במערכת הבחירות שמגיעה השבוע לסיומה, מתעלמות המפלגות המתמודדות מהמלחמה שהייתה פה בקיץ האחרון. כאילו לא נורו עלינו טילים במשך שבועות ארוכים, כאילו לא נפלו משני הצדדים יותר מדי קורבנות שווא. בתום מלחמת צוק איתן, נדמה היה שהזעם הציבורי בארץ והאיבה לישראל בחו"ל ישפיעו על מקבלי ההחלטות להתניע, או לפחות להיגרר, למהלך מדיני. מדינות אירופה כבר התחילו ללחוץ על ישראל להגיע להסכמים ולהקל את המצור על רצועת עזה.

התמונות הקשות מעזה השפיעו על דעת הקהל במדינות רבות. הפגינו עשרות אלפים בלונדון, פריז, ברלין, אמסטרדם, איסטנבול, סידני, קייפטאון וערים נוספות במחאה נגד פעולות צה"ל ברצועת עזה ובקריאה להפסקת אש ארוכת טווח בלחימה בין צה"ל וחמאס. המפגינים בפריס קראו להפסקת "התוקפנות הישראלית" ולהסרת "המצור הבלתי-חוקי מהרצועה". "לה מונד" הצרפתי דיווח כי המפגינים בבירה ובערים נוספות בצרפת, קראו: "ישראל רוצחת, הנשיא (פרנסואה הולנד) משתף פעולה". הם נשאו דגלים פלסטיניים ושלטים עליהם נכתב בין היתר: "הפסיקו את הטבח בעזה".

דו"ח של הליגה למניעת השמצה שפורסם בניו יורק דיווח על עליה דרמטית בפעילויות אנטי ישראליות בקמפוסים בארה"ב כתוצאה ממבצע צה"ל בעזה. מהנתונים הנכללים בדו"ח מתברר כי בחודשיים אחרי המלחמה בעזה, קבוצות של סטודנטים בקמפוסים הגבירו באופן דרמטי את פעילותן נגד ישראל.

הממשלות והפרלמנטים בארצות האלה שיקפו את דעת הקהל. האיחוד האירופי הפיץ כבר ב-2013 הנחיה מחייבת לכל המדינות החברות שאוסרת כל מימון, שיתוף פעולה, מתן מלגות, מענקי מחקר ופרסים לגורמים שנמצאים בהתנחלויות . ההנחיה קובעת גם כי כל הסכם עתידי שייחתם עם ישראל חייב לכלול סעיף שקובע כי ההתנחלויות אינן חלק ממדינת ישראל הריבונית ולכן אינן חלק מההסכם. כך לא יינתנו מלגות ותמיכות למוסדות אקדמיים בשטחים, ולא יחתמו הסכמים עם גורמים ישראלים שיש להם פעילות בשטחים. זאת ועוד, אחרי צוק איתן, הכירו כמה פרלמנטים באירופה במדינה הפלסטינית – הוביל את המגמה הפרלמנט הבריטי, ואחריו עשו זאת בתי הנבחרים של שוודיה, אירלנד, ספרד וצרפת.

כשנדמה היה שהלחץ הבינלאומי מתחיל לשאת פירות וכשבכירים בממשלה הביעו דאגה נוכח הסחף הבינלאומי, אירעו שתי התפתחויות שהחלישו מאוד את המומנטום המדיני.

הסחת הדעת באמצעות הגרעין האיראני

מאז נכנס לתפקידו כראש הממשלה ועוד קודם לכן, מהלך בנימין נתניהו אימים על אזרחי ישראל בגרעין האיראני. במשך למעלה מעשור, בעזרת התקשורת וכמה "מומחים לביטחון" הוא מזהיר שאו-טו-טו איראן מגיעה לפצצה גרעינית ואו-טו-טו היא משגרת פצצה כזו שתחריב את מדינת ישראל. לפני שבועיים, בנאומו המתוקשר בבית הנבחרים האמריקאי, השווה כרגיל את האיום האיראני לנאצים, לדעאש, לחמאס ול..המן הרשע.

ברור שהיינו רוצים שאיראן לא תנסה לפתח נשק גרעיני. מובן שהיינו שמחים לשמור על המונופול הגרעיני שלנו במזרח התיכון. ובכלל, מוטב שאיראן תישלט בידי מנהיגים מתונים ואוהבי חיים טובים דוגמת מיודענו אחשוורוש.  אבל פורים עבר, ואין כנראה דרך לא אובדנית למנוע מהמשטר האיראני להשיג נשק כזה. כדאי לזכור שנשק גרעיני נמצא כבר ברשות כמה מדינות במזרח: הודו, פקיסטן (מדינה מוסלמית למהדרין), סין וצפון קוריאה. הסיכון אינו בנשק אלא במוטיבציה להפעיל אותו שיכולה כמובן להשתנות לחומרא או לקולא. ושוב, מוטב שהעולם כולו יתפרק מנשק גרעיני, אבל עד שהחלום הזה יתגשם, מדינות לא-נחמדות ימשיכו לאיים בו אך לא יממשו את האיום. הפצצת הכורים האיראנים לא תחסל את השאיפה שלהם להשיג נשק גרעיני אלא רק תדחה אותו בכמה שנים וזה בדיוק מה שעושות הסנקציות שהטילה הקהילה הבינלאומית. ועוד משהו, כלל לא בטוח שכדאי להפיל את המשטר באיראן בהינתן הארגונים הצומחים באחרונה בסביבה. דאעש, אל-קעידה וקבוצות מסוכנות אחרות של האיסלם הקיצוני, התמחו באחרונה בפירוק מדינות ובהשתלטות על שטחן.

דאעש מסוכן יותר

המושיע השני של נתניהו, שמסיט את תשומת הלב הבינלאומית מהסכסוך עם הפלסטינאים הוא ארגון דאעש,  שהתפצל מאל-קאעידה והצליח בתוך שלושה חודשים להשתלט על חלקים גדולים מעירק ומסוריה, לפרק את המדינות האלה ולעורר פחד  בעולם כולו. הארגון כובש שטחים נרחבים, משליט בהם משטר פונדמנטליסטי קיצוני ורוצח מוסלמים ואחרים שאינם מקבלים את תורתו. הארגון מושך מאות צעירים אירופאים שמתאסלמים ונוהרים לסייע במלחמת הקודש בכופרים. עריפת הראשים המתוקשרת ומעשי הרצח שהיו באחרונה בפאריס מדאיגים את המערב. האירופאים מודאגים מיציאה של צעירים להילחם בשורות הארגון במזרח התיכון ומהסכנה שיחזרו לאירופה מצוידים בהכשרה, בנשק ובמוטיבציה לבצע פיגועים. האמריקאים מודאגים מהשתלטות דאעש על שדות הנפט בצפון עירק ומכישלון הממשלה העירקית, שהוקמה אחרי יציאת הצבא האמריקאי מהמדינה, להילחם בכנופיות. רוב תשומת הלב של הבית הלבן נתונה בימים אלה לניסיון להגיע להסכם גרעין עם איראן, למשבר באוקראינה ולמאבק בארגון דאעש.

וכך, נוכח האיומים הנשקפים מ"השטן הגדול" ו"השטן העורף", קרי – איראן ודאעש, מתגמדות עוולות הכיבוש הישראלי. מובן שתהליכים אלה משחררים את הלחץ מעל ישראל, החברה ב"מועדון" המאוים על ידי ארגוני האיסלם הקיצוני.

בזכות תכנית הגרעין האיראנית  והתפשטות דאעש, שוב ניצלנו מלחץ בינלאומי,  לשמחתם של המתנחלים ושליחיהם בממשלה. אלא שכל אלה לא יעלימו את הסכסוך עם הפלשתינאים. גם אם ביבי ינאם כל שבוע בקונגרס או בעצרת האו"ם וישכנע את העולם כולו שאיראן בדרך לפצצה גרעינית ושדאעש מתקרב לגבולות ישראל, עדיין נישאר בארץ הזאת עם שלושה וחצי מיליון פלשתינאים שלא הולכים לשום מקום. המשך הקיפאון המדיני יוביל למלחמה הבאה ולסבב נוסף של אלימות חסרת תוחלת. עמוס עוז כתב במוסף הארץ של סוף השבוע: "אם לא תהיינה כאן שתי מדינות ומהר, תהיה פה מדינה אחת. אם תהיה פה מדינה אחת, היא תהיה מדינה ערבית מן הים ועד הירדן".

אף אחד לא יוציא לנו את הערמונים מהאש. מי שחרד לביטחון ישראל ולעתיד ילדינו צריך להפשיל שרוולים ולחדש את המו"מ עם הרשות הפלשתינית במקום להסיט את תשומת הלב לאויבים אמתיים ומדומים. המחט נמצאת מתחת לפנס, ברמאללה – עשרה ק"מ מירושלים.