בארץ רחוקה, לא כאן בארצנו, שמחה וצהלה. איש צעיר נבחר לראשונה בחייו לכהן במועצת השבט. חייכן וטוב מראה הוא האיש ומה מבטיח יותר מצעירים המצטרפים אל זקני העם וחכמיו  בנשיאה בנטל. הנה יש עתיד לשבט הזה. יש אל מי להעביר את המושכות בימים יבואו. יש על מי לסמוך.

אך, איש לא שאל קודם לכן מדוע התרועע עם הרועים ומה היו מעשיו באוהליהם בחשכת ליל. ואיש לא התעניין בפשר הליכותיו בבתי התענוגות וההימורים של הפלישתים הערלים ובנותיהם. נשלחו המרגלים וגילו לעם את מעשי התועבה של האיש והארץ רעשה ורעדה. יש לסקלו באבנים ומיד, זעם חלק מן העם. אחרים וגם מתונים יותר ונשואי פנים טענו שיש לשמוע את הסיפור במלואו בטרם סקילה בכיכר העיר.

זהו שבט נפלא ואנשים טובים בו לרוב. אך משהו מן הזוהר של הזמן הקדום והראשוני של התיישבותו בחבל ארץ זה וייסוד אורחותיו ודרכיו, השתבש. משהו מן ההצלחה הגדולה הזו התפוגג ונעלם.

הרועים יוצאים מדי בוקר עם עדריהם לרעות באחו הירוק. הסוחרים ובעלי המלאכה עושים חייל ומפליגים אל ארצות העולם הרחוקות למכור שם את מרכולתם. ושמו של העם יוצא למרחקים בזכות ספר עתיק יומין, שהורד אליו מן השמים ישירות מפי האל, כך מספרות האגדות. אנשי השבט יודעי קרוא וכתוב המה וחוכמתם הרבה מקנה להם יתרונות על סביבותיהם.

נוודדים למיניהם ובעלי מסעות וחקר ידועים סביב העולם, מארצות רחוקות באו, וסתם עוברי אורח, מספרים את סיפורו הנפלא של העם הזה. עם שקדן, חרוץ ויודע חרב מגן על קיומו. ואורחי רגע אלה מספרים גם שבקרבו פנימה רוחות רעות מנשבות בעת הזאת, ותחושות ייאוש ורפיון מבשרות רעה. שהדברים אינם כימים עברו. אינם כתיקונם. השבט איננו עוד אותו שבט עז פנים, מלוכד ופיקח. שראשיו מנהיגי אמת המה ומערכותיו שיר הלל ותפארת.

מגילות השבט מצביעות על שירה מופלאה של בכי ונהי על המצב הרע הבוקעת מפי יושבי חלקה השמאלי של חבל ארץ זו. על האנשים הלא טובים ועל העם שמעשיו עבשים ובלתי ראויים. ומן החבל הימיני עולה שירת געגועים גאולית להקמתו המחודשת של בית המקדש. והמצליחנים בקרב העם, אנשי העולם הגדול, עסוקים ומרוכזים בעשייתם. לבבם רמה  עד מאוד ואיש לא יגיד להם מה לעשות. הצלחתם היא עדות לחכמתם. ואין איש שנותן את דעתו לאורחותיו ודרכיו של השבט שהתדלדלו עד מאוד והתנוונו. שמצב עניינים זה הוא המקור לדברים הלא טובים הפוקדים אותו. שיש צורך להחזיר עטרה ליושנה ולכונן סדרי עולם חדשים פנימה.

לאחרונה הוקמה מועצת שבט חדשה לעם. מטיבי הדיבור והכתיבה מחבלה השמאלי, המשילו את האירוע הגדול הזה לקרקס מפורסם "מדארנו" שמו שמארץ רחוקה איטליה ורומא בירתה. צחקו ולעגו לראש השבט החדש נתניהו הבנימיני על מעשיו ומעלליו במלאכת טווית חוטי המועצה. ורק נוסע זר אחד אשר ממרחקים בא כתב בספריו שאיננו מבין כיצד העם הנפלא הזה לא רואה את הקשר בין פיחותן של מערכותיו ואורחותיהן לדברים הרעים הפוקדים אותו ולפורענות שבפתח שעריו.

זו תעלומה קשה לפיצוח. מה קרה לעם הזה. מדוע הוא מצליח בכל מעשיו ובאשר לאורחותיו הוא נכשל. ומה התיקון שיש לעשותו. הדאגה לגר ליתום ולאלמנה נשחקה אף היא. החלשים, באין להם בית ופרנסתם מועטה, הקימו אוהלים מחוץ למחנה לגור בהם ומספרם רב והמון. למדנותו המופלגת ובריאותו מתמעטים אף הם ואוי לחוסנו ולביטחונו. בעיקר נסתרת ונשכחת ממנו רוח מנהיגותם המפוארת של גיבורי תפארת עברו, נביאיה ומלכיה.

ריב, מדנים, פילוגים ומחשבות איוולת למיניהן כמו צמחי בר קוצניים ממלאים עתה את ארץ הבחירה הזו כבימים שלא נושבה עדיין. את שארצות גדולות ורחוקות ואימפריות ענק יכולות לשאת עם קטן ולבדד ישכון איננו יכול. הוא נדרש כל העת לשרג את שריריו, לחלץ את מותניו לחדד את ראשו ולשכלל את אורחותיו כנגד. עליו לחיות במציאות ולדחות כל מגמות גאולה. ויש לו שליחות עולמית אליה הוא נועד. ומי יעמוד בפרץ הנורא והגדול הזה? ימים יגידו.