[rating=3]

גאולה נמצאת בשני צידי המצלמה של הסרט "ג'ו", דרמה כפרית קשוחה, שבוימה על ידי דייוויד גורדון גרין, וחופרת עמוק בכל המקומות הנכונים. ניקולס קייג' מגלם את הדמות העצבנית, ששמה ככותרת הסרט, והתפקיד מחזיר את קייג' לתפקידיו ההיסטוריים מלאי משחק איכותי שכמעט שכחנו. קייג' חוזר כשחקן עם הרבה נשמה, המחויב באופן מלא לתפקידו, כפי שגילם את התפקיד הראשי ב"לעזוב את לאס וגאס" (1995) וב"מוכת ירח" (1987). לעומת משחקו בסרטי פעולה דביליים, ששימשו בשנים האחרונות לגריפת מזומנים רבים לחשבון הבנק שלו.

גם במאי הסרט זוכה לגאולה, לאחר שגורדון גרין הרוויח שבחים רבים לפני כעשור, עבור דרמות קטנות, כ"ג'ורג' וושינגטון" (2000), ו"אבודים" – "Undertow" (2004), ששם הסתמך על הידע האישי שלו והאמפתיה לאמריקנים קשיי יום. בסרטיו היו תמונות צורבות וליהוק עוצמתי, שתרמו מאוד לפיתוח הקריירה של שחקנים לא מקצועים. אולם יום אחד גרין החליט שהוא מתמסחר, וקיבל על עצמו קומדיות מטופשות עם תקציבי אולפנים גדולים, כ"אננס אקספרס" (2008) והסרט הבאמת נוראי, "הוד מעלתך" (2011).

השחקן והבמאי כנראה זכו לגאולה וחזרו לעבר האיכותי ב"ג'ו", סיפור המתרחש בטקסס – כפי שנכתב על ידי התסריטאי, גארי הוקינס. לצידו של קייג' בתפקיד הראשי, מופיעים טיי שרידן ("הסיפור של מאד") כנער בצרות בצרורות, ואביו (גארי פולטר), בבגדים בלויים ומריחים מאוד מאלכוהול.

בסרט יש הרבה אכזריות חסרת דעת, אך היא לא שייכת לצד האפל של ג'ו. בעייתו הגדולה היא לשמור על עצמו, כיוון שיש לו מזג נפיץ, שעשוי להוביל אותו לאלימות חסרת מעצורים. איפוק היא המילה שמניעה את ג'ו, בעיירה שבה שוטרים בוחנים אותו ללא הרף.

הסרט "ג'ו" מחוספס באווירה, בדיוק כמו הדמויות המככבות בו. זהו סרט עם הרבה תקריבים (קלוז-אפים) רועדים וממול גברים מעורערים בנפשם. הסרט הוא גאולה גם לצופים, שכבר הרימו ידיים מניקולס קייג', או לסירוגין מהבמאי. במקביל, אפשר למצוא גם כישרון יוצא דופן בליהוק, וזהו פולטר – במציאות היה אדם ללא קורת גג וללא כל ניסיון משחק כאשר לוהק לסרט. למרבה הצער, פולטר נמצא מת במחנה של מחוסרי דיור זמן קצר לאחר השלמת צילומי הסרט. הסרט "ג'ו" הוא המקום היחיד שבו בוטא כישרונו הרב.  כמו הדמויות בסרט, מזל לא מגיע בקלות, והוא גם לא נשאר זמן רב.