קשה לנחש כמה צופים בהו בתדהמה במופע האימים של סיעת הליכוד בבית סוקולוב בתחילת השבוע ונאלצו לבלוע רוק באימה חסרת אונים למשמע מסע ההכפשות המופרך בהנצחתו של עורך דינו של משפחת נתניהו – העו"ד שמרון – אך יש לשער שמעט מדי היו מוכי הלם ברמה שגודל המעמד חייב.

חבורת לוין-חוטובלי-אלקין-רגב, בהנהגתו של פרקליטו של מר נתניהו, שהוא עצמו כיכב בהיעדרותו (עוד נגיע לזה), מתחה ביקורת נוקבת על האופוזיציה הבוגדנית שמעיזה ברוב חוצפתה לחתור תחת מרותה של מפלגת השלטון בניסיון להפיל את ממשל נתניהו, ועוד בתקופת בחירות (!)

נתעלם לרגע מהתסריט המופרך בסגנון "פרשת העמותות 2", בו מירי רגב, רכובה על פיל באמצע החדר שהשם "ישראל היום" צרוב על ישבנו, כשהיא צדה עמודי פייסבוק מהשורה השנייה בעלי אג'נדה שמאלית כמו "שישים ואחת", ונמחל לרגע על הזלזול באינטליגנציה של הצופה כשחברת הכנסת חוטובלי וחבריה, שמרבית (אם לא כל) מימונם מגיע ממקורות מחוץ לארץ, מאשימים את האופוזיציה בניסיון "בלתי חוקי להפיל את השלטון באמצעות מימון זר" – לאור המציאות בה אנחנו חיים, כל אלה עוד איכשהו נסלחים -הרגע שבו נשימתו של הצופה הייתה אמורה להעתק הייתה כשחבר הכנסת אקוניס הצהיר שהוא הולך "להסיר את המסכות מעל לכל השמאל" ואז הציג בפני הצופים הנבוכים סרטון מגושם בו מחבל רעול פנים, חמוש בקאלץ', מסמן את האות "V" באצבעותיו ליד המספר 15, שבא כמובן לסמל את ארגון V15, שמאחד פעילי שטח מ"מרצ" ועד ל"יש עתיד" שהתאחדו על אף חלוקי הדעות האידאולוגיים כדי להביא להפלת שלטון נתניהו.

ככה. לאור היום הבהיר, בבית העיתונאים בת"א, בפשטות ובגסות שלא הייתה מביישת את לני ריפנשטאל, מסיר החבר אקוניס את המסכה הפסדו-ציונית מפניה של האופוזיציה, ומה מגלים? מחבל מתאבד רעול פנים, חמוש ברובה סער סובייטי שאץ לו רץ לו לתקוע סכין בגב האומה, להרעיל את הבארות ולהכין סושי מדמם של חניכי בני עקיבה ונוער בית"ר.

באיקונוגרפיה, שאין דרך לתאר אותה מלבד לאנטישמית, התעופפו שטרות של דולרים באנימציה גסה ואינפנטילית על גבי המסך, שנחתו בכיסו המרופד של המחבל האופוזיציונר מהשמאל, ו"נחשפו" על גבי מצגת הפאור-פוינט קונספירציות רבות מספור בכיכובה של "הקרן החדשה לישראל" (הקרן לישראל החדשה!) שחלקן בנאלי, חלקן מובן מאליו, רובן מופרכות ואחרות פשוט שקריות (ועל כך תעיד התנצלותו השקטה של שמרון שנמסרה לקרן החדשה בניסיונו להתחמק מתביעת דיבה).

כאמור, מתאטרון האבסורד הזה נעדר אחד, זה שאת-שמו-אין-לומר, מרשו של עוה"ד שמרון, ראש ממשלת ישראל ויו"ר סיעת הליכוד, מר בנימין נתנהיו. היעדרותו של נתניהו ונוכחותו של פרקליטו שמרון לא הייתה עניין שבמקרה כמובן. להיות נוכח נפקד By proxy באירועי השמצה והסתה זו מומחיותו של ביבי מאז 1995 לכל הפחות.

אם לשפוט לפי קווי הדמיון בין קמפיין ההשמצה של סיעת הליכוד לזה של "ישראל שלי" (זרוע הפייסבוק של מועצת יש"ע) בכל הנוגע לV15 (בשניהם מככבים מחבלים רעולי פנים שמסמנים את האות V), ניתן רק לנחש שמדובר באופרציה מתוזמרת שחוטאה במרבית החטאים, ואף בגרועים מהם בהרבה, בהם האשימה חבורת לוין-חוטובלי-אלקין-רגב את ראשי האופוזיציה, ובייחד את ראשי "המחנה ה(אנטי!!-) ציוני".

וראה זה פלא, מה שחימום הגבול הצפוני וההתכתשות עם האיש השחור בבית הלבן לא הספיקו לעשות, סיפק קמפיין ההסתה, ולו אם רק באופן זמני, ועל כך מעידים סקרי השבוע שמנבאים סטגנציה למחנה הרצוג-לבני ושיקום אלקטורלי קל למפלגתו של מרשו של עוה"ד שמרון.

כמובן שזהו לא הגורם היחיד, יתרה מזאת, ההיסטוריה לימדה אותנו היטב שאין לתת חשיבות יתרה לסקרי דעת קהל בתקופת בחירות. השד יודע את מי סוקרים שם ולמה הם בוחרים להגיד את מה שהם אומרים, זו גם לא הנקודה כלל וכלל.

האימה האמתית אמורה להתעורר אצל הצופה סביב הקלות בה מפלגת השלטון שולפת את מיתוס הבוגדנות כנגד האופוזיציה, ומכה סביבה בהיסטריה כשזו פותחת עליה בפער זעום של 3 מנדטים שבין כה וכה נעלם בתווך הטעות הסטטיסטית.

קשה לומר אם האנשים האלה ברצינות רואים בשלטונם זכות היסטורית וטבעית שכל המעורר עליו הוא בגדר בוגד חתרן, או שמא מדובר בשימוש ציני ומרושע בכלים הטובים והישנים של הסתה ודמגוגיה לביצור השלטון. על כל פנים אין לשער מה תעשה החבורה הזו כשהבוחר יעשה את הבלתי ניתן לעלות על הדעת ואכן יראה לה את הדרך לספסליי האופוזיציה.

גדעון לוי כתב בשבוע שעבר "רק לא הרצוג" והשטיח, בפני מי שהיה מוכן לקרוא, את דאגתו לגבי כך שבוז'י, אם ייבחר, ילך בדרכם של מנהיגי מפא"י ההיסטורית וינציח את מדיניותו של המחנה הלאומי, רק בלי שיופעלו עליו אותם לחצים בינ"ל שלשיטתו סוף סוף הבשילו לכדי איום אמיתי על ראשו של נתניהו ושאיפותיו המדיניות (אם יש לו כאלה, הנושא עדין בבדיקה).

כשמתבוננים ברקורד של מנהיגי מפלגת העבודה לדורותיה, להוציא אולי את רבין, לא קשה להבין מדוע לוי טוען את מה שהוא טוען. עם זאת, הזמנים השתנו, המסילה הונחה מזמן, הקרון מוכן, וכעת כל מה שנותר זה לא לנסוע בניגוד לכיוון התנועה. יש לשער שבוז'י וציפי מסוגלים לכך, גם אם לא בהכרח להרבה מעבר לזה. מה שכן אמור להדאיג – ולא רק את קהל קוראיו של גדעון לוי – זה מה שעלול להתרחש מבית לו קודקודי ה"מחנה הציוני" יקבלו את מושכות המדינה לידיהם. אם פער של שלוש מנדטים מדומיינים פתח צוהר מתוזמר לקלחת של רעלים שלא הייתה מביישת את העורכים של "דר שטירמר" – כשראש הממשלה מככב בהעדרו על המרפסת המטפורית מעל לכיכר ציון, חבוי מאחורי פרקליטו הכזבן והקוקוים התורנים של מפלגתו – ניתן רק לדמיין מה תעלה חבורה זו מן האוב כשיאלצו להיפרד מלשכות הממשלה הנוחות רווי בקבוקי הקולה והנרות הריחניים.

כמו ב95 – האימה האמיתית היא אימת הדממה של קהל הצופים, ובעיקר הצופה הראשית – התקשורת. מתוך חרדה מובנת ליפול למלכודת ההשמצה ולהיסמן כבוגדת בעצמה, נמנעה העיתונאות כמעט לחלוטין מביקורת חזיתית במחזה האימה הגרוטסקי, שבלא מעט מקומות בעולם היה יכול להוות עילה לחקריה פלילית בגין הסתה לאלימות (ולא שיש טעם בלעשות מישפטיזציה לאסון החברתי-תרבותי שהוא השיח הפוליטי במדינת ישראל. שום חקירה לא תועיל, רק טיפול עומק פסיכולוגי לאורך דורות). אפילו דרוקר שבמעשה עיתונאי אמיץ וחריג התעמת עם עוה"ד שמרון בנושא טיוטת דו"ח מבקר המדינה, ויש לומר פירק אותו לחתיכות כפי שרק דרוקר יודע, נמנע לעניות דעתי מהתעמתות חזיתית בפריים טיים עם טענות השקר המופרכות כנגד כל מי שמעז לקרוא תיגר על שלטון נתניהו.

אז מה עוד מצפה לנו? למה עלינו להיערך לו סיוטו של גדעון לוי יתגשם והרצוג אכן ירכיב את הממשלה הבאה ועוד יעז לעמוד בהבטחת הבחירות שלו לבצע את המובן מעליו בכל הקשור להסדר קבע עם הפלסטינים, פירוק מונופול הגז, וליטוף בלתי נעים של פרות קדושות אחרות מסוג זה עליהם השלטון הנוכחי מגן כעל בבת עיניו?

ידיי רועדות מעזות המצח כשאני שוקל להקליד את השורות האלה – אך מה יעשו נציגיהם ושליחיהם של חבורת לוין-חוטובלי-אלקין-רגב והאחים היהודים בשורות צבא העם, הפקידות הגבוהה והחברות הממשלתיות, כשההוא-שאת-שמו-אין-לומר יעמוד שוב על המרפסת בכיכר ציון (והפעם זו הפיזית, ולא זו המטפורית) ויאשים הממשלה בבוגדנות ותקיעת סכין בגב האומה? ידוע לי ששאלה זו לא הוגנת, אפילו מרושעת. הרי כאן זה אני שמאשים את היריב הפוליטי בבוגדנות, בדיוק כפי שהוא עושה השכם והערב. אך הביטו בכרזה אותה חשף אקוניס ביום ראשון, עינו בפוסטים של "ישראל שלי", האזינו להשוואות של הבית היהודי בין יוסי יונה לחמאס ולציטוטים המפוברקים שמרביתם לא היו ולא נבראו, ואמרו לי אתם – אם זו תגובתם לפער של מנדט וחצי, לאן פנינו מועדות במקרה של מהפך?