"בתפילה, ביראה ובענווה, אני ניגש בשמכם ובמצוותכם, למלא באמונה את תפקידי כנשיאה העשירי של מדינת ישראל", במילים אלה, פתח נשיא המדינה הנבחר ראובן (רובי) ריבלין את נאום הצהרת האמונים שלו במליאת הכנסת.

מטקס ההשבעה של הנשיא נעדרה הרמת כוסיות השמפניה המסורתית. גם חברי הכנסת הערביים, שראובן ריבלין כה הקפיד על זכויותיהם כיושב ראש הכנסת – החרימו את הטכס. את הטקס ליוו הקולות החגיגיים של החצוצרות והשופרות – אבל, ברקע, גם האזעקות של ירי הרקטות מעזה. למרות הכל החגיגיות לא נעלמה מהטקס ונאומיהם של הנשיא היוצא והנשיא הנכנס התקבלו במחיאות כפיים סוערות ובקימה

ריבלין אמר: "עינינו נשואות בדאגה  אל חיילי צה"ל הניצבים דרוכים ונכונים  להגן על אזרחי ישראל. מכאן, מכנסת ישראל, אנו מאחלים החלמה מהירה לפצועים. ולכם, המשפחות שאיבדתם את היקר לכם מכל במערכה הזאת, ליבנו נשבר בשברכם,  אנחנו יחד אתכם באבל הנורא שפקד אתכם".

בהתייחסו למבצע 'צוק איתן' הוסיף ראובן (רובי) ריבלין: "אנו מתכנסים כאן היום לא רק על פי חוק, אלא במסר ברור לאויבנו, לא יכולתם לנו, ולא תוכלו לנו. אנו נחושים להמשיך ולהגן על סדרי השלטון, ועל אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, גם בעת מלחמה בטרור. מחבלי החמאס יכולים להתחפר במחילות, לירות מתוך בתי-ספר, להשתמש באזרחים כבמגן חי. אך הטרור לא יסיג את רגלינו; לא יחליש את רוחנו. אנחנו אומרים היום: איננו נלחמים בעם הפלסטיני ואין לנו מלחמה באסלאם- אנחנו נלחמים בטרור. זהו טרור אכזרי ורצחני. בעוד אנחנו משתמשים בטילים כדי להגן על אזרחים, הם משתמשים באזרחים  כדי להגן על טילים. ולכן, מיגור הטרור הוא לא רק מעשה צודק, אלא הוא מעשה הומאני. רק מיגור הטרור  יביא להפסקת ההרג  של חפים מפשע, בשני הצדדים".

ריבלין התייחס לתושבי יישובי קו העימות: "בסופו של המבצע הזה, נידרש, לערוך חשבון נפש נוקב על העול שנשאתם לבדכם חברתית, כלכלית ומדינית, תקופה ארוכה של 13 שנים. עמידתכם האיתנה לאורך השנים היא מופת".

לנשיא המדינה היוצא שמעון פרס, אמר ראובן (רובי) ריבלין: "אדוני הנשיא, שמעון פרס, לפני שבע שנים כשנכנסת לתפקיד הנשיא, סיפרת שלא חלמת להיות נשיא. חלומי כנער, כך אמרת, היה להיות רועה צאן או משורר של כוכבים. חלומך, כבוד הנשיא, התגשם. אתה היית לנו לרועה של תקווה ולמשורר של חזון. קשרת את גורלך בגורלו של העם הזה, ותמיד, ביקשת להקדים אותו בצעד. בשמי ובשם העם בישראל, אני רוצה להודות לך על חיים שלמים,  חיי דור ודור, שנשאת ועוד תישא בעול העם הזה".

ריבלין התמקד בנאומו בשלושה מסרים עיקריים: להקשבה, לשותפות ולתקווה.

על ההקשבה אמר ראובן (רובי) ריבלין: "כיושב-ראש הכנסת, ישבתי באולם המליאה לפעמים מול נואם אחד, שהשמיע את נהמת ליבו. לא פעם ההקשבה הזאת עלתה לי במאמץ רב ותוך חירוק שיניים. לא פעם היא אף עלתה לי במחיר אישי וציבורי. חברי הכנסת. כל עוד ישבתי כאן, הייתה לי הזכות להקשיב ולהכריע. מרגע בחירתי לנשיא, ניטלה ממני היכולת להכריע. הכנסת היא מקור עוצמתה וחיוניותה של הדמוקרטיה הישראלית. בידכם לחרוץ גורלות, ולקבוע את עתידו של העם הזה. אבל, זכרו שחובת ההכרעה מותנית בחובת ההקשבה. בהיעדר הקשבה, ניטל סם החיים מהדמוקרטיה, והכרעת הרוב עלולה להפוך לעריצות הרוב".

על שותפות אמר ריבלין: "החברה שחלמנו לבנות היא חברה שכל מרכיביה, חרדים וחילונים, ערבים ויהודים, וותיקים ועולים, נושאים יחד באחריות לבניינה. רבותיי, חברה שנאבקת ביד אחת על קיומה, ובידה השנייה חותרת לשותפות, לסובלנות ולשוויון, נבחנת כאן, בישראל. היא נבחנת לא כאשר אתה מוקף ידידים אלא כאשר אתה מוקף אויבים; היא נבחנת לא כאשר אתה נדרש לכבד אחר החי עשרות אלפי קילומטרים ממך – אלא כאשר האחר הזה, הוא שכנך. אסור לנו לעצום עין בפני קיצוניות ואלימות שהרימו את ראשן המכוער בתוכנו. עלינו להבין את כי שתיקה  פירושה שוויתרנו על החלום; ששכחנו לשם מה ובשם מה שבנו למולדתנו".

על התקווה אמר ריבלין: " העם היהודי הוכיח שהוא רץ למרחקים ארוכים.  אלפיים שנים חיכינו לשוב למולדתנו והיום אנחנו יושבים לבטח. יום יבוא, והטרור החשוך ימוגר מן הארץ. יום יבוא, ונשב כאן גם בשקט ובשלום זה עם זה, יום יבוא וייכון שלום בין ישראל ובין כל שכנותיה. אז כמו היום, גם בימי הסער ומעומק הכאב, איננו חולצים את נעלינו.  איננו מוותרים על התקווה לבנות פה את החברה עליה חלמנו; נמשיך להניח את אבני הבניין; נמשיך לסמן את הדרך".

נשיא המדינה היוצא שמעון פרס אמר בנאום הפרידה שלו בפני מליאת הכנסת: "אני נפרד מתפקידי מבלי להיפרד מאמונתי. אשרת את המדינה כנושא אמונה עמוקה, שישראל תהא מדינת מופת."

פרס התייחס בנאומו בהרחבה למערכה בדרום ואמר: "לא שערתי שבימים האחרונים לכהונתי אלך, כפי שנהגתי ללכת, לנחם משפחות שכולות. דמעה בעינם. ואמונה  בליבם. לא תיארתי לעצמי שגם הפעם לאחר שספגנו טילים, שנועדו לפגוע בחיי אזרחים דורשי טוב. ולאחר שחשפנו מנהרות רצח מוסתרות, שנועדו לחדירה ללב יישובים אזרחים ולהמטיר אש על אימהות וילדים, נצטרך להתריע באוזני העולם על סכנת הטירוף הטרוריסטי. הטרור מנסה לשפוך את דמינו. ובפועל גורם לנהרות דם הזורמים בכיכרות ארצו. מעולם לא פורר מיעוט קטן כזה, את רקמת חיי עמים שלמים, ושלח באכזריות תינוקות לשמש מגן לפשעיו. חמאס שוב הכניס את מאות אלפי אזרחי עזה לשדה אש ומוות. הטרוריסטים הפכו את עזה, שהיא בת יותר משלושת אלפים שנה, לטרגדיה מעשה אדם. לימים פינינו אותה מרצוננו מנוכחות ישראלית ואף סייענו לה להשתקם. לרוע המזל. לרוע מזלה. השתלטו עליה קנאים טרוריסטים, שנטלו את האמצעים שנועדו לשיקומה, והשקיעו אותם במנגנוני טרור ורצח. אין ישראל אויבת של תושבי עזה. נהפוך הוא, ישראל בנתה את מעבר ארז כדי לפתוח שער לפיתוחה. מעולם לא פתחנו באש נגד עזה, השבנו אש רק כאשר האש נפתחה נגדנו. השתלטנו על המחבלים כדי להבטיח את שלום אזרחינו. הם גם התאכזרו לבני עמם בגוזלם את מזונם של תינוקות כדי לפרנס את הטרור המדיני שלהם. הם זרעו מוות וקצרו מוות. הם כפו על ילדיהם לשמש כמגני אש, ושלחו אותם להישרף באש הזו. אני חוזר ואומר הערבים אינם אויבים בעינינו. מדיניות הרצח היא האויב. היא גם הסכנה הגדולה ביותר לשלום העולם הערבי. חמאס יורה ואינו מסוגל להשיב על שתי שאלות פשוטות. מה הסיבה ליריותיו? הרי עזה אינה תחת כיבוש. והיא פתוחה כשהיא אינה יורה. מה ברצונם להשיג ביריות? כאשר למדו שאפשר להשיג דברים בלי אש ולהפסיד כשפותחים באש.

הנשיא פרס התייחס בדבריו להחלטת מועצת זכויות האדם של האו"ם  להקים ועדת חקירה ואמר "מתמיהה היא גם העובדה שהמועצה הנושאת את השם המחייב כל כך, "מועצה לזכויות אדם", החליטה להקים ועדת חקירה שתבדוק מי צודק. האם הרוצחים או אלה המסרבים להירצח? אם הזכות להישאר בחיים אינה הזכות הראשונה בזכויות האדם, מה הטעם בזכויות נוספות אם זו אינה קיימת? הטרוריסטים מנסים לסכן גם את חופש התנועה האווירית. אין להיכנע להם. הממשלות צריכות לשתק את הטרור ולא לשתק את התעופה. במדינות חוק, השמיים צריכים להיות פתוחים והיורים עצורים. ובלית דין אין דיין."

הנשיא פרס התייחס לסיכוי להשגת שלום ואמר: "גם כאשר השלום נראה כמתחמק מידינו, ידינו אמונות דיין כדי להשיגו. ראינו זאת בעבר. על מנת להבטיח את עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ישראל אימצה את הפתרון המושתת  על שתי מדינות לשני עמים. מדינה יהודית-ישראל.  ומדינה ערבית לפלשתינאים. פתרון זה מקובל גם על רוב עמי העולם, ועל רוב בעולם הערבי."

לסיכום כהונתו אמר פרס: "אני נפרד מתפקידי כנשיא אבל לא מחובותיי כאזרח. הייתי נשיא אוהב את עמו ומעתה אני אזרח מאוהב בעמו.  לא אוותר על זכותי לשרת את העם ואת המדינה. אפעל באמונה עמוקה להמשיך ולתרום לבנייתה.  שישראל תדע ביטחון ותדע שלום. ישראל שתקיים צדק חברתי ותישא את עיניה להגשמת חזון נביאיה. שישראל תוסיף להיות יהודית במורשתה ודמוקרטית באורחותיה.

"בביקוריי בפינותיה המגוונות והייחודיות של ישראל, נכנסתי לכל מקום בסקרנות חוקרת ויצאתי בלב מלא גאווה.  גיליתי בכל מקום ובכל פעם מחדש, אנשים חרוצים, כישרונות שופעים, ילדים מקסימים והפתעות טובות שאין להן שיעור. על כן, בהיפרדי מתפקידי הרשמי אשאר אזרח נושא תקווה.  תקווה לעתיד טוב יותר.  תקווה לשלום מלא.  תקווה שהחלום של ימינו יצור מציאות של מופת.           "כאשר אני חוזר ופוגש את יופייה ועוצמתה של ישראל, אני מוצא את עצמי לעיתים מוחא דמעה. נרגש אולי מעט יותר ממרבית חבריי הצעירים. משום שבכל שנותיי ראיתי את מלוא הדרך המדהימה והפלאית שעשתה ישראל. לצדו של בן גוריון ראיתיה נאבקת על חייה. עם משאבים דלים וסכנות אין קץ.  ואילו היום- אני רואה אותה חזקה. בוטחת. פורחת. משגשגת בכל תחום וגם נאבקת באויבה. אני רואה את ארצי מבטיחה עתיד מלהיב לבניה ובנותיה".

הנשיא היוצא פנה לממשיכו: "ידידי, ראובן ריבלין ,נשיאה הנבחר של ישראל. הידד לך! אני מאחל לך שתשרת את העם כדרכך הטובה. כליבך הטוב. כפניך המאירות. יש בך מן המצופה מנשיא. אני בטוח שתצליח בדרכך ותחזק את עתידה של מדינת ישראל".

בסיום הנאום עמדו כל הנוכחים במליאה ומחאו כפיים לנשיא היוצא שמעון פרס במשך דקות ארוכות.

יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, ייחד חלק משמעותי בנאומו למבצע' צוק איתן': "יצאנו למערכה צודקת מאין כמותה. מטרתה להביא לקצה, את הפגיעה המתמשכת בחיי אזרחים ישראלים, בשלומם ובביטחונם. אנו מאמצים את חיילינו אל ליבנו, ומחזקים את ידי בני המשפחות". יו"ר הכנסת התייחס גם לעיתוי הישיבה המיוחדת של הכנסת בעיצומה של מערכה צבאית. "אנו מתכנסים, כאן, בכנסת בכובד ראש, באוזן קשובה ובלב דואג לנעשה בחזית הדרום. מעמד חילופי הנשיאים הוא מהמשמעותיים ביותר במשטר דמוקרטי. בפעם הזאת קשה עלינו העיתוי, ומטבע הדברים בחרנו למעט  בחגיגות. אבל דווקא ישיבת מליאה מיוחדת זו, אין כמותה כדי לבטא – דווקא עכשיו – את היותה של ישראל דמוקרטיה למופת, אי של יציבות ופיכחון, בתוך ים גועש של משטרים מתערערים".

יולי אדלשטיין דיבר על תפקידו הייחודי של נשיא המדינה בציבוריות הישראלית. "בישראל, נודע לנשיא תפקיד סגולי, ייחודי – וחיוני.  אל נשיא המדינה נשואות עיניי הציבור בשעות הרות גורל, ברגעים של רוממות רוח, כמו  גם בעיתות משבר. כינוס מיוחד זה של מליאת הכנסת, מתקיים לא רק בשם החוק, כי אם גם בשם הציפייה של העם כולו לקול המיוחד השמור לנשיא המדינה  – קול העידוד והתמיכה, קול  התקווה והאמונה, קול האחדות והערבות ההדדית", אמר יו"ר הכנסת.

אדלשטיין פנה בדבריו לנשיא המדינה היוצא שמעון פרס:  "קרוב לשישים שנה היית חלק מהמערכת הפוליטית, כאן בכנסת. הבעת עמדות נחרצות. קידמת סדר -יום מובחן ומובהק. מרגע בחירתך, השארת את המחויבות הפוליטית בצד ונעשית איש של העם, איש של כולם. אמרת את המילים הנכונות. הבעת את התחושות המדויקות. היית אדם של תקווה ואיש של עתיד".

לנשיא הנבחר ראובן ריבלין אמר אדלשטיין: "המערכה הזאת תעבור. ועל כתפיך תוטל המשימה הקשה מכול: לעסוק באיחוי הקרעים והשברים של החברה הישראלית כולה; לשוב ולרקום את המארג החברתי, לרכך את הכאב ולהרגיע את הזעם. בהכירי אותך, אני יודע שאתה כבר מתכונן ליום הזה – היום שאחרי המערכה. על הנשיא מוטל עול כבד. אם הכנסת היא בית הוויכוח והדיון, בית הנשיא הוא מקום הפשרה והשלום".

בהתכנסות מוקדמת בלשכת יושב-ראש הכנסת יולי יואל אדלשטיין לקראת הצהרת האמונים במליאת הכנסת של הנשיא הנבחר ראובן (רובי) ריבלין, אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו: "יש משמעות עמוקה לכך שהטקס מתבצע תוך איום טילים והעובדה שמקיימים כאן מהלך דמוקרטי שעה שיש מי שמנסה להחריב את ישראל ואת הדמוקרטיה הישראלית. שמעון, אתה ליווית את בן גוריון. תמיד נפעמתי מהאופטימיות שלך. אני מודה לך על תרומתך לאורך כל שנות קיומה של המדינה. רובי ריבלין , אברך  אותך עם כניסתך לתפקיד. אתה אדם שהדמוקרטיה עומדת בראש מעייניו. אתה עומד כעת במרום המדינה ומייצג אותה גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ".

ראש האופוזיציה, חה"כ יצחק הרצוג אמר: "קשה להפריז בחשיבות תפקיד הנשיא שתמיד היה מי שניסה לגמד אותו. אני מאחל הצלחה מעומק הלב לראובן ריבלין שכול העם מלווה בברכת הדרך. לשמעון פרס, שיצקתי מים על ידיו, אומר שאתה ודאי לא תנוח לרגע. תודות כל העם על מה שעשית ועל מה שעוד תעשה למענו".