[rating=4]

אזהרה חמורה לצופים שמרנים: שמרו מרחק מהסרט הזה. המותחן הארוטי "זרים על שפת האגם" הוגבל בארץ לגיל 18 ומעלה ולהקרנות קולנועיות רק החל משעה 22.00. אכן, במהלך ההקרנה לא מעט צופים עזבו את האולם, כיוון שלא הסתדרו עם מראות העירום או האקטים המיניים המפורטים בין הגברים. עם זאת, סרטו של אלן ג'ירודי אינו קשור לסוגת הסרטים הכחולים כלל, הוא מאוד מואר, אבל יותר קודר, מלווה בציניות ובהומור הפזורים על פני אווירה מסתורית ומהורהרת.

העלילה מתרחשת בתקופת הקיץ בדרום צרפת, שם אנו פוגשים את פרנק (פייר דהלדנושה), המבלה את מרבית זמנו בהכרת גברים הומוסקסואלים, בפינת חוף לא מוכרזת על שפת אגם יפהפה. למרות שהתיידד עם הנרי (פטריק דאסומצו), פרנק מוצא עצמו מאוהב נואשות בזר חמקמק, מישל (כריסטוף פאו). למרות שפרנק מודע באופן מלא לטבע המאיים והמסוכן של מישל, כוח המשיכה שלו כלפיו אינו נחלש, ובמקום זאת, הוא מוקסם ומפותה עוד יותר מהאיש המסתורי.

ג'ירודי יצר סרט כל כך אינטנסיבי, עם מערכה אחרונה אשר גורמת אפילו לשעון להתייסר. האווירה מותחת ועובדת באופן מופלא אל מול הסביבה השלווה והציורית, אם כי מפחידה, של האגם. איזור הצילומים והתפאורה נשארים זהים לאורך כל הסרט – המצלמה אינה מתחמקת מחוף האגם, או מסביבת החורש הסמוכה לו. יש כמה רצפי עלילה הרומזים על המתרחש מעבר לחוצות האגם, אבל אין זה משנה, כיוון שהצופה מסיק מהתיאורים את הקשרי המקום והזמן שאינם מוצגים ויזואלית, ומדמיין אותם בו במקום.

הסרט נהנה גם מאלמנט קומי חביב, המעוטר בהומור מתוחכם: אסופה של גברים המנצלים האחד את האחר, חלק אשר רק עומדים בצד, צופים באחרים ומשחקים עם עצמם. יתכן והצופה מן השורה מרגיש חודרני, סליזי, זוכה למספר שיעורים באנטומיה הגברית, אך זה גם מאוד משעשע לראות כיצד הדמויות מתקשרות האחת עם האחרת.

השחקנים השונים בסרט בוודאי מרגישים נוח מאוד בעירום שבו הם מופיעים, בצורה המשאירה מעט מקום לדמיון. איבוד העכבות ביניהם משתרע מהמפגשים המיניים ועד לשיחות שגרתיות, והדמויות טבעיות לחלוטין, כאילו אין כלל מצלמה בשטח, ותכונה זו מעניקה לסרט מגע נטורליסטי.

"זרים על שפת האגם" הוא בעצם מחקר מעמיק לדמותו של פרנק, שהוא גם אדם נאיבי, מלא חמלה, חביב וקל להריע לו. עצם עובדה זו מסמלת אותו כנכס רומנטי – ותוך עימותים מיניים, מנותקים רגשית לרוב, הוא הדמות היחידה שנראה כי כולם מבקשים לנשק, ולא רק לנצל מינית, תוך רמז לאהבה בסביבה חסרת כל אהבה. דמותו היא בעצם הסיבה העיקרית לצפות בסרט מרתק ומותח זה.

הסרט זכה בפרס הבימוי במסגרת מבט מסוים בפסטיבל קאן 2013 ובפרס הדקל הוורוד בפסטיבל קאן.