במלחה"ע השנייה הייתה ויטקה חברה בתנועת נוער ובמחתרת פעילה של היהודים בווילנה והצטרפה לשורות הפרטיזנים. היא הייתה אחת הלוחמות הנועזות בווילנה. בתום לחימתה בגטו הצטרפה לגדוד פרטיזנים יהודים, ובסוף המלחמה גם לקבוצת נקם. לווייתה תתקיים מחר בקיבוץ עין החורש

מאת צבי זינגר

היום, בגיל 92, נפטרה הפרטיזנית והלוחמת  ויטקה קובנר, אלמנתו של המשורר הפרטיזן אבא קובנר.

ויטקה קובנר לבית קמפנר, ילידת קאליש (פולין), הייתה במלחמת העולם השנייה חברה בתנועת נוער ובמחתרת פעילה של היהודים בווילנה והצטרפה לשורות הפרטיזנים. היא הייתה אחת הלוחמות הנועזות בווילנה. בתום לחימתה בגטו הצטרפה ויטקה לגדוד פרטיזנים יהודים, ובסוף המלחמה גם לקבוצת נקם.

"אנחנו ראינו מחנות ריכוז", אמרה ויטקה בראיון לביטאון יד ושם, "ואחרי מה שראינו שם, החלטנו שגם אם המלחמה נגמרה, אנחנו חייבים לנקום את דמם של היהודים. לכן הייתי חלק מקבוצת הנקם הזו. ביצענו פעולה אחת, ובה הרעלנו מחנה של חיילי ס"ס. אחרי שעשינו את זה, כבר היינו חייבים לעזוב את אירופה".

באתר האינטרנט של ארגון הפרטיזנים, לוחמי המחתרות והגיטאות, סופר על אחת הפעולות בהן השתתפה:

"ביוני 1942 החליטה מִפקדת הפ.פ.או. לבצע פעולת חבלה ראשונה ברכבת. המוקש הוכן במרתף אפל ברחוב הכרמליטים. המחיר שישלם הגטו במקרה של כישלון היה ברור לכול. כדי שהיהודים לא יואשמו בביצוע פעולת החבלה, היה צורך לבחון בקפידה איפה לבצעה. לתפקיד זה נבחרה ויטקה.

"ויטקה בעלת השיער הכהה צבעה את שערותיה ויצאה השכם בבוקר מהגטו. היא השתלבה בקבוצת יהודים שיצאו לעבודה מחוץ לגטו. ברחוב פרשה מהקבוצה, ולאחר שהסירה את הטלאי נראתה אָרית לכל דבר. היא שמה פעמיה אל פסי הרכבת מחוץ לעיר. הגרמנים שמרו על המסילה, ולאזרחים אסור היה לטייל בקרבתה.

"ויטקה 'טיילה' לאורך המסילה ושמה לב לכל פרט בשטח. חיילים עצרו אותה, והיא הסבירה שקיצרה את דרכה לכפר דרך המסילה. הם שחררו אותה בבקשה שתלך לכפר בדרך השנייה והזהירו אותה: 'דעי שאם תיתפסי שנית – תיאסרי!'. ויטקה התרחקה מהמסילה וחזרה מצִדה השני. הצלחת התוכנית הייתה תלויה בתוצאות מבצע הגישוש שלה. במשך שלושה ימים סיירה ויטקה באזור המסילה רצינית ושקטה. המחשבות על המבצע ותחושת האחריות השתלטו עליה כליל.

"ב-8 ביולי, עם הנץ החמה, יצאו מהגטו ויטקה, איזיה מצקביץ ומשה בראוזה, כשהם נושאים עמם מוקש. משימתם הייתה לפוצץ רכבת גרמנית כשבעה ק"מ דרומית-מזרחית לווילנה. המבצע היה אמור להיערך בלילה, ועד סופו היה עליהם לחזור לגטו כדי לצאת לעבודה כרגיל.

"עם שחר שבה ויטקה לגטו, כשרגליה פצועות וזבות דם. פניה קרנו, ובעיניה ניצת ברק נדיר. המוקש הונח. מתיחות רבה שררה בין חברי המחתרת. הם המתינו לידיעות מהעיר. בשלוש אחר הצהריים הגיעה הידיעה: אירעה התפוצצות. רכבת הושמדה. מבוכה ובהלה פשטו בקרב הגרמנים".

ב-1993 הדליקה ויטקה קובנר משואה בעצרת המרכזית לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה ביד ושם, וב-2004 מסרה ליד ושם את אקדחו האישי של אבא קובנר, המוצג במוזיאון לתולדות השואה, בו גם מוקרנת עדותה שלה.

 ויטקה קובנר הגיעה לארץ ב-1946, התיישבה בקיבוץ עין החורש, ושם גם הלכה לעולמה הבוקר. לה ולאבא קובנר נולדו שני ילדים ונכדים. לווייתה תתקיים מחר בקיבוץ עין החורש.

יו"ר יד ושם, אבנר שלו, אמר עליה: "סיפורה של ויטקה קובנר רצוף לחימה ונחישות, לא רק לשרוד אלא לנצח, לא רק להציל את חייה שלה עצמה אלא להיות עם העם היהודי בשעותיו הקשות גם כאשר פירוש הדבר שחייה ימשיכו להיות נתונים לאיומיהם ולעינוייהם של הנאצים".