כאן ועכשיו / פול אוסטר וג'. מ. קוטזי  שניים מהסופרים החשובים של ימינו נפגשים לראשונה בחייהם בשנת 2008 לאחר שנים שבהם הם קוראים זה את ספריו של זה. המפגש ביניהם, שלא מוצה, מביא את קוטזי להציע לאוסטר חלופת מכתבים סדירה בה ישוחחו על הכל, והתוצאה לפניכם. למראית עין מדובר בסוגה עילית, בספר לסופרים, אבל שני אלה אינם רק סופרים אלא גם אינטלקטואלים (ולא, לא כל סופר הוא אינטלקטואל) ומסתבר שיש להם מה לומר על ה כ ל, בחריפות ובהומור ובעיקר במקוריות.

במכתבו של קוטזי לאוסטר מיולי 2010 הוא מנסה להסביר לו מהי חשיבותו של העיסוק אבל גם הצפייה בספורט: "..זהו הלקח הגדול של הספורט. רוב הזמן מפסידים, אבל כל עוד נשארים במשחק תמיד יבוא מחר." ובהמשך הוא מוסיף: "הייתי רוצה לראות את הישראלים והפלסטינים משחקים כדורגל זה נגד זה פעם בחודש. הפלסטינים יוכלו ללמוד שאפשר להפסיד בלי להפסיד הכל (תמיד יהיה המשחק של החודש הבא) והישראלים יוכלו ללמוד ששום דבר לא יקרה אם יפסידו לפלסטינים".

כאן ועכשיו מאת פול אוסטר וג'.מ. קוטזי, הוצאת עם עובד, תרגמה מאנגלית: ברוריה בן-ברוך, 210 עמ'

תימהון רדיקלי – שיעורים פוליטיים מאת אולאמפ דה גוז' / נורית עילם  עבור רובנו, שכל יציאה להפגנה או אפילו רק קריאה לפעולה הם מעשה נדיר עבורו, טוב שיוצאים מדי פעם ספרים על דמויות מופת מן הסוג של דה גוז', אליהן ניתן לשאת עיניים ולדמיין מה היה קורה אם גם לנו היה קמצוץ מאומץ הלב הזה.

דה גוז' פעלה בתקופת המהפכה הצרפתית והייתה למעשה האישה הפמיניסטית הבולטת של תקופתה וכנראה גם אחת מבודדות שהעזה להביע עמדות בגין זכותן של נשים לשוויון. חיבורה הבולט ביותר היה "הצהרת זכויות האישה והאזרחית" אשר נפתח בפניה נרגשת לגברים, מדוע, הניגוד לכל היגיון המצוי בטבע, נדמה להם כי זו זכותם הטבעית לדכא מין שלם?

דה גוז', המתבטאת בכתביה לא רק בזכות שוויון זכויות לנשים אלא לכל הברואים, כולל בעלי חיים, הייתה אכן מהפכנית וכיאה למהפכנים בעת מהפכה סיימה את חייה בצורה הרואית כאשר הוצאה להורג על ידי הגליוטינה.

תימהון רדיקלי – שיעורים פוליטיים מאת אולאמפ דה גוז' מאת נורית עילם, הוצאת רסלינג, 234

רישומון – האוסף / אילנה זפרן  אז אחרי הכבדות היחסית של שני אלה מלמעלה, הגיע הזמן למשהו מעט קליל יותר. שמונה שנים אחרי שזכינו להכיר את משפחתה של המאיירת אילנה זפרן דרך טור הקומיקס ב "עכבר העיר", מופיע האוסף המלא, המשעשע, והמקורי כל כך של הטורים. שבוע אחרי שבוע הכניסה אותנו זפרן אל הסלון וכך זכינו להכיר את משפחתה ואת מרכיביה: אמא 1 (היוצרת) אמא 2 (בת זוגה) והגיבורים האמתיים של הסיפור, ללא צל של ספק, רפי וספגטי.

הטקסטים הנלווים עוסקים בכל נושא שרק תעלו על דעתכם, מהבחירות לנשיאות בארצות הברית ועד לשאלה הרת הגורל, מה אוכלים לארוחת הערב. דרך הטור השבועי נחשפנו גם, לגמרי בטבעיות, למשפחתה, שבשנת 2006 נחשבה עדיין ליוצאת דופן, ובינתיים, אולי גם בזכות יצירות דוגמת "רישומון" הפכו למקובלות לחלוטין. אגב, בינתיים כידוע "עכבר העיר" נסגר אבל רפי וספגטי מצאו להם בית חם במוסף הארץ, וגם שם יש להם מה לומר.

רישומון – האוסף מאת אילנה זפרן, הוצאת פרדס, 295 עמ'

מחצית מול מחצית – כל השירים / יוכבד בת מרים  לא תמיד אפשר לשים את האצבע על נקודה אחת שבגינה זה קורה: אמן גדול נשכח. ואולי מדובר בבכירת המשוררים הנשכחים. זו שנתן אלתרמן העריץ והפליג בשבחי כשרונה. בחייה דווקא זכתה בת מרים להכרה, קיימה קשרים עם אלתרמן, אבות ישורון, אברהם חלפי, שלונסקי ואחרים ואף זכתה בפרסים רבים, ביניהם פרס ישראל בשנת 1972.

אחרי מותה אכן נשכחה כמעט כליל ושמה מוכר היום רק למעטים, מעטים מדי. ב"מחצית מול מחצית" נאספו לראשונה כל שיריה ונוספו להם גם מכתבים של ואל המשוררת, תמונות וכן מחוות משוררים.

כִּי נָתַתְּ  אֵלַיִךְ  לָגֶשֶׁת, / כִּי נָתַתְּ  מִמֵּךְ  לַחְזֹר – / לָלֶכֶת, לָלֶכֶת, לָלֶכֶת, / לִרְאוֹת, לְהַכִּיר וְלִזְכֹּר. / יְבָרְכֵנִי בְּאֹרֶךְ אַפִּים / בְּאַהֲבָה, רַחֲמִים וּכְאֵב, / עָלָה הַנּוֹשֵׁר זְהוּב  שׁוּלַיִם / וּמֵת מְנֻשָּׁק  וּמְדוֹבֵב.

מחצית מול מחצית – כל השירים מאת יוכבד בת מרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 584 עמ'

[related-posts title="'הַצָּעָה לְסֵפֶר'"]