[rating=4]

בעוד ש"אנטמן" של הבמאי פייטון ריד ("מעודדות צמודות") הוא הסרט ה-12 ביקום הקולנועי ההולך וגדל של אולפני מארוול, הוא היה אמור להיות אחד הראשונים. הפרויקט כבר היה בשלבי פיתוח על ידי מארוול, אבל אז הגיעו עיכובים, כמו חוסר אמון בתסריט בין השאר, אך בסופו של דבר ולאחר שנים ארוכות, הסרט יוצא עתה לאקרנים משובץ בהרבה הומור ובאפקטים מופלאים.

אווירת הסרט היא שילוב שבין "קפטן אמריקה: חייל החורף" (גיבור על במותחן קונספירציה) ו"איירון מן 3" (גיבור על בסיפור בלשי אפלולי). "אנטמן" בונה סיפור שוד, או אם תרצו, אגדה על מדען מזדקן, ד"ר האנק פים (מייקל דאגלס, "חיי עם ליברצ'ה"), שעובד יחד עם גנב שהשתחרר לאחרונה מהכלא, סקוט לאנג (פול ראד, "חדשות בהפרעה"). לצדם גם בתו המנוכרת של המדען, הופ ואן דייק (אוונג'לין לילי, "אבודים"), ושניהם מסייעים לסקוט להתכווץ ולהפוך לאנטמן (איש הנמלה). מטרתו היא לנסות לגנוב נוסחה לכיווץ חדשה, שנעשתה על ידי סגנו של ד"ר פים בעבר, דארן קרוס (קורי סטול, "בית הקלפים"), שבילה שנים בניסיון לשכפל את המחקר של פים, אך דעתו נטרפה בתהליך.

מצד אחד, קצת מרענן לראות שובר קופות עם תקציב גדול שמציע סיפור קטן ועצמאי, ויש לשבח ב"אנטמן" את הדינאמיקה הטובה שבין השחקנים. מצד אחר, או החיסרון לעומת זאת, שהעלילה כולה סובבת אחר סיפור מאוד פשוט וברור, תוך דמיון רב למדי לסרט "איירון מן" הראשון.

מנקודת מבט רחבה יותר, ל"אנטמן" יש בעיות עם פשטות זו, אולם מה שמניע את הסרט הם הפרטים היצירתיים בסיפור והאלמנטים הסגנוניים המספקים רעיונות שלא ראינו עד כה בסרטי מארוול. בראש ובראשונה היא היכולת של גיבור העל להתכווץ ולצמוח בחזרה מתי שבו לו – והכל בזכות חליפה מאוד מיוחדת. בגישתו, הבמאי באמת ממקסם מתנה מיוחדת זו, ודואג שכל שימוש בחליפה יהיה מרגש לדמות כמו גם לצופים. לא רק שזה מביא לקטעי כוריאוגרפיה ולחימה מרשימים, אלא שלאנג גם משתמש בכוחותיו האישיים כפורץ כדי לחמוק מכדורים ולפגוע ברעים. כל זאת תוך שימוש באפקטים פנטסטיים המראים את עולם המאקרו – כלומר צופי הסרט מביטים מקרוב מאוד איך נרגיש אם נשאב לתוך שקית שואב אבק, נפלוש לבית נמלים, נכנס לתוך הארד דיסק של מחשב וכדומה.

אם ניקח עוד יתרון בצד הוויזואלי, "אנטמן" מנצל את הגדרת סרטי השוד הקלאסי ובונה צוות שלם של דמויות מעניינות ומצחיקות. ראד חביב כתמיד ומתאים עצמו לדמות, לא רק בגלל שהוא מטבעו שנון, אלא כי הוא למעשה מחצין יפה את הצד הדרמטי של הדמות. בין שותפיו, ראוי לציון מיוחד מייקל פנה ("זעם"), שמגלם את שותפו לתא הכלא לשעבר של לאנג, ועתה גם שותף לפשע. קצב הדיבור המהיר ומלא הביטחון מביא לסרט אתנחתא קומית נהדרת, וכל הופעתו על המסך מספקת זהב.

ריד מצליח לתזמר את כל האלמנטים האלה באופן מספיק טוב כדי להפוך את "אנטמן" לשובר הקופות של אמצע הקיץ, אם כי מבחינת סיפור היינו מצפים ליותר. בשבע השנים האחרונות, אולפני מארוול הצליחו ליצור חלק משוברי הקופות המרהיבים ביותר שראינו אי פעם, ושניים שגם פחות הצליחו. "אנטמן" אינו נופל בשני קצוות אלו – הוא יותר טוב מסרט שוד טיפוסי, ואף נהנה ממשחק טוב ומראוותנות סגנונית. גם אם הוא לא מושלם, אין מה לדאוג, המפיקים של מארוול כבר מחייכים בדרכם לפדות את הכנסות הסופ"ש הראשון מסרט זה.