[rating=2]

בהתחשב בזמן הרב שעבר מאז שקומדיות מערבונים הפכו לסוגה פופולרית בהוליווד, הרי חיקוי והלצה להם תחת המותג של סת' מקפרליין ("טד") ובהומור לא בוגר, נראה כמו החלטה מוזרה בשנת 2014. מל ברוקס סייע לשים את המסמר האחרון בארון הקבורה שלהם בסרט "אוכפים לוהטים", שיצא לאקרנים לפני 40 שנה.

מלבד התפאורה, "מיליון דרכים להתפגר" דומה לקומדיות מערבונים מוקדמות שנעשו באותה תקופה. רוב ההומור מגיע מהצבת דמויות עם רגישויות מודרניות בסביבה של מערבון ישן. בעוד ששני הסרטים זוכים להומור ולהרבה מאוד בדיחות: ל"אוכפים לוהטים" שיעור הצלחה הרבה יותר גבוה לשעשע את הקהל מאשר סרט זה, שמרגיש כמו סקיצה קומית שנמתחת הרבה מעבר לנקודת השבירה.

מקפארלן שותף לכתיבת התסריט, אך הוא בעיקר הבמאי והכוכב הראשי. אם אתם מכירים את סדרת הטלוויזיה "איש משפחה", או סרטו הקודם – "טד", או אפילו צפיתם בטקס האוסקר הקודם, שבו הוא שימש כמנחה הראשי (והעליב לא מעט מבכירי הוליווד), יהיה לכם מושג די טוב לסוג ההומור שצפוי כאן.

חלק מהחומר מאוד מצחיק, ואילו פאנצ'ים רבים אחרים משתטחים. למרות שהקהל מצפה שמרבית הבדיחות של מקפארלן יהיו מפתיעות, לעתים הן נלקחות רחוק מדי או נמוך מדי. כאשר פוי (ניל פטריק האריס, "איך פגשתי את אמא") נתון לשלשולים למשל, והוא מחרבן לתוך כובע, זה מעורר גיחוך קל. זה לא מספיק כמובן, ולכן הוא חייב לחרבן לתוך כובע שני ואז למעוד עליו, עד שהוא שופך את הצואה לרחוב. מאוחר יותר, מקפארלן זוכה לשתן כבשים על פרצופו, אבל כבמאי הוא החליט שזה לא מספיק, אז קהל הצופים חייב לראות את איבר המין של הכבש בעת שהוא משתין. ככה זה כשתסריט זקוק לתפקודי גוף כדי לגרום לקהל לצחוק, זה כנראה סימן שהכותבים הגיעו לתחתית הסיר של הקומדיה.

xxxxxx

מקפארלן מגלם את אלברט, מגדל כבשים שנזרק על ידי חברתו, לואיז (אמנדה סייפריד, "עלובי החיים"). הוא מתיידד עם אנה (שרליז ת'רון, "פרומתיאוס"), הבחורה המסתורית החדשה בעיר, שמחליטה לסייע לו לזכות בחזרה באהובתו. על הדרך, היא מלמדת אותו לירות, כך שיוכל להוכיח את אומץ לבו בקרב יריות. באופן טבעי, אלברט ואנה מפתחים רגשות זה לזו, אבל מה שאלברט אינו יודע הוא כי אנה בנדר נישואים אומללים לקלינץ' (ליאם ניסן, "נון-סטופ"), פורע חוק שאמור להגיע לעיירה, ומביא איתו עימות בלתי נמנע. כל זה הוא רק תירוץ לסדרה ארוכה של בדיחות, חלקן עובדות והרוב לא. תופעת לוואי מצערת של העלילה – היא נגררת לכמעט שעתיים. לאור היחס בין הבדיחות שעובדות ואלו שנכשלות בדרך, נראה שהסרט היה זקוק לעריכה הדוקה יותר.

למקפרליין אין שום דבר מיוחד כבמאי, אבל אי אפשר שלא להתרשם מתפאורת הסרט, שנמצאת, כביכול, במיקום המערבונים הקלאסיים של "מוניומנט ואלי" שבין יוטה לקולוראדו. הבמאי ג'ון פורד יצר שם תשעה סרטים שונים במהלך חייו. איזור זה מוצג כאן באופן יפהפה, ואילו הפעם בחדות גבוהה ובצבעים חיים. כל זאת, יחד עם תפאורת הבתים והתלבושות, מעניק אסמכתא של אותנטיות למראה הסרט.

חשוב לציין כי הקהל צוחק פה ושם. מקפארלן ות'ורן מתלוצצים היטב יחד, והתגובות שלהם מביאות לעיתים קרובות גיחוך ראוי. שיטות המוות בסרט מגוונות ולעתים רבות די משעשעות. זה אולי נשמע כמו הצהרה מוזרה, אבל במובן מסוים "מיליון דרכים להתפגר" מצליח כקומדיה, בעוד שמתפגר כסרט.