כוח המשיכה של בוריס אייפמן ולהקתו טמון בדמיון העשיר של היוצר עתיר הפרסים ובעיקר בעובדה שכאשר כל הבלטים המודרניים טרודים במציאת שפה מחול חדשה ומקורית, אייפמן דבק בגישה הסיפורית: לכל יצירה צריך להיות סיפור דרמטי ונוגע ללב.

בכך נאמן אייפמן למסורת של הספרות הרוסית הגדולה, שהנציחה את הגיבורים ה"היסטֵרים" הנוטים לשיגעון: רסקולינקוב של דוסטוייבסקי, דמות של חדל אישים חיוור שרק הרצח של הקשישה הופך אותו ל"גבר"; ואנה קרנינה, האישה הבזה לכל המוסכמות החברתיות ומתאבדת בסוף כשהיא מבינה שאיבדה לא רק את בנה, אלא גם את אהובה למענו ויתרה על כל חייה.

להקתו של אייפמן חוזרת לישראל עם מופע חדש על-פי הרומן "ענוג הוא הלילה" של הסופר האמריקני סקוט פיצ'גרלד. הסיפור נסב על פסיכיאטר המטפל באשתו החולה, שמאבדת את שפיותה. וכך הוא הופך מ"מצליחן" זחוח לאדם מת מבחינה נפשית – לרופא שמרוב ייאוש שכח את ייעודו, וחייו הופכים לגיהנום אמיתי. מאדם מקובל בחברה ומצליח, הוא הופך למנודה. בחברה בה אין מקום לחלשים, הוא הופך לדמות מיוסרת וטראגית.

איך כל זה מתבטא במחול? גדולתו של אייפמן היא יכולתו להשתמש במוזיקה סוחפת ומטלטלת. הפעם בחר לפתוח דווקא בגרשווין עליז ועוקצני כדי לתאר את חייו נטולי הדאגות של גיבורנו בפתיחה. אך מיד עובר אייפמן לשוברט ולאלבן ברג – כדי להבליט את המהפך הטראגי בחייו של הפסיכיאטר.

מעבר לשימוש במוזיקה, שפת הגוף הייחודית של אייפמן מתארת את מסע ייסוריו של הרופא המצליח: מתיאור משעשע של חייו הזחוחים, הגדושים בקפיצות קלילות, שפגאטים ושאר פעלולי קרקס, לחיי סבל המשתקפים בפיתולי כל הגוף ועיוותו.

גיבוריו של אייפמן, שאינם יכולים להתמודד עם משבר נפשי, לקוחים מהתרבות הרוסית או הצרפתית: דון קישוט, שחייו מתנהלים בבית חולים לחולי נפש; הרקדנית הרוסיה ב"גי'זל" האדומה; צ'ייקובסקי – שהצורך להסתיר את ההומסקסואליות שלו מוציא אותו מדעתו; וכמובן, קלודל, פסלת מוכשרת, ואהובתו והמוזה של הפסל רודן, המאבדת את שפיותה לאחר שרודן נטש אותה. היצירה "רודן", שמספרת את הסיפור של קלודל, הועלתה בביקורה הקודם של הלהקה בישראל, ותהיה היצירה השניה בתוכנית (שתעלה החל מיום חמישי, 23 ביולי במשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב).

באמצעות שפת הגוף שלו מנסה אייפמן לצייר בתנועה את עולם התשוקות האנושי ולהבליט את המסתורין שבתהליך היצירה. רקדניו מתארים בגופם פסלים נודעים של רודן, שנחצבו בשיש ובברונזה, ואייפמן מעירם לחיים מלאי תשוקה.

המתח בין ערכים לעיוורון מוסרי הוא העומד בלב יצירתו של אייפמן, ודווקא בעולם שלא המוסר הוא בין מאפייניו אלא החומרנות. המאפיין את אייפמן הוא לא רק דמיונו הסוער והשימוש המופלא שלו במוזיקה, אלא השילוב הייחודי בין הבסיס הקלאסי האיתן של רקדניו ליכולותיהם הווירטואוזיות המודרניות המהממות.

להקתו של אייפמן מונה 60 רקדנים. אייפמן יצר 40 בלטים. הוא זכה בפרס היוקרתי של מסיכת הזהב, וממשלת צרפת העניקה לו את התואר הנכסף של מסדר "אביר האמנויות". גם אם משמעות המילים "בלט פסיכולוגי" ברורה בעיקר ליוצר הריקודים, אסור להחמיץ מפגש נדיר זה עם להקה סוחפת ומחשמלת, ועם אמן שכישרונו ודמיונו הפכו את המופעים שלו לחוויה של יופי משכר וחד פעמי.