המתרחש בלשכה מחייב חקירה מעמיקה, של גוף חיצוני, שיברר אחת ולתמיד מה בדיוק עושים שם האנשים שמופקדים על החינוך, הכלכלה, הבריאות, הכסף שלנו וחיינו בכלל. המעט שיוצא החוצה כל-כך מבעית, שפשוט קשה להעלות על הדעת מה עוד עלול להתגלות שם

מאת טובי פולק

אין לי מושג מי זה יועז הנדל. אני לא מכיר אותו. אומרים שהוא איש ישר, לוחם אמיץ, איש ספר, איש אקדמיה. אני מקבל את העדויות האלה כפשוטן. אני רק כופר במסקנה אחת שעשויה להצטייר מסקירת תכונותיו של היועץ בדימוס: הוא אולי חכם; פיקח הוא לא. דברים דומים אפשר להגיד גם על חבריו, העו"ד צבי האוזר והאלוף יוחנן לוקר. הם היו אולי חכמים מספיק בשביל להתברג איכשהו לקן הקוקייה המכונה לשכת ראש הממשלה – הם בוודאי לא היו מספיק פיקחים בשביל להבין שאין להם מה לחפש שם. אפילו בדיעבד, בכלל לא בטוח שהם מבינים.

הם כל כך לא פיקחים, עד כדי כך שהם פשוט לא מסוגלים ללמוד לקח. מילא, אם כל אחד היה לומד את הלקח בעצמו ומעצמו – אבל מה בעיה לשאול את אלה שהיו שם ונבעטו החוצה, מגולגלים בזפת ונוצות? כל-כך הרבה דוברים ויועצים הסתובבו סביב הלשכה הזאת, ויותר חשוב מזה – סביב הבית והגברת; היו גיבורים לרגע עד שסר חינם. למה שאחד כמו הנדל חשב שהוא יישאר יבש במקום שכל האחרים נשטפו בזרם? איפה החוכמה? איפה הפיקחות?

אם זו היתה הנהלה של חברה משפחתית, היינו מגחכים; אם זה היה דירקטוריון של חברה ציבורית – הגופים המפקחים היו מתערבים מזמן; אם זה היה בחברה מסחרית – ההנהלה היתה מפורטת מזמן; אם זה היה בלשכת מנכ"ל/מפכ"ל/רמטכ"ל – הראשים היו עפים. רבים מהם עפו על הרבה פחות מזה.

אבל כאן אנחנו המנהלים, ואנחנו חסרי אונים. במקום שבו נקבע גורלנו – מסתובב איש מבוגר עם מצלמה סלולרית ומצלם להנאתו השד יודע מה; יד אחת בקלח (המצלמה) ויד שנייה בשלח (שיחות העדכון התכופות עם הגבירה). ואז, אחרי הרבה חודשים והיסוסים הם עושים מעשה – את המעשה הציבורי, האנושי והחוקי היחיד האפשרי – והם אלה שמשלמים את מלוא המחיר.

אם זה לא היה נורא – זה היה מגוחך. מדובר באנשים שיושבים במקום הכי רגיש לכאורה, הכי חשוב לכאורה, הכי מסוכן (לא לכאורה). מעורר חלחלה לחשוב במה הם מעבירים את יומם.

המתרחש בלשכה הזאת מחייב חקירה מעמיקה, של גוף חיצוני, שיברר אחת ולתמיד מה בדיוק עושים שם האנשים שמופקדים על החינוך, הכלכלה, הבריאות, הכסף שלנו וחיינו בכלל. המעט שיוצא החוצה כל-כך מבעית, שקשה פיזית לחשוב מה עוד אפשר להוציא מהחור השחור הזה. ולפני שחוקרים מה עשה הרל"ש אשל עם הפקידה ר' – ראוי לבדוק מה הוא בכלל עשה במקום הזה, עבור מי, בשירותו (או שירותה) של מי ומי שילם את החשבון. ועוד ישלם.

צריך להגיד את זה בקול רם: מדובר בהתנהגות בלתי נסבלת של הראש וכל מי שמסביבתו, התנהגות שבני אדם שיש להם גרם של יושרה פשוט לא מסוגלים לקבל.

ועם הסחורה הזאת נגזר לנו לחיות, פלוס מינוס, לנצח.