' יונתן. לפי ר' שמעון, מעולם לא היתה מציאות של בן סורר ומורה. ר' שמעון רוצה לומר שפרשייה זו איננה מציאותית משום שאין פרופורציה בין מעשיו של הנער לבין עונשו. לשיטתו הפרשייה כולה נכתבה כדי "לדרוש ולקבל שכר". דומני שהמשפט "דרוש וקבל שכר" איננו מורה על כך שנעשה דרושים תלושים בפרשייה זו ומזה נקבל שכר. אלא "דרוש וקבל שכר" מורה לנו לשבת ולחשוב מה המסר שהתורה רוצה ללמד אותנו כאשר היא כותבת פרשייה שכזו. גם לפי ר' יונתן יוצא שבכל תולדות תורה שבע"פ אין אנו יודעים להצביע על ילד אחד כזה. כלומר, גם לפיו מדובר במקרה כמעט בלתי מציאותי.
וברוח ימי אלול : ניגון "שלוש התנועות" המיוחד לבעש"ט, למגיד ממזריץ' ולאדמו"ר הזקן מחב"ד בביצוע של אביתר בנאי
נראה שהסיבה לכך שפרשייה זו כמעט בלתי מציאותית היא משום שחז"ל בעצמם מציבים קריטריונים מחמירים מאד כדי שיהיה אפשר לכנות נער בכינוי הנורא בן סורר ומורה.
הגמרא מביאה גם את דעתו של ר' יהודה שאומר: "אם לא היתה אמו שוה לאביו בקול ובמראה ובקומה אינו נעשה בן סורר ומורה" (שם). בהמשך הגמרא מזהה את דברי ר' יהודה עם דעתו של ר' שמעון. דהיינו, להגיד שנער מוגדר כבן סורר ומורה רק כאשר יש זהות מוחלטת בין האב לאם גם בקול, גם במראה וגם בגובהם, זה כמו לומר במילים אחרות: בן סורר לא היה ולא עתיד להיות. מדובר כאן במציאות בלתי אפשרית שלעולם לא תתממש. אם כן, מה ר' יהודה רוצה ללמדנו?
כפי שאמרנו בראשית הדברים, פרשיית בן סורר ומורה מסירה למעשה את האחריות מההורים ואומרת להם שהם אינם אשמים, אלא מדובר כאן במקרה אובייקטיבי של בן אבוד ושהם לא יכולים לעשות דבר בנדון. דבריהם של ר' שמעון ור' יהודה, שהופכים פרשייה זו לבלתי מציאותית, מחזירים למעשה את מלוא האחריות אל ההורים.
את המסר של ר' יהודה להורים אפשר להבין בשתי דרכים ההפוכות זו מזו:
ר' יהודה אומר להורים שאפשר להטיח את מלוא האשמה בילד רק כאשר ההורים שווים ביניהם בכל הרמות, אולם כל עוד יש פערים בין האיש לאישה, כל עוד אין הם שווים, הרי שא"א לכנות את הילד כ"בן סורר ומורה". כלומר, האחריות איננה לגמרי מוטלת על הילד כי אם גם על ההורים. דומני, שר' יהודה שם את האצבע על שורש הבעיה שהובילה את הילד לסטות מדרך הישר. הקונפליקטים המובנים בקשר של ההורים – הן ברמת הזוגיות שלהם והן ברמת ההורות שלהם – יוצרת אצל הילד בלבול וחוסר בהירות באשר לדרכו ומסלול חייו. ע"פ קריאה זו, על ההורים בראש ובראשונה להתבונן על עצמם ולחשוב איזו דרך ישרה הם מציגים בפני ילדם. האם הזוגיות שלהם ואורח חייהם מהווים מודל אחיד, שווה בקול במראה ובגובה, שמתווה דרך חינוכית והורית בהירה לבנם, או שחלילה דרכם המבולבלת ומלאת הסתירות היא שהובילה את בנם למצב הזה.
אולם ישנה קריאה נוספת, קריאת עומק דרשנית לדברי ר' יהודה. נתבונן שוב בדבריו של ר יהודה: "אם לא היתה אמו שוה לאביו בקול ובמראה ובקומה אינו נעשה בן סורר ומורה" – ר' יהודה אומר שאם ההורים לא שווים הרי שהילד לא נעשה בן סורר ומורה. עד כה קראנו משפט זה כאמירה משפטית-הלכתית, דהיינו שלמרות שהילד למעשה כן סוטה מדרך הישר איננו יכולים להגדירו בהגדרה משפטית של בן סורר ומורה אשר חייב מיתה משום שהאחריות מוטלת על ההורים. אולם אפשר לדרוש ולקרוא משפט זה כאמירה חינוכית-מציאותית כלומר, שר' יהודה נותן לנו את המפתח החינוכי לכך שהילד כלל לא יסטה מדרך הישר ועלינו לקרוא את דבריו כך: אם האב והאם שונים הרי שהילד לא יהיה סורר ומורה, היינו, הוא לא יסטה מדרך הישר. כאשר ההורים, על אף שונותם זה מזה, מתיימרים להציג תמונת עולם אחידה ושכביכול יש אחידות ביניהם הרי שגם את ילדם הם ינסו להכניס לאותו תלם.
היומרה לאחידות שממסמסת את השונות הטבעית שבין ההורים מבטלת גם כן את הרב-גוניות הקיימת בחיים בכלל. מתוך כך ההורים גם אינם מסוגלים לראות את ייחודיותו של ילדם. הם אינם מסוגלים לפתוח בפניו שבילים ושערים שיתאימו לדרך שלו. ר' יהודה אומר לנו שאם אכן ההורים מפנימים וחיים כך שאמא לא שווה לאבא "בקול, במראה ובקומה" אזי בנם לא יהיה בן סורר ומורה. במובן הזה אין דרך אחת ישרה, יש הרבה דרכים ישרות, וגם אם הבן איננו הולך בדרך הישרה של אביו וגם לא בדרכה הישרה של אמו והוא הולך בדרך אחרת, גם דרכו שלו יכולה להיות ישרה.
לפי קריאה זו על ההורים מוטל לא לצמצם את השונות וגם לא לנסות להציג תמונת עולם אחידה. במקום זאת מוטלת עליהם המשימה הקשה והיא לאפשר לקולות השונים להתנגן ביחד בתוך ביתם ובכך לתת לילדם את החופש ליצור ולפרוח מתוך נשמתו שלו.
הקושי ביצירת הגיוון קיים באופן כללי כאשר ההורים רואים לנגד עיניהם מודל אחד ויחיד של התפתחות נכונה של ילדם, אולם במשפחה דתית הדברים קשים אף יותר. בשפה הדתית משוקעת באופן חזק ה"אמת". אמונה בכך שיש דרך אחת שכך נכון לחיות או שכך צריך לחיות. ישנה מערכת הלכתית שלכאורה איננה מותירה מקום רב לסטות ימין או שמאל. וכן ישנה מערכת בסיסית של אמונות ודעות שאנו מחויבים להאמין בהם. על כן, הלחץ הקיים על הילד להיות בדיוק כפי שההורים והסביבה החברתית מצפים ממנו גדול שבעתיים. טמון כאן איפוא לא רק אתגר חינוכי גדול אלא גם אתגר אמוני גדול.
בעצם ילדינו מלמדים אותנו על כך שאלוקים יותר גדול מאיתנו וכי הוא מתגלה בעולם בפנים שונות ולא הרי הקשר של אדם עם הקב"ה כהרי הקשר שלו עם אשתו ולא כהרי הקשר שלו עם ילדיו. בין מפלגות וישיבות שונות ובין ציבורים שונים יכול להיות מאבק נוקשה על האמת, אולם כאשר ילדם של הורים שנולד מהם וגדל תחת חסותם וחינוכם חושב ורואה את המציאות והאמונה באופן שונה, אזי אנו מבינים שזה לא רק שאלה של אמת ושקר אלא שאלה של תפיסה / חוויה / הרגשה של הילד בעמידתו אל מול בוראו. הפנמה אמונית זו תוביל לשינוי חינוכי ותהפוך את יחסם של ההורים לילדיהם לרכה ומאפשרת יותר. ההורים לא ינסו כעת לאחד את כולם להיות שווים בקול, מראה וקומה.
נסיים בתפילת הבקשה בעת הדלקת הנרות: "וזכינו לגדל בנים ובני בנים חכמים ונבונים, אוהבי ה', יראי אלוקים, אנשי אמת, זרע קודש בה' דבקים".
לאור הדברים לעיל, אפשר לומר שהכוונה המלווה מלים אלו צריכה להיות לא רק על הילדים שיהיו למופת אלא גם ואולי בעיקר על ההורים שיזכו להצליח לגדל כאלו ילדים.