ערב פתיחת הפסטיבל הבינלאומי ה-17 למוזיקה קאמרית בסוף השבוע בירושלים, שוחחנו עם מנהלת הפסטיבל, הפסנתרנית אלנה בשקירובה, רעייתו של הפסנתרן והמנצח דניאל ברנבוים.

איך את מסבירה שכל האמנים הנודעים שמגיעים לפסטיבל מופיעים ללא תמורה? האם זה בזכות בעלך – מתוך רצון לקבל ממנו סיוע בעתיד?"

"ממש לא. זה כבר עניין של מסורת. הפכנו ברבות השנים למעין משפחה. האמנים מגיעים גם בגלל האווירה המיוחדת של שמחת העשייה המשותפת, גם מתוך געגועים לירושלים וגם בגלל הקשר המיוחד שנוצר בין הקהל האיכותי המיוחד במינו לבין הסולנים".

מה מקור השם בשקירובה?

"ככל הנראה מונגולי".

באיזה גיל התחלת לנגן?

"בגיל שש. אבל רק בגיל 16 התחלתי ללמוד אצל אבי, הפסנתרן הדגול בשקירוב. ניגנתי גם עם סבתי – כל הבית היה סביב מוזיקה".

האם בילדותך או נעורייך חווית על בשרך אנטישמיות?

"ברוסיה הייתה תמיד אנטישמיות ממלכתית, שהשתקפה למשל בקושי להתקבל לאוניברסיטה ולמוסדות אקדמאים. אך למזלי, אני עצמי לא חשתי על בשרי את גילויי האנטישמיות".

ואם נדלג הלאה לחייך כרעייתו של ברנבוים – האם חשת שחיי האהבה שלך נפגעו מהקריירה שלך כפסנתרנית או שהיית צריכה לעשות ויתורים כואבים למען חיי האהבה שלך?"

"נהפוך הוא", מחייכת בשקירובה. "אף פעם לא נאלצתי לבחור בין הקריירה לבין הזוגיות והאהבה שלנו. אנחנו חיים ביחד כבר 32 שנה ותמיד היה לי מרחב להתאמן. קיבלתי תמיד עידוד מבעלי לנגן ולהתקדם ואף פעם לא נאלצתי לבחור".

האם השפיעה המלחמה בעזה על התזמורת הערבית היהודית – תזמורת דיוואן הבינלאומית שייסד בעלך?

"כמובן שהשפיעה" משיבה בשקירובה בזהירות, "אך אני לא הכתובת למענה על שאלות כאילו".

השנה תצטרף בשקירובה לכיתות האמן שיעבירו זמרת המצו-סופרן סטלה דופקאקיס והצ'לן פרנק הלמרסון באקדמיה למוזיקה. גם כיתת האמן שתעביר לפסנתרנים מלווים – פתוחה לקהל הרחב ללא תמורה.

השנה יחגוג הפסטיבל מלאת 150 להולדתו של ריכרד שטראוס. את שיריו המצמררים יבצע הטנור הנודע שטפן ריגאמר, שפעם ראשונה  משתתף בפסטיבל. הפעם צפוי פסטיבל "כייפי" במיוחד: בכל אחד מ-14 הקונצרטים השנה משולבים שירים: החל משירי שומאן וכלה בשירי ביליטיס של דביסי שאותם תשיר סטלה דופקקיס – זמרת המצו המרשימה הזכורה לנו לטובה מביקורה הקודם בארץ.

פנים חדשות בפסטיבל הן הכוכב העולה – זמרת הסופרן הצעירה (31) אנה פרוהאסקה, שתבצע  שירים של שוברט ובהם המחזור האהוב "הרועה על הסלע". רוברט הול, זמר הבס ההולנדי, שהפך ל"חביב הקהל", ישוב לפסטיבל עם שירים של שוברט וברהמס. מיוחד יהיה הערב שיוקדש לשירי קברט, מחזות וסרטים של מלחינים יהודים שפעלו בברלין בשנות העשרים והשלושים המוקדמות, כקורט וייל. הסופרן הנודעת אנג'לה דנוקה תבצע את השירים כשעל הפסנתר מלווה אותה טל בלשאי שעיבד את השירים. בערב שיוקדש לסוויטות של באך ישתתפו צ'לנים עטורי פרסים כאליסה ולרשטיין יוהנס מוֹזֵר ואלכסנדר קניאז'ב.

מסקרן יהיה להאזין לחמישיית המיתרים, שהלחין נועם שריף במיוחד עבור הפסטיבל. הפעם יבוצעו כל השישיות היפות במיוחד: השישייה במי במול מז'ור של בטהובן והשישייה הראשונה והשנייה של ברהמס. שישיית הפסנתר של פולנק ושל מנדלסון ושישייה מתוך האופרה המרתקת "קפריצ'יו" של שטראוס. וגם שישייה שכתב אריך פון קורנגולד  – המלחין היהודי שהגיע מאירופה לכתיבת תסריטים בהוליווד והשישייה בדו מז'ור שכתב המלחין ההונגרי ארנסט פון דוחנאני.

 במלאת 100 שנים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה יחגוג הפסטיבל את המעבר הסגנוני המרתק מסוף המאה ה-19 לחיפוש דרכי הבעה חדשות. וכך, לא ייפקד מקומם של מלחינים פחות מוכרים דוגמת רודי שטפן – המלחין הגרמני שנהרג בגיל 28 במלחמת העולם הראשונה, אך הספיק להשאיר את חותמו כמלחין מרתק. לצד "גרוטסקה" שלו יעלה הפסטיבל שביעיית כלי מיתר מפרי עטו ואת הסימפוניה הקאמרית שאותה כתב המלחין היהודי-אוסטרי פרנץ שרקר בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה (1916), יצירה המתאפיינת בהתנסות רבת תעוזה במצלולים ואסטרטגיות של טונאליות מתמשכת. באותו קונצרט תנוגן הסימפוניה ה-15 בלה מז'ור, שאותה הלחין שוסטקוביץ' בערוב ימיו (1971).

כהרגלו מקפיד הפסטיבל לשבץ בתכניותיו יצירות מקוריות פחות מוכרות פרי עטם של מלחינים אהובים דוגמת ה"הלצה" של מוצרט. לצידן יבוצעו יצירות מקוריות כ"גן של שמחה ותוגה" שהלחינה סופייה גובידולינה בת ה-83 לחליל ויולה ונבל. וכמיטב המסורת ייחתם מסע ההרפתקאות המרתק בנגינת השמינייה הסוחפת של מנדלסון – חביבת הקהל.