אולי זה היה רעיון של אנשי חברת החשמל, אולי של אנשי חברת הפרסום ואולי שניהם הגיעו לרעיון הזה זה בעצה אחת. כך או כך, אחד הגופים הגדולים והחזקים במשק הישראלי, חברת החשמל לישראל, יצא בקמפיין לגיוס צלמים מהשורה הראשונה (ולא שהוותק רלוונטי), לדרוש מהם להירשם, לשלוח רזומה, לצלם את הקרביים של החברה – והכל תמורת… קרדיט.

וזה מרתיח. וזה אולי המקום הראוי לשים בו את הנקודה. את סימן הקריאה. קרדיט הוא קרדיט – והוא לא מחליף תמורה כספית. חומרית. אנחנו צלמים. זה המקצוע שלנו. ממנו אנחנו חיים. שורת הקרדיט לא שווה אפילו 15 שניות של תהילה, לא שמישהו בכלל מסתכל על זה. אם אני רוצה לעבוד בחינם אני אתנדב בעצמי – בטח שלא אשלח קורות חיים. לאף אחד.

תקציב הפרסום של חברת החשמל הוא תקציב עתק. ולמרות זאת, ביחד ואולי בלעדי חברת הפרסום שמלווה את החברה, התרגום המעשי של רעיון העבודה תמורת קרדיט בלבד הוא לחמוס את שכרם ופרנסתם דווקא של הפועלים הפשוטים, הצלמים, אלה שנלחמים על חייהם מדי יום, אלה שאיש לא מכיר בהוצאות שלהם. המחשבה שעבור יוקרה ו"חשיפה" אמור איש המקצוע לצאת לעמל יומו היא מקוממת. לא פחות. אנשי מקצוע אמורים להשתכר מעבודתם. לא לחפש הכרה ולא יוקרה. אלא פרנסה.

עצם הרעיון מנציח עוולה. ועצם הרעיון חושף דווקא את בעליו, חברת החשמל, לציבור עוין. למחאה. יחסי חברת החשמל עם הציבור מאוד עדינים, ורעיון כזה – לא משנה מהיכן הגיע ומי הגה אתו – עלול לפגוע דווקא ביחסי הציבור ובאפיל הציבורי של החברה. כי אם יש משהו שהציבור מבין, זה שעבודה שתקדם את החברה החזקה ביותר במשק, שבמקרה הזה היא גם חברת ממשלתית – חייבת להיות עבודה בתשלום. כי חברת החשמל היא בית זכוכית, על כל מה שמשתמע מכך.

ולצלמים הצעירים והוותיקים, שעדיין חושבים שהקרדיט חשוב, כמה מילים: הקרדיט חייב לבוא על כל תמונה שלנו שמפורסמת. זה החוק. זה הכלל. זו לא טובה שמישהו עושה לכם. אבל אם אתם חושבים שמישהו מחפש את קרדיט הצלם, יש לכם טעות; אמא שלו ואולי אחותו יהיו גאות בו, את שאר העולם זה לא מעניין. זו העבודה שלנו ואנחנו אמורים למכור אותה או לתת אותה במתנה, אבל לא לעבוד תמורת טפיחה על השכם. גם לא כשהטפיחה היא קרדיט ו/או "חשיפה". מעבר לעובדה שהלקוחות שלנו, העיתונים משרדי הפרסום והסוכניות במילא דופקים אותנו השכם והערב, הרי שכל טמבל שרץ אחרי הקרדיט גורם לנו ולעצמו נזק עצום ומעודד את אלה שמעדיפים לא לשלם.

אז אנא מכם קחו את עצמכם בידיים, ועם שאריות הכבוד העצמי שלכם, תלמדו לומר "לא". כל מה שמבטיחים לכם זה מובן מאליו כך או כך: גם הקרדיט וגם הזכויות הבלעדיות. אבל העבודה שלכם מצדיקה תשלום, ואם אתם מאמינים ששורת הקרדיט תגרום למישהו להכיר בכם, דברו עם בעל המכולת שלכם. הוא ישמח לצחוק קצת יחד אתכם. אבל הוא לא יתן לכם פרוסת לחם יבש תמורת הקרדיט שתקבלו. אפילו אם הוא יבוא מחברת החשמל.

וכדי שלא תאמרו "מי זה הכותב, שיטיף לנו", אז לידיעתכם: הכותב הזה קיבל שורת קרדיט עם כסף מהנשיונל גאוגרפי, מגזין ה-GQ עיתון ה- Guardian  הבריטי, ה- Scotsman ועוד. והוא עדיין נלחם על חייו המקצועיים יום יום, שעה שעה. למגפון הוא נותן מרצון ובהתנדבות את תמונותיו, ולא תמורת שורת הקרדיט. השורה הזו תמיד תהיה שם. היא המובן מאליו. אבל היא לא מעניינת אף אחד. זו המציאות וכדאי שתפנימו אותה.

* * *

להלן תגובת חברת החשמל:

חברת החשמל פרסמה "קול קורא" לצלמים להשתתף בפרויקט ייחודי מסוגו שיצולם באתרי החברה, שבדרך-כלל סגורים לצילום וסיקור בפני הקהל הרחב ובכלל זה צלמים.

פרסום ה"קול קורא" נעשה בהתאם למדיניות השקיפות והפתיחות על פיה החברה מתנהלת, ועל מנת לתת לכלל הצלמים הזדמנות שווה להיחשף לפרויקט ולבחור אם לקחת בו חלק.

היוזמה נולדה בעקבות פניות רבות של צלמים מקצועיים להיכנס לאתרי חברת החשמל. מכיוון שיש צורך בליווי בטיחותי ובטחוני באתרים הוחלט על ריכוז הפעילות במסגרת פרויקט חד פעמי. כמו כן, היות ויש אלפי צלמים חובבנים, הפנייה נעשתה על פי קריטריונים שנקבעו בשיתוף עם צלמים שפנו בעבר לחברה.
עשרות צלמים פנו בבקשה לקחת חלק בפרויקט, מיום פרסום המודעה.

הפרויקט הינו התנדבותי ואינו למטרות רווח ותערוכה שתורכב מהצילומים הנבחרים תוצג לציבור הרחב בחלל פומבי ופתוח לציבור הרחב ללא כל תשלום.

הצלמים הינם בעלי הקניין הרוחני הבלעדי של התמונות שיצולמו במסגרת הפרויקט, ומ"הרווח" התדמיתי הצפוי מהפרויקט ייהנו הן הצלמים שיבחרו לקחת חלק ולהשתתף והן חברת החשמל.