סלחו לי על שבסערת המלחמה המתגברת, לנוכח החשש כי נחטף קצין צה"ל, אני נדרש לסוגיה הנראית על פניה מפלגתית. אבל זו אינה רק סוגיה מפלגתית. זו הולכת להיות סוגיה אסטרטגית ממעלה ראשונה, לנוכח ההחלטות הקשות העומדות בפני הממשלה בשלב זה, אחרי שקלפי המערכה נטרפו. והחלטות אלה מחייבות את הרחבתה של הממשלה.

בנימין נתניהו חייב – ומוקדם ככל האפשר – לקרוא את יצחק (בוז'י) הרצוג לדגל ולהציע למפלגת העבודה להצטרף לממשלה כשותף בכיר, לפחות עד לסיום הלחימה. הרצוג – שהפגין תמיכה מרשימה בראש הממשלה ובמהלכי המלחמה שלו ותרם רבות למאמץ ההסברתי של ישראל – חייב באותה מידה בדיוק להיענות לבקשה זו. אין אופציה אחרת.

ההחלטות הקשות העומדות על הפרק מחייבות קונצנזוס בעם ומחייבות גם התייצבות מאוחדת בפני הקהילייה הבינלאומית. החלטות הממשלה חייבות לייצג את רוב רובה של הקשת הפוליטית, בזרם המרכזי של החברה הישראלית. רק ממשלת חירום כזו תוכל גם למנוע ניסיונות מצד גורמים בינלאומיים לפעול נגד ישראל בשיטת "הפרד ומשול".

ההחלטה הקשה הראשונה שחייבת להתקבל – אם אכן נחטף הקצין – היא שלא להיכנע שוב לסחטנות של החמאס, כפי שנעשה בעסקת שליט. זו החלטה קשה מאין כמוה, החלטה שקורעת את הלב – אבל היא חייבת להתקבל ובתוך קונצנזוס רחב ככל האפשר. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה שוב, להיות בת ערובה לכל ארגון טרור שיחליט לחטוף אזרח ישראלי. ההרגל המגונה הזה חייב להיפסק כאן ועכשיו.

ההחלטה הקשה השנייה שחייבת להתקבל לנוכח הנסיבות החדשות – האם לשנות את מטרות המלחמה. זו החלטה שתתקבל כנראה כבר היום, במהלך ישיבת הקבינט. אבל צירופה של מפלגת העבודה לממשלה עשויה לאותת לעולם כי את החשבון, על הקרבנות הפלסטיניים שייפלו בהמשך הלחימה, יש להגיש לחמאס – ולא לממשלה שבה שותפה רוב הקשת הפוליטית של ישראל. לדורשי רעתנו בעולם תהיה הרבה פחות אפשרות, לתקוף ממשלה שבה תהיה שותפת מפלגת מרכז-שמאל יונית – על מהלכי המלחמה. זו תהיה ממשלה שגם לעם כולו יהיה הרבה יותר קל להתייצב מאחוריה.

ההחלטה הקשה השלישית תצטרך להתקבל בשעה 06:01 אחרי המלחמה. לאן הולכים מכאן? שותפותו של יצחק הרצוג בממשלה עשוייה להטות את הכף למציאת פתרון מדיני שסופו הסדר קבע עם הפלסטינים. דומה שגם נתניהו (שהכיר כבר בנאום בר אילן, בעיקרון של שתי מדינות לשני עמים) הולך ומתכנס למסקנה הזאת – אך הוא נכנע ללחצי הימין בקואליציה, שטרפד את המו"מ עם אבו מאזן. אם אכן יגלה נתניהו אחריות בתום הלחימה, כפי שגילה במהלכה – הוא יזדקק מאוד לשותפותה של מפלגת העבודה בממשלה, ביחד עם יש עתיד והתנועה. בלעדי "העבודה", הוא ימשיך להיות שבוי בידי הימין הקיצוני בממשלתו. אם יחזור נתניהו לסורו ויחבל בכל סיכוי להסדר – הדרך לפרישת "העבודה" מהממשלה תישאר תמיד פתוחה.