בעיותיה של מפלגת העבודה לא יפתרו על ידי החלפת יושבי הראש שלה זה אחרי זה – בעיות שהצטברו ולא ניתנה להן תשובה הולמת מאז היעלמותם של האבות המייסדים שלנו. ההחלפה היא חלק מן הפרובלמטיקה היסודית של המפלגה ולא הפיתרון לה. היא חלק ממשבר דורי החורג מגבולותיה ופוגע בכולנו.

בזמנים מיוחדים אנשים אכן מעצבים מערכות חיים ויש להן תפקיד חשוב ביותר. כאלה היו מקימי המדינה. אך בימי שגרה מתמשכים, ואלה הם מרבית ימינו, למערכות החיים, להלכי הרוח והתרבות האופפים אותן ולאינרציה שלהן משקל רב יותר ואין הרבה לצפות מחילופי אישים. זהו מצבנו כיום וכזה הוא מצבה של מפלגת העבודה.

אנו דבקים בקיים וממשיכים באורחותינו כאילו הכול קבוע וסטטי בחיינו, בעוד שנוצר צורך אמיתי, הזועק לשמיים, בהחלת שינויים מרחיקי לכת. אנו ממשיכים לצעוד בדרכים הישנות כאילו לא קורה דבר ומה שהיה הוא שיהיה. אותה השפה, אותם דפוסי החשיבה ואותן דרכי ההתנהלות.

שום דבר לא יעלה ולא יצלח בידינו אם לא ניתן תשובה למצבור החוליים הפוקד אותנו בזירת חיינו הציבוריים, ומייצר לנו הפסדים עצומים ובראשם חולשתה הקולוסאלית של המערכת הפוליטית בישראל.

לעומד מן הצד ומשקיף על הדברים מצטיירת תמונה שבמפלגת העבודה חיים ומתנהלים בהכחשה מתמדת למצבה ולשינויי העיתים. הם חיים בסרט וסבורים שביכולתם לחזור ולהיות מחדש המפלגה ההגמונית הגדולה מן העבר הרחוק ולהביס את הימין בראשותו של בנימין נתניהו, להחזיר עטרה ליושנה.

אילו נעשתה בעניין זה חשיבת עומק יסודית היה מתברר, לשרידיו העגומים והחיוורים של  העבר המפא"יניקי המפואר, כי מפלגתם סיימה את תפקידה ההיסטורי, ועל הפלטפורמה שלה לא יכולה לצמוח פוליטיקה חדשה. הסברים רבים לכך ובחלקם טיפלתי ביסודיות בספרי על הפוליטיקה הישראלית "לקראת פרדיגמה חדשה".

כלל לא בטוח שבוז'י הרצוג מודע לדברים ומבין אותם,אך אם ברצונו לתרום תרומה ממשית לחיים הפוליטיים במדינת ישראל יהיה עליו לפתוח זווית הסכלות רחבה הרבה יותר מאשר סיפורה של מפלגת העבודה. לנגד עיניו חייבת לעמוד המערכת הפוליטית כולה, וזה כבר מצריך יסודות חזקים של מנהיגות מכוננת, בשילוב עם תעוזת הרוח שאבדה בדורנו.

[related-posts title="מאמרים קודמים:"]